חיתולים חד-פעמיים עלולים לסרטן? כל המיתוסים - והאמת
שוק החתולים רותח - ולא רק בגלל המחירים: בחודשים האחרונים הופיעו שלל יצרנים של חיתולים "אקולוגיים", שטוענים כי בחיתולים החד פעמיים הרגילים ישנם חומרים מזיקים לתינוק, שעשויים אפילו לגרום לסרטן. ד"ר יפה שיר-רז בדקה מה האמת מאחורי הטענות
בעוד שידועניות אחרות משיקות חדשות לבקרים קו אופנה משלהן, או לכל הפחות בלוג אופנה, השחקנית ג'סיקה אלבה מתחזקת כבר שנתיים חברה ל... חיתולים ידידותיים-אקולוגיים. אלבה, אם לשניים, סיפרה בראיון שההשראה להקמת החברה הגיעה לאחר הריונה שלה, כשהיא מצאה את עצמה מבולבלת ממגוון החיתולים בשוק והתקשתה לבחור את המוצר הבטוח והנכון ביותר עבור תינוקה. הרעיון, כך מתברר, לא היה גחמה רגעית או רעיון יח"צני. החברה שלה, The Honest Company, מוערכת כיום במיליארד דולר, והמחזור השנתי שלה בשנה האחרונה עמד על 150 מיליון דולר.
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
אין ספק, חיתולים הם עסק משתלם. עד כמה הוא משתלם מוכיחה "מלחמת החיתולים" השוררת בשנים האחרונות בין היצרנים השונים. לצד החיתולים החד-פעמיים הסטנדרטיים, המוכרים לכולנו, הולך ומשתלט על המדפים טרנד החיתולים החד-פעמיים ה"אקולוגיים", או כפי שהם מכונים על ידי חלק מהיצרנים והמשווקים "חיתולים ירוקים", שלטענתם הינם ידידותיים יותר לתינוק ולסביבה, שכן הם מיוצרים בעיקר מחומרים טבעיים ומתכלים, תוך שימוש מינימלי בחומרים סינתטיים.
ועוד לפני שהספקנו לעכל את משמעות המושג "חיתולים ירוקים", הופיע טרנד נוסף - חיתולי בד-רב פעמיים. לא מדובר בחיתולי הבד המוכרים של סבתא, כמובן, אלא באלטרנטיבה מודרנית, שלא מצריכה קיפולים, שימוש בסיכות ביטחון או בטיקטקים.
התחרות העצומה על ישבני התינוקות, וכמובן על כיסם של ההורים, מלווה, איך לא,
בהרבה מאוד פרסומים והשמצות הדדיות שמציפים את רשת האינטרנט, כולל טענות מפחידות שלפיהן הכימיקלים הנמצאים בחיתולים החד-פעמיים הסטנדרטים יכולים לחלחל לעור התינוק ולגרום לשלל בעיות שונות - החל מתפרחת חיתולים וכלה בסרטן.
באיזו מידה הטענות הללו נכונות? אילו חומרים באמת נמצאים בחיתולים השונים? האם חלק מהחומרים באמת מסוכנים? והאם החיתולים האקולוגיים והחיתולים הרב-פעמיים אכן בריאים יותר לתינוק?
באופן מפתיע, אף שמדובר בנושא כה רגיש, המידע והמחקרים בתחום הזה מועטים להפליא ולא חד-משמעיים. הכתבה שלפניכם מנסה לעשות סדר בנושא ובוחנת את המידע הקיים ביחס לכל אחת מהטענות בתחום, כך שתוכלו לשפוט בעצמכם.
טענה מס' 1: כימיקלים סינטטיים שונים שמכילים החיתולים החד-פעמיים הסטנדרטיים, כגון צבעים ובשמים, גורמים לתפרחת חיתולים
תפרחת חיתולים, אחת מבעיות העור השכיחות ביותר בקרב תינוקות, היא תגובה דלקתית אקוטית של העור באזור החיתול, ובעיקר בעכוז ובאזור הקפלים במפשעה. הצרה הצרורה הזו, טוענים יצרני החיתולים האקולוגיים והרב-פעמיים, נובעת במידה רבה מהחומרים הכימיים השונים המצויים בחיתולים החד-פעמיים, בהם הסודיום פוליאקרילט, צבעים וחומרי בישום למיניהם. האמנם?
מחקר מקרה שפורסם ב-2005 בכתב העת היוקרתי לרפואת ילדים Pediatrics הציג חמישה מקרים של תינוקות הסובלים מתפרחת חיתולים. בשניים מהם הצביעו תבחיני אלרגיה על כך שהתפרחת היא תוצאה של דלקת עור אלרגית ממגע (Allergic Contact Dermatitis) בתגובה לצבע שנמצא בחיתול. ואולם, לדברי החוקרים, דלקת עור אלרגית ממגע, כלומר כזו הנובעת מאלרגיה לאחד ממרכיבי החיתול, היא סיבה זניחה לתפרחת חיתולים, בעוד שמרבית המקרים מייצגים "דלקת עור ממגע בתגובה לחומרים מגרים בסביבת החיתול, כגון לחות, שתן או צואה".
"הרוב המוחלט של מקרי תפרחת חיתולים אינם קשורים כלל לחומרים שמהם עשוי החיתול, אלא לחשיפה ממושכת להפרשות של התינוק עצמו כתוצאה מהחלפה לא תדירה מספיק של החיתול", אומר ד"ר אלכס אלטס, מומחה לרפואת עור. "המרכיב הראשוני של הבעיה הוא הלחות המוגברת באזור, שנובעת מחשיפה ממושכת שלו לשתן ולצואה. בסביבה לחה זו, העור עובר תהליך התרככות כתוצאה מספיחת נוזלים על ידי השכבה הקרנית. כתוצאה מכך, היא הופכת פגיעה וחדירה לגורמים מגרים, כגון חומרים שנמצאים בתוך הפרשות השתן והצואה, ואפילו בעור עצמו.
"כך לדוגמה, השתן מכיל חומר שנקרא אוריאזה, שמפרק את החיידקים ויוצר אמוניה, שמשנה
את סביבת העור מחומצית לבסיסית, וכך מתחילה את תהליך הגירוי. לחומרים אלו מצטרפים במקרים רבים גם מזהמים, כגון פטריות וחיידקים, שהבולט ביניהם הוא פטריית הקנדידה, שנמצאת אצל כ-90% מהתינוקות עם תפרחת חיתולים. מאחר שהעור פגיע ותפקודו כמחסום נפגע, קל לגורמים אלו ליצור בו זיהום.
"כתוצאה מכל אלו, חלים שינויים בעור, המתבטאים באודם, נפיחות, ולעתים גם ארוזיות - פצעים שטחיים. יש לציין שילדים שאינם יונקים חלב אם פגיעים יותר לתפרחת חיתולים, משום שההפרשות שלהם הן בעלות pH גבוה, כלומר בסיסי, מה שהופך אותם לחשופים יותר לגירויים אפשריים".
לדברי ד"ר אלטס, אלרגיה לאחד ממרכיבי החיתול היא סיבה כה זניחה לתפרחת חיתולים, עד כי היא מהווה רק כ-1% מהמקרים. "יתירה מכך, גם אם התינוק מפתח דלקת עור אלרגית ממגע לאחד ממרכיבי החיתול, קשה לתת עדיפות לחיתול מסוים שמכיל חומרים אחרים או לקבוע בוודאות שחיתול אקולוגי יגרום לפחות רגישות, משום שכל תינוק יכול לפתח אלרגיה לחומר אחר".
במבחן המציאות, מספר מחקרים שנערכו בשנים האחרונות מצביעים דווקא על ירידה בשכיחות ובחומרה של תפרחת חיתולים שחלה במקביל להופעת החיתולים החד-פעמיים. כך, לדוגמה, מחקר שפורסם ב-2011 בכתב העת Current Problems in Dermatology מראה שמאז שנות ה-60, עם החלפת חיתולי הבד בחיתולים החד-פעמיים, חלה ירידה מתמדת בשכיחות ובחומרה של תפרחת חיתולים.
מחקר נוסף, שפורסם בכתב העת Archives of Pediatrics הצביע על כך שהשיפורים הטכנולוגיים בחיתולים החד-פעמיים במהלך העשורים האחרונים, בהם חומרי הג'ל הסופגים שהוצגו בשנות ה-80 והחיתולים ה"נושמים" שהוצגו בשנות ה-90, תרמו עוד יותר להפחתת הבעיה.
"כשמדברים על מניעת תפרחת חיתולים, המטרה המרכזית היא לשמור על עור התינוק יבש ככל האפשר, והמטרה הזו מושגת טוב יותר בחיתול שיש לו כושר ספיגה", אומר ד"ר דני בן אמתי, מנהל יחידת עור במרכז שניידר לרפואת ילדים. "עובדתית, הן השכיחות והן החומרה של תפרחת חיתולים ירדו בעשורים האחרונים מאז הופעת החיתול החד-פעמי. בעבר, כ-20% מהפניות למרפאות העור בילדים היו על רקע של דלקת עור מחיתולים. היום אנחנו כמעט לא רואים את זה במרפאות העור, משום שרוב המקרים הם קלים יחסית ומטופלים בבית או אצל רופא הילדים".
טענה מס' 2: החיתולים החד-פעמיים מכילים דיוקסינים, שעלולים לגרום לסרטן, פגמים גנטיים ופגמים בלידה
הדיוקסינים הם כימיקלים מסוכנים ידועים, הנמנים על קבוצת המזהמים האורגניים העמידים. מחקרים הראו כי בחשיפה ממושכת, תרכובות רעילות אלו עלולות לגרום לפגיעה במערכת החיסון, במערכת ההורמונלית ובהתפתחות העובר ומערכת הרבייה, ואף לסרטן.
הרגישים ביותר לדיוקסינים הם עוברים ותינוקות רכים. למרות זאת, יצרני החיתולים האקולוגיים והרב-פעמיים טוענים כי החיתולים החד-פעמיים מכילים דיוקסינים, שהם תוצר לוואי של הכלור המשמש להלבנת החיתולים הללו. האמנם זה נכון, ואם כן, עד כמה באמת מסכנים כימיקלים אלו את התינוק כשהם נמצאים בחיתול?
מחקר שפורסם ב-2002 בכתב העת Environmental Health Perspectives בחן את תכולת הדיוקסינים בחיתולים חד-פעמיים, ומצא שאף כי הדיוקסין TCCD, שנחשב למסוכן במיוחד, לא נמצא באף אחת מהדגימות, הרי שבכל הדגימות היו ריכוזים מובחנים של דיוקסינים. אולם, ריכוזים אלו היו זעירים עד מאוד, ולמעשה הניתוח הצביע על כך שאנו נחשפים לפי 30 אלף עד 2,200,000 (!) יותר דיוקסין באמצעות מזונות שונים שאנו אוכלים, מאשר דרך שימוש בחיתולים חד-פעמיים. החוקרים הסיקו שהכמויות המזעריות הללו אינן תורמות משמעותית לחשיפה לדיוקסינים.
עם זאת, מומחים אחרים טוענים שיש לקחת בחשבון שהשפעת הדיוקסינים, גם אם היא מזערית, הינה מצטברת. במאמר שפורסם השנה בכתב העת Environmental Health Perspectives טוען פרופ' פיליפ טיירנו, מומחה למיקרוביולוגיה ופתולוגיה מאוניברסיטת ניו-יורק, שעוסק שנים רבות בנושא החשיפה לדיוקסינים וחומרים מסוכנים נוספים מטמפונים ומוצרי היגיינה אחרים, שאפילו חשיפה זניחה לדיוקסינים יכולה להצטבר בגוף, ויש לה פוטנציאל השפעה מצטבר.
כמובן, קיים הבדל באופן השימוש בין חיתולים, שהשימוש בהם חיצוני, לבין טמפונים, המוחדרים אל תוך הנרתיק, אך בכל מקרה, נכון להיום לא קיימים מחקרים שבחנו את החלחול של דיוקסינים מחיתולים או מטמפונים לעור בבני אדם או חיות, כך שהתשובה לשאלה עדיין לא ברורה.
טענה מס' 3: החיתולים החד-פעמיים מכילים TBT, חומר רעיל שעלול לפגוע במערכת החיסונית וההורמונלית
TBT, או בשמו המלא טריבוטילטין, הוא מזהם סביבתי ששימש בעבר יצרני צבעים לאוניות לדיכוי התיישבותם של אצות וצדפות על דופן האוניות (החומר נאסר לשימוש בצבעים אלו על ידי הארגון הימי הבינלאומי IMO החל מ-2003, בשל השפעתו הרעילה על יצורים ימיים). מחקרים הראו שחומר רעיל זה עלול לגרום לפגיעה במערכת ההורמונלית, משפיע על הכבד ועל מערכת החיסון, ואפילו בריכוזים נמוכים גורם להתפתחות תאי שומן.
בשנת 2000 טען ארגון גרינפיס כי מצא עקבות של החומר בחיתולים חד-פעמיים של שלושת היצרנים הגדולים הנמכרים בגרמניה. בתגובה לממצא ערך המוסד המלכותי לבריאות ולבטיחות סביבתית בהולנד (RIVM) מחקר עצמאי, שבו נבדקו סוגים רבים של חיתולים, ולא מצא שום זכר ל-TBT באף אחד מהם. הממצא של גרינפיס הורד מאתר האינטרנט של הארגון, אך התוצאות שלו עדיין מצוטטות, מבלי להציג את הממצא הנגדי ממעבדות RIVM.
טענה מס' 4: החיתולים החד-פעמיים מכילים סודיום פוליאקרילט, חומר מגביר ספיגה המקושר לתסמונת ההלם הרעלי
יצא לכם אי פעם לראות את כדוריות הג'ל על עורו של התינוק לאחר הסרת חיתול מלא? הכדוריות הללו הן חומר שנקרא סודיום פוליאקרילט. חומר זה הוא מרכיב סופג לחות, ההופך את השתן של התינוק לג'ל, במטרה להותיר את עורו יבש. אחת הטענות החמורות שהועלו ביחס לחומר היא שהוא מתקשר לתסמונת ההלם הרעלי (TSS - Toxic Shock Syndrome) - תסמונת נדירה אך מסוכנת, שמרבית המקרים המדווחים שלה אירעו בקרב נשים המשתמשות בטמפונים.
התסמונת נגרמת על ידי הרעלן TSS-1 שנוצר על ידי חיידק בשם סטפילוקוקוס אאורוס. חיידק זה נמצא באופן טבעי באזורים חמים ולחים בגוף, כמו הנרתיק למשל, אך נמצא שהטמפונים, ובעיקר אלו העשויים מסיבים סינתטיים, מהווים כר פורה להתפתחותו.
איך קשור לכך הסודיום פוליאקרילט? פשוט מאוד: מאחר שהוא משפר ביעילות כה גבוהה את ספיגת הטמפונים, נשים שוכחות לעתים להחליף את הטמפון, מה שעלול לגרום לשגשוג החיידק הגורם לתחלואה. בעקבות מספר מקרים שגרמו לתחלואה חמורה ואף למוות, ממליצים מומחים להשתמש בטמפונים העשויים מכותנה, ושלהם כושר ספיגה מינימלי שיספיק לספיגת הזרימה, ולהחליפם לעתים תכופות יחסית.
כך או כך, בכל הנוגע לחיתולים חד-פעמיים, אין שום עדויות לכך שסודיום פוליאקרילט מהווה גורם סיכון להתפתחות תסמונת ההלם הרעלי.
טענה מס' 5: החיתולים החד-פעמיים, ובעיקר ה"סופר-סופגים", גורמים לדלקות בדרכי השתן
דלקות בדרכי השתן הן אחד המקורות השכיחים לזיהום בילדים מתחת לגיל שנתיים. האם ייתכן שהחומרים הסופגים בחיתולים החד-פעמיים מהווים מקור פוטנציאלי לדלקות אלו?
שני מחקרים ניסו לבחון טענה זו. הראשון, שנערך ביפן, פורסם ב-2009 בכתב העת הרפואי Clinical pediatrics. המחקר כלל 128 תינוקות בני חודשיים עד שנתיים וחצי, עם וללא דלקת בדרכי השתן. המדענים נטלו דגימות שתן של התינוקות ותיעדו את התכיפות שבה החליפו ההורים את חיתוליהם.
הם מצאו הבדלים משמעותיים: בעוד שבקבוצה שלא סבלה מדלקת בדרכי השתן ההורים החליפו לילדיהם את החיתול 7.5 פעמים ביום בממוצע, בקבוצה שכן סבלה מדלקת בדרכי השתן תדירות ההחלפה עמדה על 4.7 פעמים ביום בממוצע. לדברי החוקרים, ממצא זה מלמד שהסיכון לדלקות בדרכי השתן עולה כאשר החיתולים מוחלפים לעתים פחות תכופות - מה שמרמז שהבעיה אולי איננה טמונה בהכרח בחיתול, אלא בתדירות ההחלפה.
אולם מחקר נוסף, שפורסם ב-2010 בכתב העת Iranian Journal of Pediatrics, סתר את הממצאים ממחקר זה. במחקר איתרו החוקרים 118 ילדות שאושפזו בבתי חולים, מחציתן בשל דלקת בדרכי השתן ומחציתן מסיבות אחרות, ועקבו אחריהן במשך שישה חודשים, תוך השוואה בין סוגי החיתולים שבהם השתמשו הוריהן - חיתולים חד פעמיים בעלי כושר ספיגה גבוה, חיתולים חד פעמיים סטנדרטיים וחיתולי כותנה רב-פעמיים.
הם מצאו שהתינוקות בקבוצה שסבלה מדלקת בדרכי השתן חותלו לעתים תכופות יותר בחיתולים בעלי ספיגה מוגברת מאשר בקבוצת הביקורת, שלא סבלה מדלקת בדרכי השתן. בניגוד לעמיתיהם היפנים, החוקרים האיראנים לא מצאו שום הבדלים מובהקים בין שתי הקבוצות בתדירות החלפת החיתולים, וגם לא בזמן שחלף בין עשיית הצרכים לבין החלפת החיתול, או בגורמים סוציו אקונומיים שונים, והסיקו כי השימוש בחיתולים בעלי ספיגה מוגברת יכול להוות גורם סיכון לדלקת בדרכי השתן בילדות.
חיתולים אקולוגיים: באמת טובים יותר לסביבה?
בעוד שביחס לנושא האחרון נראה שיש קונצנזוס בין המומחים, השאלה הגדולה, איזה חיתול בריא יותר, עדיין שנויה במחלוקת. "בשורה התחתונה מדובר בתחום שהדעות לגביו חלוקות מאוד", אומר ד"ר בן-אמתי. "לא כל הדברים חד-משמעיים לטובת אחד מהסוגים, ובוודאי שלא ניתן לומר שהחיתול החד-פעמי הוא רק ה'רע' ואילו הרב-פעמי או האקולוגי הוא רק ה'טוב', או להיפך.
"נוסף על השיקולים הקשורים למרכיבי החיתול, יש גם שיקולים נוספים שצריך לקחת בחשבון, כמו למשל קלות ונוחות השימוש והעלויות. למשל, העלות של חיתולים חד-פעמיים, הן הסטנדרטיים והן האקולוגיים, גבוהה יותר כמובן מזו של החיתולים הרב-פעמיים, אבל אם מוסיפים על זה את עלויות הכביסה, הפערים מצטמצמים.
"מאחר שלחיתול הרב-פעמי יש כושר ספיגה נמוך יותר מזה של החד-פעמי, יש צורך להחליפו לעתים תכופות יותר, מה שאומר יותר כביסות. מאידך, אין ספק שהגמילה מחיתולים רב-פעמיים מהירה יותר לעומת החיתול החד-פעמיים, פשוט משום שהם פחות נוחים, הן לתינוק והן להורים".
וישנם גם השיקולים הסביבתיים. יצרני החיתולים הרב-פעמיים והאקולוגיים טוענים שהשימוש בחיתולים החד-פעמיים גורם לא מעט נזק סביבתי. "ההערכות מדברות על כך שלחיתול חד-פעמי לוקח 500 שנה להתפרק בטבע, בגלל המרכיבים הפלסטיים שהוא מכיל", אומר ד"ר בן-אמתי. "אבל גם כאן הדברים אינם 'שחור-לבן', משום שצריך לקחת בחשבון גם את כל התהליכים הקשורים בכביסות של החיתולים הרב-פעמיים - השימוש במים ובחומרי כביסה, שגם מחלחלים לקרקע, ובמקרה של מכבסות ציבוריות - גם השינוע והדלק. קשה לכמת מה מזיק יותר לסביבה".
אילו חומרים יש בחיתולים? אין חובה לגלות לכם
מה שבטוח חושפת המלחמה בין יצרניות החיתולים, הוא כמה מעט אנחנו יודעים על המוצר הזה שבו אנחנו משתמשים יום יום כדי לחתל את התינוק שלנו. למרות שמדובר בנושא רגיש, על פי המועצה הישראלית לצרכנות לא קיימת כיום חובה לציין על גבי אריזת החיתולים את מרכיבי המוצר ומקורם. כתוצאה מכך, לא ניתן למעשה לדעת מה מכילים החיתולים השונים - אקולוגיים או לא.
"התקן הישראלי קובע שיש לסמן על המוצר פרטים טכניים, כגון הגודל,
שם היצרן וכתובתו, סימן המסחר הרשום, ארץ הייצור (ככל שהמוצר לא יוצר בארץ), ולארזו באריזה אשר שומרת על תכונות המוצר", מציינת נורית לב, דוברת המועצה הישראלית לצרכנות. "קיימת בחוק חובה כללית לגלות לצרכן 'כל תכונה בנכס המחייבת החזקה או שימוש בדרך מיוחדת, כדי למנוע פגיעה למשתמש בו או לאדם אחר או לנכס תוך שימוש רגיל או טיפול רגיל'.
"אין ספק שאם מוצרים לתינוקות מכילים חומרים שאינם חומרים 'סטנדרטיים' או מיוצרים מחומרים חדשים, הרי שראוי להביא מידע זה לידיעת הצרכן על מנת לאפשר לו לשקול אם לרכוש את המוצר. נושא סימון מוצרים מוסדר בתקנים הישראלים. לאור הפיתוחים החדשים כגון 'חיתולים אקולוגיים', ייתכן כי נדרשת בדיקה של הנושא".
-האם המועצה לצרכנות ניסתה או מנסה לפעול כדי לחייב יצרנים למסור מידע או לסמן את המוצרים?
"לא בחנו את המוצר הספציפי הזה עדיין, והתשובות שניתנו הינן באופן כללי (סקירה של הדין) ללא התייחסות ספציפית לנושא, שכאמור, טרם למדנו".
