כך נולדה מדיניות העמימות של ישראל

בדיוק 11 שנים אחרי הכרזת המדינה, ב-8 במאי 1959, פורסמה ב"ידיעות אחרונות" הכותרת "כור אטומי מוקם בדרום; יופעל השנה". הידיעה התייחסה לכור הגרעיני בנחל סורק. שנה וחצי אחר כך, ב-19 בדצמבר 1960, התפרסמה ידיעה נוספת, מעט יותר עלומה: "דרישה אמריקאית רשמית להמציא פרטים על הפעילות האטומית בישראל; בוושינגטון קוים דיון חשאי בעקבות ידיעות על כור אטומי ישראלי ליד באר־שבע ומומחים צרפתים העובדים בו". כותרת זו התייחסה כבר לכור בדימונה, שפרס ניצח על תהליך הקמתו.

הכותרת של "ידיעות אחרונות" - 8 במאי 1959

"בן-גוריון האמין באנרגיה גרעינית", אומר פרס היום. "בהתחלה ניסינו לקבל כור גרעיני מאמריקה. באמריקה אמרו לנו, 'בלי פיקוח אין על מה לדבר'. לנשיא אייזנהאואר הייתה תוכנית סיוע של שימוש בגרעין במטרה ליצור איזוטופים לצורכי רפואה. מי שהשתתף בתוכנית קיבל 500 אלף דולר וכור קטן שהיה מסוגל לייצר כמה גרמים של אורניום מעושר. החלטנו לקבל את זה ובנינו בנחל שורק. אבל כיוון שהתנגדנו לפיקוח, בנינו במקביל את הכור הנוסף בדימונה - ואת זה עשינו עם הצרפתים".

ואז האמריקאים גילו את זה?

"מה שקרה זה שהעיתונאים שלכם לא פנו אלינו באופן רשמי לקבלת תגובה. כשב'ידיעות אחרונות' התפרסמה הידיעה על החשדות האמריקאיים לגבי הכור בדימונה בדיוק הייתי בארצות־הברית, במשימת רכש ביטחוני. העוזר של קנדי, יהודי בשם פלדמן, בא אליי ואמר, 'הנשיא רוצה לראות אותך'.

"אבל זה לא מקובל שנשיא ייפגש עם סגן שר של מדינה אחרת, ופלדמן הבהיר שקנדי מבקש שהפגישה

תיעשה בדלת האחורית, בלי פרסום. לקחתי איתי את השגריר אייב הרמן ועלינו במדרגות דרך הדלת האחורית. נכנסנו לחדר, קנדי ישב על הכיסא המתנדנד שלו והתחיל לשאול שאלות. פתאום הוא אמר, 'יש לכם נשק גרעיני?' אמרתי לו, 'אדוני הנשיא, ישראל לא תהיה הראשונה שתכניס נשק גרעיני למזרח התיכון'.

"כשיצאנו, השגריר הרמן צעק עליי, 'מי הרשה לך להגיד דבר כזה?' אמרתי, 'מה אתה רוצה שאני אעשה? שאגיד לקנדי שאני אצלצל לאשכול ואשאל אותו?' כעבור כמה שבועות זו נהייתה המדיניות הרשמית של מדינת ישראל. בשיחה עם קנדי התוויתי את מדיניות העמימות".

אולי הגיע הזמן שנשתחרר ממדיניות העמימות הזאת?

"בשביל מה? היא הייתה נכונה אז והיא נכונה גם היום".

הראיון המלא: ביום שישי, ב"7 ימים" החגיגי לרגל 75 שנה ל"ידיעות אחרונות"