אתי אנקרי: "אני עדיין צריכה לעשות תשובה"
20 שנה היא כבר בעולם התשובה הדתי, וגם עם כיסוי הראש - לא מפסיקה לשיר ולמכור אלבומים. המוזיקה המקורית שהיא עושה היום, נובעת מהמקורות - ואולי זה מה ששדרג אותה ממעמד של יוצרת מוכשרת - לפעילה חברתית שזכתה בפרס לקידום סובלנות. "שליחות? יש צמא לעומק בעם ישראל"
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
"פרס ליבהבר" נוסד על ידי מכון שכטר למדעי היהדות לאחר רצח רבין, מתוך רצון לקידום סובלנות דתית ופלורליזם בישראל. "קיבלתי את הבשורה בתחושות מעורבות", אנקרי אומרת לערוץ 20 ו-ynet. "למרות השמחה על הפרס הכספי, מתעוררות מחשבות מה זה באמת אומר.
עוד בערוץ היהדות - קראו:
- שקופות: כשדבורה רצתה הפסקה בהריונות/ רות קוליאן
- חולל בית קברות יהודי ביוון: "עוד שישה מיליון"
- בדרכי אביו: "הברסלב של אמנויות הלחימה". צפו
"לא קיבלתי פרס מהאוניברסיטה על סיום הדוקטורט. חיבור וקירוב בין חילונים לדתיים הוא עבודה לכל החיים, ותמיד יש ניסיונות בעניינים הללו. הסובלנות היא עבודה יומיומית של קבלת האחר - מרגע הקימה בבוקר ועד לרגע שעוצמים את העיניים בלילה. כשאדם מתקוטט עם אח או חבר, התנהגותו איננה שונה בין שהוא דתי ובין חילוני, אם יש לו כיפה על הראש או שלא. זאת עבודה שבלב. במסגרת המקצוע שלי יצא לי להכיר אנשים מכל הגוונים בעם, ואני יכולה להעיד שיש הרבה יותר דומה משונה".
עשרים שנה חלפו מאז חזרתה בתשובה, ואנקרי החליטה לעבוד את השם גם באמצעות המוזיקה, על אף המעמד ההלכתי של שירת נשים. את חקר השורשים היהודיים היא תרגמה ליצירות מוזיקליות שהיא חולקת עם הציבור הישראלי – ובכך מעוררת דיאלוג אומנותי וחברתי.
"האלבום של רבי יהודה הלוי מכר יותר מארבעים אף עותקים, וזה לא אני", היא אומרת. "יש צמא גדול לחומר הזה בעם ישראל. יש צמא לעומק בעם - ובכל התחומים, ואנשים מוצאים את זה גם במוזיקה. לקרוא לזה שליחות? אני מתפללת להשם שאדייק במה שאני עושה בחיי. אני משתדלת לכוון פנימה, ואני חושבת שזה הכי רחוק שאפשר".
"מוזיקה זאת עבודה שבלב"
לפני שנתיים הוציאה את אלבומה התשיעי (והאחרון בינתיים) "הניגון שלך", ומאז היא לא מפסיקה להופיע. רק לפני שבוע מילאה את "נווה שכטר" במסגרת אירועי "מעט מן האור" בחנוכה. "מוזיקה זאת עבודה שבלב", היא אומרת. "הניגון מגיע ממקום הרבה יותר גבוה ממילים. יש סוד שישן בתוך הניגון, ואם הוא בא מהלב אז הוא עובר את חומת המילים".
והקהל מחבק: "אני ברוך ה' פוגשת הרבה אהבה גם מהכיוון החילוני וגם מהכיוון הדתי.
אני פוגשת כל מיני אנשים בעם ישראל. מוצאת את עצמי שרה במועדון תל-אביבי, וזו תפילה גדולה אחת גדולה - ומוצאת את עצמי בקהלים דתיים, וחושבת לעצמי שאם רק הינו פותחים את האוזניים היינו שומעים שכולם בעצם אומרים אותו הדבר".
אנקרי גדלה, לדבריה, בבית מסורתי שבו החגים והמנהגים היהודיים היו חלק בלתי נפרד מלוח השנה, אך התהליך הרוחני המשמעותי הגיע רק בהמשך. "הקדוש ברוך-הוא נתן לי דרך שבה אני פוסעת בתהליך איטי, שעדיין נמשך", היא אומרת. "אני לא רואה את עצמי כאדם שעשה תשובה. אני עדיין צריכה לעשות תשובה, ואני אומרת את זה באמת".
