הבטחות בחירות - הפעם יש סיכוי לקיים
בחודשים שנותרו עד הבחירות כדאי להאזין ברוב קשב להבטחות בנוגע למדיניות המיסוי. עם קצת יצירתיות, שר האוצר הבא יהיה בעמדה לממש הבטחות כאלו. בניגוד ל-2013, מרחב התמרון שמותיר שר האוצר היוצא לבא אחריו הרבה יותר גדול
אם הבטחת הבחירות של ראש הממשלה, לקבוע שיעור מע"מ של 0% על מוצרים בפיקוח ולהכפיל את מענק השחרור לחיילים, תיתן את הטון בחודשים הקרובים - צפויה לנו מערכת בחירות חברתית-כלכלית. למרות מבצע "צוק איתן", על אף תכנית הגרעין האיראנית ולנוכח הבידוד המדיני ההולך וגובר של מדינת ישראל - חברי הכנסת צפויים להתחרות על קולות באמצעות תוכניות כלכליות גרנדיוזיות והבטחות להגדלת תקציבים ופטורים ממסים.
כתבות נוספות בנושא:
- עלייה קלה בגירעון בתקציב המדינה
- לפיד: התקציבים החברתיים יגדלו במיליארדים
- האופוזיציה בכנס סוער נגד התקציב: "אצלנו לא יהיו מקררים במכוניות"
בין הפאתוס שבו מבטיחים נבחרי הציבור לשנות את תנאי החיים של האזרחים לבין מרחב התמרון הצר שמותירה להם שיטת הניהול של תקציב המדינה, קיים ניגוד חריף. שר האוצר היוצא, יאיר לפיד, למד על בשרו. לפני פחות משנתיים נסק למעמד של ראש הסיעה השנייה בגודלה בכנסת (כיום הוא עומד בראש הסיעה הגדולה ביותר בכנסת, לאחר התפצלות הליכוד וישראל ביתנו) באמצעות קמפיין שנוהל תחת הכותרת "איפה הכסף?". כשנכנס לממשלה הוא הלך, באופן טבעי, למקום שבו מסתתר הכסף – משרד האוצר.
ואולם, משהגיע ללפיד למשרד האוצר גילה את האמת המרה: את הרושם העיקרי שתותיר הקדנציה שלו על אזרחי ישראל לא הוא יקבע – אלא השרים וחברי הכנסת שכיהנו לפניו, וזאת מסיבה פשוטה: על פי חוקי המדינה, לתקציב המדינה יש תקרת הוצאה שאסור לחרוג ממנה. על פי חוקי הכלכלה, לתקציב יש יעד גירעון שיש לעמוד בו. אם בשנה מסוימת הממשלה והכנסת התחייבו להוצאות החורגות מתקרת ההוצאה, או שההכנסות ממסים אינן מספיקות כדי לעמוד ביעד הגירעון, עליהן לקצץ פעולות בשווי זהה לשיעור החריגה, או לחלופין להעלות מסים עד לרמה שתאפשר עמידה בגירעון סביר.
מתחילת המאה: במקום להעביר תקציב הולכים לבחירות
בשנת 2013 במקום להעביר את תקציב המדינה הלכו לבחירות, כך שהממשלה שהורכבה לאחר הבחירות נאלצה לקצץ ולהעלות מסים - ללא קשר להבטחות שפיזרו המפלגות המרכיבות אותה לאורך הקמפיין, וללא קשר להשקפת העולם או הכישורים של השרים החדשים. לתקציב המדינה, שהוא הכלי המרכזי לקידום מדיניות כלכלית-חברתית, חוקים משלו.
חוקים אלה מגדירים את הגבולות הצרים שבהם יכולות הממשלה והכנסת לתמרן. כשהכנסת מתפזרת בסוף השנה מבלי להעביר תקציב - כפי שעשתה כל כנסת מאז תחילת המאה ה-21 - היא עושה זאת לאחר שכבר קבעה, במידה רבה, איזה תקציב תעביר הכנסת שתחליף אותה. גודל התקציב, צבר ההתחייבויות לשנה הבאה, מצב הגירעון ושיעור הצמיחה – אלה נתונים מראש עוד לפני שנפתחו הקלפיות.
המספרים יכולים לזוז לכאן או לכאן, אבל מנתוני הגירעון בתקציב המדינה, ניתן לומר כבר עכשיו שהכנסת ה-19 תשאיר לזו שתבוא אחריה תקציב קל יותר מזה שהיא קיבלה מהכנסת ה-18.
ממשלות בעולם נוהגות לשמור על גירעון שאינו עולה על 3%, מתוך הבנה שלאורך זמן על הגירעון להיות נמוך יותר מקצב הצמיחה השנתי. ככל שהגירעון גבוה יותר ערב הבחירות, כך תידרש הממשלה לגזרות קשות יותר אחריהן.
מסגרות תקציב נוחות
כשהלכו אזרחי ישראל לקלפיות כדי לבחור את חברי הכנסת ה-18, עמד הגירעון בתקציב המדינה על שיעור של 4.2% מהתוצר במשק - כ-39 מיליארד שקל. כיום מגיע הגירעון שיעור של 2.6% - כ-27 מיליארד שקל. מדובר בשיעור נמוך מהתקרה המקובלת, כך שהסיכויים של פוליטיקאים שמבטיחים פטור ממע"מ לפני הבחירות, גם יוכלו לממש את ההבטחה לאחריהן.
גם מסגרות התקציב נוחות יותר הפעם. בשנת 2016 רשאית הממשלה להוציא סכום של 344.2 מיליארד שקל, כ-20 מיליארד שקל יותר ממה שהיא הייתה רשאית להוציא בשנה זו. חלק ניכר מהכסף הזה כבר מחויב, ונועד לממן תוכניות ממשלתיות שכבר יצאו לדרך, אך ביצוען ומימונן פרוסים על פני כמה שנים.
ואולם בעוד שבשנת 2014 היקף ההתחייבויות הקודמות של הממשלה היה גבוה ב-18 מיליארד שקל ממה שמותר לה להוציא על פי חוק, הפעם צריך להתמודד עם חריגה קטנה בהרבה – של כ-6 מיליארד שקל. כמובן שסכום זה הוא הערכה בלבד, שכן הנתון הרשמי של משרד האוצר הוא 2.4 מיליארד שקל, אך הוא מסתמך על תרחיש שבו תקציב 2015 אושר, ואיתו קיצוצים בהיקף של 3.7 מיליארד שקל, מה שלא קרה בסופו של דבר.
| שנה | יעד הגירעון | קיצוצים | העלאות מסים | היקף הגידול בתקציב לעומת השנה הקודמת |
| 2014 | 3% | 18 מיליארד שקל | 10 מיליארד שקל | 11 מיליארד שקל |
| 2015 | 3.4% | 3.7 מיליארד שקל | 3.3 מיליארד שקל | 8.2 מיליארד שקל |
| 2016 | 2.75% | 2.4 מיליארד שקל | 3.2 מיליארד שקל | 12 מיליארד שקל |
מקור: נתונים רשמיים של משרד האוצר
שיפור בהכנסות ממסים מאז הבחירות הקודמות
גם מצב ההכנסות ממסים השתפר מאז הבחירות הקודמות. הכנסת הקודמת אמנם אישרה העלאות מסים בקיץ 2012, חודשים ספורים לפני הבחירות, אך גם העלאות אלו לא היו מספיקות כדי למלא את הבור העמוק שנפער בקופת המדינה, לאחר מספר שנים של שיעורי מס נמוכים בשיעור לא פרופורציונלי (בעיקר מס הכנסה ומס חברות). כתוצאה מכך, נדרשו ב-2014 העלאות מסים בהיקף של 10 מיליארד שקל, כדי לעמוד בגירעון של פחות מ-3%.
הפעם, גידול של כ-6 מיליארד שקל (גם כאן, הנתונים אינם רשמיים) צפוי להיות מספיק כדי לעמוד ביעד גירעון הנמוך מ-3%. זאת, כשתקציב 2015 שלא אושר כולל כבר שורה של צעדים שיכולים להגדיל את הכנסות המדינה בסכום של כ-3.5 מיליארד שקל בשנת 2016.
ראשית, הוא גרם לביטול התוספת של 4.3 מיליארד שקל לתקציב הביטחון, שעליה הסכימו נתניהו ולפיד לפני שפורקה הממשלה. שנית, את התוספת של 8.2 מיליארד שקל לתקציב, שהייתה אמורה להיכנס בתחילת 2015, יקבלו המשרדים רק בקיץ, כשנותרו עוד חודשים בודדים לנצל את הכסף. לא כל המשרדים יספיקו לעשות זאת.
ניסיון העבר מלמד שבשנה שבה מונהג תקציב בחירות זמני, היקף הביצוע התקציבי נמוך יותר. הכסף שלא נוצל, חוזר לרזרבה הכללית בסוף השנה ומגדיל את הגמישות התקציבית של משרד האוצר בשנה שלאחר מכן.
לראשונה מאז 2009 – צמיחה שלילית
הנתון הכלכלי היחיד שעומד לרעת הממשלה הבאה הוא הצמיחה. כשהלכו האזרחים לקלפי בתחילת 2013, הצביעו נתוני החשבונאות הלאומית על צמיחה של 3.3% בשנת 2012 בעוד שעל פי תחזית האוצר לשנת 2013 שיעור הצמיחה אמור היה להיות 3.5%. ירידה לעומת 2010-2011 אך עדיין שיעורי צמיחה סבירים וטובים.
הפעם נכנסת מדינת ישראל למערכת בחירות כאשר ברבעון השלישי של השנה נרשמה,לראשונה מאז 2009, צמיחה שלילית. כמו כן, הערכות משרד האוצר, בנק ישראל והלמ"ס מדברות על צמיחה של 2.2%-2.4% לשנה כולה, נמוך מקצב הצמיחה הממוצע של המשק הישראלי.
| שנה | גירעון בפועל | צמיחה |
| 2012 | 4.2% | 3.2% |
| 2013 | 3.15% | 3.4% |
| 2014 | 2.6% (הערכה) | 2.4%-2.2% (הערכות) |
עם זאת יש לזכור כי ההשפעה העיקרית של שיעור הצמיחה על תקציב המדינה היא על היקף גביית המסים, וההערכות שהופיעו כאן בנוגע להיקף העלאות המסים שיידרשו בשנים 2015-2016, מביאות כבר בחשבון את התחזיות לצמיחה נמוכה מהממוצע בשנת 2014.
גמישות נמוכה בתחום ההוצאות
בשורה התחתונה, בחודשים הקרובים כדאי להאזין ברוב קשב להבטחות בנוגע למדיניות המיסוי. עם קצת יצירתיות, שר האוצר הבא יהיה בעמדה שבה יוכל לממש את ההבטחות האלה. מימוש הצעדים הכלולים בתקציב 2015, שעל רובם הגיע האוצר להסכמות, לצד הקפאת הליכי האישור של מע"מ 0% על דירות, יציבו את הממשלה באה בעמדת פתיחה שבה אין צורך בהעלאות מסים.
מעמדה זו, ניתן ליזום מהלך סביר, ללא השלכות כלכליות מרחיקות לכת ושאינו צפוי להיתקל בהתנגדות עזה מידי, של העלאת מס הכנסה ב-1% למשכורות של למעלה מ-15 אלף שקל בחודש (אותו צעד ששר האוצר ביטל בסוף 2013). צעד זה יביא הכנסות של למעלה מ-4 מיליארד שקל בשנה ויאפשר מימוש של הבטחות שונות למע"מ 0%.
לעומת זאת בתחום ההוצאות, הגמישות נמוכה יותר וכדאי להתייחס בספקנות לכל הבטחה. זה לא שהפוליטיקאים לא רוצים – הם פשוט לא כל כך יכולים. הממשלות האחרונות התחייבו לפרויקטים עתירי מזומנים וארוכי שנים, ששעבדו את תקציב המדינה לשנים קדימה. העברת צה"ל לנגב, אופק חדש, חינוך חינם לגיל הרך, שיקום מערכת ההשכלה הגבוהה, רכבת ת"א-ירושלים, הרכבת הקלה בירושלים, מערכת הסעת המונים בגוש דן - כולם פרויקטים שנמצאים עדיין בהליכי ביצוע וצורכים את כל המיליארדים שמתווספים לתקציב מדי שנה.
כמה תעלה הכנסת החרדים לממשלה?
כל התוכניות שיזמה מפלגת "יש עתיד" בשנה האחרונה - ועדת גרמן, ועדת אלאלוף ותוכניות שונות של משרד החינוך - הושקו רק לאחרונה, כך שניתן עדיין לבטלן בקלות יחסית. הביטול שלהן יניב לא יותר מכמה מיליארדים. מסכום זה יש להוריד את העלות של הכנסת החרדים לקואליציה במקום מפלגתו של לפיד, שככל הנראה לא תהיה נמוכה מסכום של 3.5 מיליארד שקל - ביטול הקיצוץ בקצבאות ילדים והחזרת תקציב הכוללים לרמות של השנים 2011-2012.
בשלב זה, נראה כי מרחב התמרון של שר האוצר הבא יהיה רחב יותר מאשר ב-2013, אך עדיין לא רחב דיו בשביל לממש הבטחות גרנדיוזיות.
לפנייה לכתב/ת 
