אלבום חדש לטייק דאט: כמו שיר אחד ארוך

ואז הם היו שלושה. כן, גלגולה הנוכחי של Take That, הבוי בנד המיתולוגית מהניינטיז, כולל היום רק שלושה מתוך חמשת חברי הלהקה המקורית, שעד כה מסרבים לשחרר מהמותג המנצח - גארי בארלו, מארק אואן והאוורד דונלד, למרות שבתכלס אפשר לקרוא לה רשמית מעתה – "גארי בארלו והשניים הנוספים שלא עזבו". כך, אגב, גם מכונה בסמליות האלבום החדש, "שלוש" (בספרות רומיות), שיצא בבריטניה בתחילת החודש ונחת הישר במקום הראשון במצעד ה-Top 40 ומשם עשה את דרכו לשאר המצעדים החשובים באירופה. אין מה לומר, המקומיים נותרו נאמנים.

כזכור, עם עזיבתו של רובי ויליאמס את הלהקה ב-95', וההודעה הסופית על פירוקה כמה חודשים לאחר מכן, יצאו החמישה לקריירות סולו - מוצלחות יותר או פחות - וכעשור לאחר הפירוק, התאחדה הלהקה לסיבוב הופעות שהניב על הדרך עוד שלושה אלבומי אולפן שזכו לאהבת הקהל (ומנהלי הבנקים של חבריה).

לפיכך, אין זה מפתיע שאלבום האולפן השביעי של הלהקה (מינוס חבר הלהקה הרביעי כאמור, ג'ייסון אורנג') לא מנסה לשבור את הנוסחה המנצחת וממשיך להתכתב עם קודמיו בשרשרת. מבחינת להיטים, אפשר למנות בקלות את שלושת הסינגלים הראשונים (מתוך 12) – "These Days", "Let In The Sun" ו-"If You Want It", כשלכולם פוטנציאל להיות נוכחים קבועים בפלייליסטים של תחנות הרדיו. המקצב פופי ונעים, כזה שיכול להתנגן ברקע של נסיעה ארוכה והתחושה שעוברת היא של "שמעתי את השיר הזה כבר פעם".

עושים את זה בשלישייה. טייק דאט(צילום: יח"צ הליקון מיוזיק)

עוד יציאה לא רעה באלבום נמצאת ברצועה התשיעית שלו, "Freeze", שמזכירה קצת שירים של קולדפליי ואואזיס, אך מלבד זאת, כשמניחים לאלבום להתנגן מתחילתו עד סופו, לא ממש מבחינים בהבדל מהותי בין השירים וההרגשה היא שמדובר כל הזמן באותו שיר.

התוצאה: אלבום חביב, קיטשי במידה, שלא מצליח לפרוץ את גבולות הז'אנר, מצד שני, אם אתם מאלה שהחליטו להשקיע ברכישתו, סביר להניח שאתם לגמרי מזן הגרופיז שיעריכו את העקביות הזו.