"הטיול הגדול": על טעויות משלמים - בחו"ל
כל ההורים טועים, כל הילדים כועסים, וחלקם מנסים לפתור את הבעיות בטיול משותף בפרו או בהודו: הסדרה התיעודית "הטיול הגדול" מביאה בעזרת עריכה פשוטה, סיפור מורכב. לעתים היא נראית מיושנת ותמימה, אך רגעיה האותנטיים הופכים אותה לכזו שכל אחד יוכל להזדהות איתה
"כל ההורים עושים את מיטב יכולתם", מסכם אהרון, 55, בפרק האחרון של "הטיול הגדול", "אבל לפעמים זה פשוט לא מספיק". הוא אומר את זה דווקא לאמא שלו, כבר לא אשה צעירה, במהלך שיחה שבה הוא מסביר לה את הדברים שכמעט כל אדם מנסה להסביר, בשלב כזה או אחר, להורים שלו – הנה הטעויות שעשיתם, וככה הן דפקו לי את החיים.
ביקורות טלוויזיה נוספות:
"תא גורדין": המרגלים חזרו טובים מתמיד
חדשות הילדים: רמטכ"ל חדש וברבי שמנה
המירוץ למיליון: סופרים כבשים עד הפרק הבא
במשך שבוע שוטט אהרון בפרו עם הבן הצעיר שלו, חנוך, שהיה בעיצומו של הסיבוב הגדול אחרי הצבא מעבר לים. השבוע הזה, כמו גם אלה של שלושה הורים נוספים שהסתפחו לצאצאים משלהם, מתועדים ב"טיול הגדול" שעלתה אמש (ג', 22:35, yes דוקו). לכל צמד כזה היה איזה שהוא עניין עמוק וישן ללבן – תכלס, למי אין? – וטיול בחו"ל הוא אולי צלחת הפטרי האופטימלית לתהליך כזה, יש שפע של זמן פנוי של אחד על אחד, אין דאגות או מטלות שצריך להספיק, והמרחק והשוני מהבית עוזרים להיחלץ מדפוסי התנהגות ותגובות מקובעות. אבל מה באמת הסיכוי לחיבור מאוחר וקצת מעושה בין הורים וילדים?
כל המשפחות האומללות – שהן בספירה האחרונה כולן – שונות זו מזו, מה שמסביר את ההבדלים העצומים בהתפתחות של היחסים בין ההורים לילדים במהלך השבוע הזה. לפעמים זה מצליח. חנוך הוא יוצא בשאלה ואבא שלו דתי. הם נוסעים לפרו ובדרך מנסים לבנות מחדש את הגשר שהתמוטט ביניהם אחרי שחנוך נטש את אלוהי היהודים. אהרון הוא הורה חם שנותן לבן שלו מקום, ובסוף המסע נדמה שלפחות אבן פינה לגשר הזה הונחה. דימה הוא בן להורים גרושים. הוא ואמא שלו, טניה, מרחיקים לאקוודור ולוקחים שם איאווסקה, סם הזיות שידוע ביכולת שלו להציף רגשות וזכרונות מודחקים. העוינות והתסכול ביניהם מתחלפים בנכונות אמיתית להתחבר.
לעומת זאת כשאני רואה את נופר, גם היא בת להורים גרושים, פוגשת בהודו את אמא שלה, שהדם הרע ביניהן גרם לה לנתק איתה את הקשר, מתחשק לי להגיד לה – בשביל מה לך התיק הזה עכשיו? ועוד בטיול? נופר צריכה לטפל באמא הבלתי מסופקת שלה בלי רגע של מנוחה, וכשהיא מנסה לשתף רגשות, היא מקבלת האשמות וגידופים, מה שהזכיר לי את הגרסה הפולנית המצוינת של "העץ הנדיב", שבה העץ היה מאושר רק כשנפלה לידו ההזדמנות להגיד "אמרתי לך".
הזוג האחרון הוא קצת שונה – דין בן ה-22 חי כבר שנה וחצי בלאס וגאס, ואבא שלו, עמית (עם האפיל החינוכי של המורה מתי מ"עניין של זמן") נוסע לבקר אותו ומקווה להתקרב אליו בטיול אופנועים בנוואדה, אלא שעושה רושם שלדין לא היתה שום כוונה לשתף פעולה. אולי זה לא במקרה שדין ונופר נופלים כל אחד בתורו לאיזו שפעת עצבנית שמשתקת אותם. שני הנרטיבים האלה גם מסתיימים בלי קתרזיס אמיתי.
"הטיול הגדול" היא דוקו-ריאליטי מהסוג הבסיסי, הקדום כמעט. עריכה פשוטה, סיפור מורכב. האנשים שמשתתפים בו לא תמיד טבעיים מול המצלמה, בטח לא בסטנדרט שטבעה "מחוברים", ולפעמים זה מרגיש מיושן ותמים. אבל כשמגיעים הרגעים האותנטיים, הם מביאים אתם עומק לא מעובד ואמת, שדווקא אנשים עם מודעות למצלמה לא היו חושפים. תוסיפו לזה את הנושא הלנצח-מרתק יחסי הורים ילדים, וקיבלתם סדרה שאין סיכוי שלא תמצאו את עצמכם איפה שהוא בתוכה.
השיחה של אהרון עם אמא שלו בסוף הסדרה עושה את הדילוג הבין-דורי המתבקש והחכם, וממחישה לנו איך גם ההורים שלנו היו – והם עדיין – ילדים של ההורים שלהם. זה לא אמור לנחם מישהו, אבל יש משהו מרגיע בידיעה שגם אם לא נשנה את ההורים שלנו, האמת הפשוטה היא שלפעמים כל מה שצריך זה לדבר כשמישהו מקשיב. והילד היה מאושר.
