נגעלים מפוליטיקה ארגונית? אתם מתחסדים

המשפט הרווח "אני לא טוב בפוליטיקה", בצירוף ביטויי זעזוע צדקניים או מעושים מעצם האפשרות של "להיות טוב בפוליטיקה הארגונית", אינם מהווים לרוב הודאה בהיעדר מיומנות נדרשת. לרוב דווקא מדובר במחמאה עצמית לא מודעת של עובדים ומנהלים, האוהבים לחשוב על עצמם כנעלים מוסרית ואישית מהקולגות.

לטורים נוספים של אורית-קלייר ארזי:

• איך תהפכי ממזכירה למנהלת? תתפטרי
• גנבו לכם קרדיט בעבודה? אסור לוותר
• אל תבקשו העלאה אם אתם לא מוכנים לעזוב
  

בכך הם בעצם אומרים לעצמם ולסביבתם: "אני, בניגוד אליהם, לא מתלכלך במדמנה הפוליטית הארגונית. אני בעניין ולא משחק את המשחק, אני מעבר לזה. מי שרוצה לשחקו – שיבושם לו. אני עוסק רק בעבודה נטו".

אבל בתפיסה הזו יש בעיה כפולה. ראשית, מדובר ברמייה עצמית. אין דבר כזה "אני לא במשחק". אתה חי? אתה נושם? אתה עובד בארגון? אתה במשחק. שנית, פוליטיקה ארגונית אינה בהכרח עניין מלוכלך. כמו כל משחק, תלוי איך משחקים אותו.

פוליטיקה זה חלק מהחיים

ארוחות משפחתיות עם המשפחה המורחבת: המארחים שוברים את הראש בשאלה מי ישב ליד מי כך שהארוחה תעבור בשלום. שהרי הדודה שושנה לא ממש מסתדרת עם החתן של אחייניתה, והבן של צילי מקנא בבת של יעקב, שעברה טסט ראשון בעוד שהוא נכשל כבר פעמיים - והנה לכם כבר הפעלת שיקולים פוליטיים במשחק פוליטי. האם לא כדאי להפעיל את השיקולים הללו במשחק הפוליטיקה המשפחתית, כדי להשיג הצלחה רגשית בערב טעון בפוטנציה שכזה?

תחיל בילדות - ילדים הם אשפים פוליטיים באופן אינטואיטיבי, בכלל מבלי לדעת את המילה "פוליטיקה". הם תמיד יודעים מה לבקש ממי ומתמרנים בין ההורים, לסבתות ולדודים במומחיות ובהצלחה.

התרבות שבה אנו חיים - הפוליטיקה אינה מסתיימת במשפחה, אלא מקיפה אותנו בתרבות כולה. כך למשל המסר הנפוץ "רזה הוא יפה", טותו משדרים לנו ללא הרף ארגונים שעניינם תעשיית היופי, הביגוד ומוצרי מותרות שונים. במקביל גם משדרים לנו מה נחשב "סקסי" ומה לא, מה "cool" ומה לא. מסרים אלו על נגזרותייהם הם אמירה פוליטית, כלומר כזו שמבטאת אינטרסים כלכליים, שעם הזמן נטמעת והופכת לערכים חברתיים-תרבותיים המשפיעים על כל היבטי חיינו.

רובנו משחקים את המשחקים הפוליטיים הלו באדיקות ובהקפדה רבה. מעטים מצקצקים בלשונם ונמנעים מהשתתפות בהם, אז למה זה משתנה כשמגיעים למשחק הפוליטי בארגון? למעשה, אין כל סיבה, פרט לסטיגמות ארכאיות וחוסר הבנה של המשמעות האמיתית של פוליטיקה ארגונית. אז מהי פוליטיקה ארגונית אמתית? להלן המילון השלם לפי הגדרתנו:

"נכסים ארגוניים" - ביטויים של סטאטוס תעסוקתי, למשל מיצוב, קידום או דרגה, יכולת להשיג משאבים ארגוניים ליחידה או לפרוייקט שלי מבחינת כוח-אדם, תקנים, שעות עבודה ותקציב, וכן השפעה על תהליכי קבלת החלטות. ובמילים פשוטות - המידה שבה "סופרים" אותי בארגון.

"השתתפות במשחק הפוליטי" - נקיטת פעולות יזומות להשגת מטרות, למילוי צרכים מקצועיים, אישיים וכלכליים, ולצבירת "נכסים ארגוניים".

משחק - כן, יש בזה חלק של "משחק", אבל אם להודות באמת - כל תקשורת בינאישית מכילה אופנים של משחק. כך למשל הבעת התעניינות בזולת גם כשאין לך רצון אמיתי לשמוע את התשובה, ברכת שלום לבבית גם למישהו שאתה לא ממש סובל, אמירת "אני אוהב אותך" כשרוצים להשיג משהו מבן או בת הזוג, או מניפולציות גלויות וסמויות שהורים עושים לילדים ולהיפך.

עבודה עצמית

במידה שהם רוצים להתחיל לקחת חלק בפוליטיקה הארגונית, לפניכם השלבים בהליך החינוך מחדש שאתם צריכים לעבור:

• להבין שיש משחק ושכל עוד אתם בארגון - אתם בתוכו, תרצו או לא תרצו.
  

• להבין את כללי המשחק - כלומר שהעקרונות של הפוליטיקה הארגונית זהים, אך יש מאפיינים יחודיים לכל ארגון, בשל התרבות הארגונית הספציפית שלו ובשל מאפייני האנשים בעמדות הכוח בדרגים השונים.
  

• להבין את הרווחים של עמידה בעקרונות הפוליטיקה הארגונית של הארגון, והמחירים של אי-עמידה בהם. חשוב להפנים - גם להיות פאסיבי זה להיות במשחק, אבל רק בתור ניצב.
  

• שכלול המיומנויות הרלוונטיות ומקסום הרווחים שלכם במשחק באמצעות שימוש מתוחכם במיומנויות אלו, רצוי במסגרת קוד ערכי אישי שלא תחרגו ממנו.
  

כפי שראינו - אין הצלחה ואין הישג מקצועי, אישי, עסקי או ערכי, שאינם כרוכים בהשתתפות במשחק הפוליטי. משום כך, פוליטיקה ארגונית אינה רשות, היא חובה של כל עובד וכל מנהל בכל ארגון. החזקה בעמדות שליליות לגבי המשחק הפוליטי גם אינה רלוונטית וגם בולמת אתכם מלהתקדם.

בהחלטה שלא להשתתף ב"משחק הפוליטי" אתם זורקים את עצמכם אל מחוץ למגרש המשחקים של הזירה הארגונית ומונעים מעצמכם במו ידיכם להיות שחקנים בזירה. במקרה הטוב, תהיו ניצבים שלא מחשיבים אותם בתהלכי קבלת ההחלטות. במקרה הרע, תתפסו כמיותרים, ובמקרה הקיצוני אף תהפכו למטרד ארגוני. העובדה היא, שעובדים ומנהלים שכאלה, הם האחרונים לקבל קידום והראשונים להיות מפוטרים במקרה של צמצומים.

לעומת זאת, ניווט חכם בפוליטיקה הארגונית, תוך שמירה על הקוד הערכי שהצבתם לעצמכם, מיתרגמים לרווח כספי ישיר או עקיף. כך למשל, מיצוב טוב מקל על קידום לדרגה יותר בכירה, שיש בה תנאי שכר טובים יותר, המאפשרים להשיג משאבים ארגוניים רבים יותר, ולהשפיע עוד יותר על החלטות, וחוזר חלילה.

האם יש עובד או מנהל שבדעה צלולה מוכן לוותר על-כך מראש? מרצון? ודאי שלא. אבל אם אתם מסרבים להשתתף במשחק הפוליטי, אתם מוותרים מראש, ומרצון. אז אם עד עכשיו עשיתם זאת מבלי להיות מודע למחירים ששילמתם, מעכשיו אתם יודעים מה המחיר ואולי תחליטו אחרת, הבחירה היא שלכם.