קבלו אלבום מלא וקליפ חדש של "שממל"
אחרי שבאלבומם הקודם התכתבו עם המחאה החברתית בהומור, להקת שממל מוציאים אלבום חדש שלא מפחד לבקר את כל מה שקרה פה מאז ועד צוק איתן. "האלבום הזה פחות מתחבא ויותר אומר דברים כמו שהם". האזינו לאלבום וצפו בקליפ חדש בבכורה
לא מעט עבר על ישראל בשלוש השנים שעברו מאז הוציאה להקת שממל את אלבומה הראשון - גם אם מעט מאוד השתנה. הלילה בו השיקה את "הליום להמונים" זכור בעיקר בשל אירועי המחאה החברתית והפגנת ההמונים הראשונה שהתרחשה בו, ומאז נראה שעל אף שנושאים חברתיים רבים עלו על סדר היום - לא נראה שמשהו באמת זז בכל הנוגע לאיכות החיים של הישראלי הממוצע. על כך בדיוק שרים שממל, ביג בנד בן עשרה נגנים שמונהג על ידי דרור ויידמן, מוזיקאי ואחד מצוות הכותבים של גורי אלפי בתכנית הסאטירית "מצב האומה", באלבומם החדש - "2011-2014".
"האלבום החדש מתחיל בדיוק מהנקודה שהקודם הסתיים, קיץ 2011, ומכאן שמו", מספר ויידמן בראיון במהלך מעבר לוקיישנים שלו ושל חבריו לקבוצת "קופי המקלדת"."הוא מתחיל עם המחאה החברתית של 2011, וממשיך עד 2014 ו-'צוק איתן'. זה בעצם סוג של תיעוד של מה שעבר עלי ועל כולנו פה במדינה בזמן הזה". צפו בקליפ "איסטנבול" מתוך האלבום בבכורה.
קצת מייאש מה שקורה פה, לא?
"לפעמים מייאש, לפעמים מצחיק, אבל בכל ביקורת יש קריאה לשינוי ותקווה. אנחנו שרים על מה שכולנו מדברים עליו והולכים עליו לבחירות פעם בחצי שנה - המצב הכלכלי, המצב החברתי פה ובסופו של דבר גם המצב ההנהגתי פה. אם אנשים עושים בשבילנו או בשביל עצמם".
האלבום וההופעה שלכם תמיד ניחנו בהומור וקריצה. כמה עוד אפשר להתייחס בהומור למצב האיום שאנחנו נתונים בו?
"קודם כל, ככל שנהיה יותר גרוע צריך פה יותר הומור. דבר שני, גם ברגעים הכי אפלים שהיו לנו, לאנושות ולעם שלנו בכלל, היה בעצם גם הומור. זה מנגנון אנושי שחייב להתקיים, אין מה לעשות. אבל אם האלבום הקודם היה קצת יותר נונסנסי ואסקפיסטי והביקורת התחבאה מאחורי המון מילים ומשחקי מילים, אז האלבום הזה פחות מנסה להתחבא ויותר להגיד את הדברים כמו שהם".
מהלך אמיץ עבור אמנים בימים אלה, חייבים להגיד.
"אנחנו במיעוט. יחד עם האינטרנט, שהביא את היכולת לתקשר עם הקהל שלך על בסיס רגעי כמעט, אנשים מפחדים להביע דעה לכאן או לכאן, לא משנה באיזה צד של המפה הפוליטית הם, כי בסופו של דבר הם יכולים לאכול אותה מלינץ' בפייסבוק. לכן אני לא מאשים אנשים שהפרנסה שלהם ממש תלויה בזה בכך שהם לא מביעים עמדה. רק תראה מה עשו לאורנה בנאי על כותרת שהוציאו מתוך דברים שהיא אמרה. אנשים לא טרחו לקרוא את הראיון, רק קראו את הכותרת וגמרו אותה. אמנים כמוה צריכים לפעמים להיזהר. זה מצב די עצוב שהגענו עליו. נקווה שנהיה מתישהו מקום שבו אפשר להביע דעה סתם כך ואף אחד לא יעשה שום דבר".
אגב אורנה בנאי, הייתי מצפה שלאור עיסוקך היומיומי דווקא תבחר במוזיקה כמפלט מאקטואליה.
"קודם כל, אני - בתור כותב טקסטים, מעיד על עצמי שאני לא מקשיב כל כך למילים כשאני שומע שירים. המוזיקה באה לפני הכל. כלהקה, אנחנו משתדלים, שהמוזיקה שלנו תהיה מאוד כיפית, יחד עם הביקורת. זה ממתיק את הגלולה. ומי שכבר מתעכב ומקשיב למילים יוצא עם איזושהי מחשבה, אני מקווה".
יש שיגידו שהשינוי לא יבוא מסאטירה או צחוק, אלא ממקום של זעם.
"כעס וצחוק הם גם בני דודים. בתוך הסאטירה שאנחנו עושים ב'מצב האומה' ובשורש של המוזיקה עומד המון תסכול וכעס על כל מה שהולך כאן. בשירים שלי יש לפעמים רצון לצעוק. אבל גם אם אנסה מאוד חזק לבוא ממקום של זעם קודם כל זה עדיין יהיה רק שיר. אני לא מנהיג ואני לא מתיימר להיות מנהיג, אני יכול להביא את עצמי רק ליצור סוג של אמנות, ואת זה אני עושה. מילים ואמנות אף פעם לא באמת שינו מציאות. שינוי מציאות כפי שאתה מדבר עליו צריך לבוא מהאנשים עצמם. אם תהיה תנועה רחבה של אנשים שידרשו שינוי יהיה שינוי. אני מאמין בזה. גם המחאה של 2011 בסופו של דבר תורגמה לאיזשהו שינוי, אבל לא לשינוי שציפו לו. זה קצת התפספס בדרך, אבל זה עדיין לא נגמר".
להאזנה לאלבום המלא של שממל:
1. שיר אהבה חברתי - 00:00
2. איסטנבול - 03:14
3. שיר ישן - 07:23
4. עוף אותו דבר - 10:58
5. ישבני - 13:54
6. צרות של גויים - 17:28
7. אל תגעו לנו בערק - 21:00
8. מאחור הזה - 24:41
9. ברלין - 28:11
10. רבע לבום - 31:27
שממל ישיקו את אלבומם החדש "2011-2014" ב-16 בדצמבר במועדון הבארבי בתל אביב. הופעות נוספות: 13 בדצמבר בצוללת הצהובה בירושלים, 18 בדצמבר - פסטיבל "צלילים במדבר" בשדה בוקר, 19 בדצמבר - החלוץ 33 בבאר שבע (מופע צהריים), 27 בדצמבר - הג'אם בעכו, 8 בינואר 2015 ב"וונדרבר" בחיפה.
