זה הכל בשבילכם

גם הערב, כמו לפני 75 שנים, נשב רכונים אל המקלדת (אז ישבו מן הסתם מול מכונות הכתיבה)‬ ועינינו יתרוצצו על פני מסך המחשב, ונחפש את המילים שייאספו למשפטים בעברית, ומשפטים קצרים ייהפכו לשורות, ואלה כולם וכולן לעיתון.

גם הערב, כמו לפני 75 שנים, אנחנו עובדים בשבילך, הקורא/ת. העיתון שאתם מחזיקים כרגע ביד הוא התוצר הסופי של כמעט כל מה שרצינו שתדעו, שתספרו לאחרים, ש"תהיו בעניינים‭."‬ יום הולדת היום ל"ידיעות אחרונות‭."‬ בן ‭,75‬ העיתון המבוגר הצעיר ביותר במדינת ישראל. יום הולדת הוא סיבה טובה, תירוץ מעולה, לחגיגות. אבל אנחנו לא חוגגים היום. אנחנו עובדים.

שום דבר לא דומה היום לאותו ערב, 10 בדצמבר ‭,1939‬ כאשר עזריאל קרליבך ואחרים הוציאו מתחת ידיהם את גיליון מספר 1, שנה א',‬ המחיר: שני מילים, של "ידיעות אחרונות‭."‬ אלכסנדר מוזס הדפיס אותו, והוא נועד להיות מופץ בארץ ישראל־פלשתינה בשעות הצהריים ואחרי, 11 בדצמבר ‭,1939‬ היום לפני 75 שנים. מאז הכל השתנה. העולם השתנה. ארץ ישראל השתנתה. ההיסטוריה שינתה פניה. נכתבו פרקים שלמים חדשים. אורח החיים של כולנו השתנה. שום דבר, אבל שום דבר, לא דומה למה שהיה. גם העיתון השתנה. רק השם שלנו נשאר על כנו מאז ועד עתה: "ידיעות אחרונות‭."‬ נוספה לו במאה הקודמת הגדרה מחמיאה: העיתון של המדינה.

העיתון הראשון, היום לפני 75 שנה. לחצו להגדלה

איש מאיתנו היום לא עמד אז ליד ערש הלידה של "ידיעות אחרונות‭."‬ לא נותר מי שיספר איך הייתה האווירה ברגעים שהעיתון יצא מתחת מכבש הדפוס (מכבש? זו מילה עכשווית בהשוואה למכונות הדפוס העתיקות ההן).‬ האם ידעו הנוכחים שם במרתף הדפוס את גודל השעה? הייתה אווירה רצינית? מעין רגע של קדושה? אולי סיפרו בדיחות, אולי התלוצצו, כאשר יצא לאור העיתון הראשון (דף אחד, שני עמודים, 2 מיל).‬ האם ריחו של הדפוס הטרי עלה אז בנחיריהם? השתכרו ממנו? חלמו ושיערו את הצלחתו הגדולה, גם בהשוואה לשוק התקשורת כולו בעולם המערבי?

75 שנים הן פרק בתולדות העם היהודי, הציונות, מדינת ישראל. הן פסיק, הערת שוליים בספרי ההיסטוריה. "ידיעות אחרונות" היה ויהיה הטיוטה של אותם ספרי היסטוריה, של תולדות העם היהודי, של התנועה הציונית של מדינת ישראל. באשר הם הלכו מאז ‭,1939‬ "ידיעות אחרונות" היה שם, ליווה אותם ברגעים הקשים ובשעות היפות. במאבקים, במלחמות וביניהן,

 בשואה הנוראה, בתקומה המתקשה לקום מאפר קורבנות השואה, בשלום החם שהתקרר עם שכנים עוינים. צהלנו עם ההישגים ועם הניצחונות. עינינו זלגו דמעות עם הכישלונות ועם הקורבנות. עשינו כמיטב יכולתנו במשך עשרות שנים. כתבנו מיליוני מילים, מחקנו, פירסמנו אלפי גילויים חדשים, פירשנו, גם טעינו, צילמנו. הבאנו לביתו של כל ישראלי את הבית שלו, את החדשות החמות מן התנור, את ההתרחשויות, את הנוף, את הריחות. את האמת.

וכל זה נעשה בזכות אלפי העובדים שעברו במשך השנים בשערי העיתון – ולהם מגיעה התודה.

פעם אחת ב־75 שנים מותר לנו לכתוב בגאווה: עמדנו במשימה. הצלחנו. עשינו זאת עבור הקוראים. היינו במשך שנות דור ונמשיך להיות העיתון של המדינה.