אייר סופליי בהופעה: זאת אותה האהבה
הקהל המתגעגע לאהבת הנעורים שלו, קיבל את זריקת הסוכר של "אייר סופליי" ישר לווריד - ודקלם את כל המילים. בין סלפי לסלפי כמובן, כי בכל זאת הזמנים השתנו. הביצועים אגב, נותרו בדיוק כשהיו
אנחנו כבר כל כך רגילים לקבל הופעות באיחור של כמה עשורים, שזה כבר הפך לקלישאה לדבר על זה בכלל - ובכל זאת, בלתי אפשרי להתעלם מזה לחלוטין. אז נכון, שיא ההצלחה של הצמד האוסטרלי Air Supply כבר מאחוריהם, וזה היה איפשהו אי שם בשנות ה-80, אבל - וזה אבל רציני ביותר - עבור אותו צמד וחשוב לא פחות מכך, עבור הקהל שמילא אמש (שישי), את היכל התרבות בתל אביב, זה ממש לא הזיז וזה בטח לא פגם בהנאה שלהם.
זאת הפעם השלישית שראסל היצ'קוק הסולן וגרהאם ראסל הגיטריסט נוחתים כאן להופעה. האמת, זה לא לגמרי מפתיע בהתחשב בעובדה שהם מופיעים בכל העולם מזה 4 עשורים. "40 שנה שאנחנו מופיעים יחד ומעולם לא היה לנו ויכוח. לא יודע איך ולמה בדיוק אבל זה פשוט ככה", אמר ראסל במהלך ההופעה. Air Supply החלו להופיע עוד בשנות ה-70, אבל הפריצה הגדולה שלהם התרחשה ממש בתחילת שנות ה-80 עם אלבומם Lost In Love, שכולל כמה מהלהיטים הכי גדולים שלהם כמו All Out Of Love, ועוד.
מוזיקאים שונים הצטרפו ועזבו את ההרכב במהלך השנים, אבל היצ'קוק וראסל נשארו יחד והמשיכו ליצור מוזיקה. היצ'קוק הוא הפרפומר, הסולן הכריזמטי שמוביל את כל האקט ואילו ראסל אחראי על הטקסטים. ככל הנראה, הסדר והחלוקה הזאת עובדים מצוין עבור שניהם כי על הבמה הם פשוט נהנים מכל רגע.
ברגעים מסוימים היה נדמה כאילו עבור היצ'קוק זה לא ממש משנה אם הוא מופיע באולם בתל אביב או בהיכל ענק מול קהל של עשרות אלפים. הוא נמצא בעסק הזה כבר מספיק זמן ואפשר אולי ללעוג לתוכן הטקסטואלי הקיטשי, לבלדות הרוק, לז'קט האדום הבוהק איתו עלה בתחילת הערב להופעה, לגיל המבוגר וכו', אבל חייבים להודות שזה נראה כאילו הוא עושה את זה מכל הלב. היצ'קוק חי את הבמה, שואב ונותן אנרגיות לקהל ופשוט ובכן, נהנה ממה שהוא עושה.
חוץ מזה בואו ונודה באמת, בגיל 65 הוא בהחלט יכול ללמד כמה מוזיקאים על יחס והערכה לקהל. "טסנו 30 שעות כדי להופיע כאן אבל זה היה שווה את זה", הוא זורק לקהל. בכלל, היו מספר פעמים בהן הוא פנה והודה לכל מי שבא. ראסל לעומתו מצטרף מדי פעם בשירה אבל בעיקר מנגן ונותן להיצ'קוק את מירב הבמה.
ההופעה נפתחה עם Even The Nights ומיד אחריו Just As I Am. לאחר מכן התחילו השניים בפלירטוט עם הקהל שנמשך לאורך כל ההופעה. "האם יש בכם אהבה? אני בטוח שיש לכם רומנטיקה", פונה היצ'קוק לקהל. אולי זה יישמע קצת לא אמין אבל שכה יהיה לי טוב, מישהו מהקהל צעק לכיוונם באותו רגע "Air Supply תעשו לי ילד"!
כאמור, הצמד האוסטרלי הזה התמקם מזמן במשבצת שירי האהבה הקיטשיים והסכרינים שהם מעין שילוב של בלדות רוק, מהתקופה היותר מוקדמת של ראסל והיצ'קוק, לבין פופ רך מתקתק של האייטיז, ובצדק. הסכנה היחידה שאולי היתה עלולה להיות פה, היא אם זה יהיה מביך להופיע עם טקסטים כאלו על הבמה בגיל מבוגר וגם שנים לאחר שנכתבו. אז כן, זה דביק אבל במבחן התוצאה הביצועים שלהם טובים, מהודקים ואמינים. זה כל מה שצריך כדי לגרום לדבר הזה להצליח.
גם Sweet Dreams, I Can Wait Forever, The One That You Love ועוד היו שם. הקהל התמסר ברצון לקולו הצלול והחזק של היצ'קוק ודקלם, בין סלפי לסלפי, כמעט את כל מילות השירים.
גם אם מדובר בקהל שקצת נלקח מתקופה אחרת, שלא לומר כמעט מעולם אחר - עבורם ההרכב הזה עדיין מרגש ומספק את הסחורה. סביר להניח שזכרונות הנעורים הקשורים לאותם שירי אהבה דביקים משחקים כאן תפקיד חשוב. התאהבויות ראשונות, שברון לב, ההתרגשות שאחזה בהם ברגע בו חזרו הביתה עם התקליט החדש של ההרכב, הוציאו את הוויניל
מהעטיפה וניגנו אותו לראשונה בחדרם. הו, משובת הנעורים. אם אפשר לו לרגע להחיות אותה למשך הופעה אחת, אז למה לא בעצם?
בסך הכל מדובר ברצף של ביצועים טובים ומעניינים, אבל עם זאת, קצת קשה להתעלם מהתחושה שרק לקראת סוף הערב עם הביצוע לשיר Lost In Love, משהו שם התחמם באמת, גם מבחינת הקהל וגם מבחינת הלהקה - אבל עדיין, החבר'ה האלה לגמרי סיפקו את הסחורה. "היה לנו מסע נפלא הערב. תודה שבאתם, נהנו מאד אבל יש עוד דבר אחד שצריך לעשות", אומר היצ'קוק לקהל. הם חותמים קצת יותר משעה וחצי של הופעה עם All Out Of Love הכה מתבקש ושולחים קהל מרוצה שקיבל את מנת הסוכר השנתית שלו הביתה. עד הפעם הבאה כמובן.