שירז אפיק: "כולנו מחפשים לנקות את עצמנו"

הצורך שלנו בחיברות ובסביבה מחבקת מתחיל בגיל צעיר. עם הזמן אנחנו מגלים שה"לבד" יכול להיות מרגיע ונעים, אבל לבני נוער, למשל, אין גרוע מלהישאר לבד עם כל המחשבות, הרגשות וההורמונים - שכולם יחד לא מצליחים להתמודד זה עם זה, כל שכן לנווט את עצמם למקומות מועילים.

רוצים לקרוא פרק מתוך "לנקות את יפו"? היכנסו לכאן!

הצורך הזה נולד באורי בן ה-14 - גיבור ספרה של שירז אפיק, "לנקות את יפו", שראה אור לאחרונה בהוצאת "מטר". מרגע שהוריו מחליטים לפתוח דף חדש ביפו. נדמה שעם המעבר, נשבר הרצף ההורי-ילדי בינו לבין אמו, בשל השבר שבינה לבין האב.

"לנקות את יפו". הצורך להרגיש שייכות

העיסוק בנפשו של נער מתבגר, כמו גם בלבטים ובקשיים אצל הדמויות האחרות, אינה זרה לאפיק. היא בעלת תואר שני בפסיכולוגיה, עבדה בארץ ובחו"ל עם מכורים לסמים, ניצולי שואה וחולים כרוניים. החיבור ליפו נוצר כשהתגוררה שם במשך שנה. כיום היא משלבת את כתיבת הפרוזה שלה, בין עיסוק בטיפול לצד כתיבת ביוגרפיות כסופרת צללים.

אומרים שכתיבה היא מרפא לנפש.  זה נכון עבורך?

"אני אשמע קצת פלצנית, אבל בעצם הכתיבה בחרה בי, משהו השתחרר בי אחרי הלידה של עומר בני (4), כמו מן דחף כזה. הרבה אנשים מדברים על משמעת עצמית בכתיבה, ואצלי זה לא היה מקרה, היה בי משהו שרצה לצאת. כתבתי המון דברים, ו'לנקות את יפו' היה הראשון שהפך ליצירה שלמה מספיק כדי לשחרר אותו לאור. כשהוא יצא לאור הייתי באופוריה, היו לי ממש דפיקות לב, והרגשתי שילדתי עוד תינוק".

ספרי על אורי.

"אורי הוא ילד שמאוד מנסה לתת מעצמו, ויחד עם זאת, הרבה דברים מתפרצים ממנו פתאום, מעין קריזיונר

כזה. אני חושבת שמה שבולט אצלו זה הצורך בשייכות. כמעט כמו אצל כולנו - אנשים יעשו הכל ויעקמו את עצמם לכל מיני מקומות לא נוחים כדי להרגיש שייכות. אורי מרגיש דחוי ואז הוא פוגש מישהו שפתאום מאמץ אותו אל לבו. היחס הזה שהוא זוכה לו בצורה כל כך מסורה, גורם לו שלא יבדוק את גולן בציציות - וכך זה ממשיך".

"עקבתי אחריהם בקניון (היא צוחקת), אבל בקטע של מעקב צמוד. רציתי ללמוד את השפה שלהם, להבין את הניאונסים של הלבוש, של ההתנהגות. הגעתי למסקנה שיש המון דברים שהשתנו, אבל גם המון דברים נשארו כשהיו, כמו הצורך הזה בשייכות למשהו".

"היה ברור לי שאורי הולך להיות חולה ניקיון וגם אמא שלו, ואז יצרתי את גולן שהוא קבלן ניקיון ותוך כדי העלילה - כשהדמויות כאילו משתלטות על הסיפור בלי רצונך - גיליתי שלכל אחד יש את מוטיב הניקיון שלו.

"יש הקבלה ישירה בין הסיפור למציאות שלנו ואני חייבת לומר שאני מרגישה רע עם זה. הספר, למעשה, נבט מתוך זה,

מתוך הפחד שזה יגיע למצבים כאלה. הוא נולד אצלי בתקופה שבה חשתי שיש כאן איזושהי התחלה של פאשיזם.

"זה התבטא בתחרות שפשתה בין חברי הכנסת מי מחוקק את החוקים הכי קיצוניים, כמו, למשל, חוק המואזינים לפני שנתיים, ודברים נוספים שהובילו לתקופה מאוד נפיצה, כמו שיש לנו כיום. זה כאילו שהמציאות הדביקה את הסיפור במרוץ של החיים שלנו.

מהו המקום שאת חולמת לכתוב בו?

"כל חו"ל שתתני לי. חסר לי זמן לכתוב, הראש שלי כל הזמן מלא סיפורים שרוצים לצאת".

"סיימתי לקרוא את 'קו המלח' מאת יובל שמעוני (הוצאת עם עובד) שהוא פלא בעיני, ממש נפעמתי ממנו, והייתי שמחה לשמוע את דעתו של המחבר".

"נורא אהבתי את פרדיננד פדהצור בקיצור. הוא הדיקטטור הראשון שלי, והאיורים של אבולעפיה היו מופלאים".

"אל תנקו את יפו".