עבדים? אלה תנאי העסקת זרים בחוות חזירים

שני אזרחי אריתריאה עבדו 7 ימים בשבוע, 13 שעות ביום, עם יום חופש אחד בלבד בשלושה חודשים כדי לסדר את הוויזה. מה קבע בית המשפט?

עו"ד אביבה בורנובסקיפורסם: 17.12.14 , 08:25

שבעה ימים בשבוע, 13 שעות ביום, ללא חופשים או תשלום על שעות נוספות - אלה התנאים שבהם הועסקו שני עובדים מאריתריאה בחוות "אפק" לגידול חזירים באעבלין. לבסוף הגישו העובדים תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, שקבע לאחרונה כי בעלי החווה יפצו כל אחד מהם בכ-55 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

הסוד השמור שעורכי הדין רוצים להסתיר. צפו

ביהמ"ש נגד צה"ל: אין מעבר ליהודים במחסום

מדפסת שרפה את העסק. הפיצוי: 762 אלף ש'

נפילת הנדל"ן ברומניה: משקיע יקבל 478 אלף

התובעים הועסקו ללא חוזה בכתב וללא שנוהל לגביהם פנקס שעות עבודה כנדרש בחוק. הם התגוררו בחווה ועבדו בה במשך כשנה וחצי, שעות רבות מדי יום עם הפסקה אחת של חצי שעה בלבד, ללא זכויות סוציאליות בסיסיות, ללא ימי חופשה וללא הפרשות לפנסיה. כמו כן, בתביעה הם טענו שלא שולם להם מלוא השכר עבור השעות הנוספות הרבות שנדרשו לעבוד.

תנאי עבודה

7 ימים בשבוע, 12 שעות ביום עבור 3,500 שקל

עו"ד ברק אונגר

עובד זר מסודן הועסק על ידי חברת בנייה בתנאים ירודים וללא זכויות בסיסיות. בית המשפט זעם על החברה וחייב אותה לשלם לו כ-100 אלף שקל

7 ימים בשבוע, 12 שעות ביום עבור 3,500 שקל

לבסוף טענו כי נאלצו לעזוב את עבודתם עקב הרעת תנאים, ולפיכך יש לחייב את מעסיקיהם גם בפיצויי פיטורים.

הנתבעים טענו מנגד כי אף שלא ניהלו פנקסי עבודה, הם ערכו בזמן אמת רישומים מפורטים של ימי העבודה וההיעדרות של העובדים, לרבות שעות עבודה וימי מחלה, אלא שאין בידיהם את הרישומים המוכיחים זאת. עוד טענו כי כל העובדים בחווה הועסקו במתכונת של שישה ימי עבודה בשבוע, וקיבלו יום מנוחה שבועי כמתחייב בחוק.

בנוסף טענו הנתבעים כי העובדים התפטרו ללא הודעה מוקדמת, ויש לחייבם לשלם להם את דמי ההודעה המוקדמת.

השופט אסף הראל קיבל את גרסת התובעים וקבע כי הם הועסקו בתנאים-לא-תנאים. הוא קבע שהעובדים התגוררו בחווה, עבדו שבעה ימים בשבוע, וקיבלו בפועל רק יום חופש אחד אחת לשלושה חודשים, או יומיים אחת לארבעה חודשים, וזאת לצורך סידורי הוויזה שלהם. השופט הוסיף כי העובדים אכן הועסקו בשעות נוספות רבות ללא תשלום השכר המגיע להם.

השופט ערך חישוב מפורט של הפרשי השכר המגיעים לתובעים בגין השעות הנוספות שביצעו, בתוספת הפרשות לקרן הפנסיה הכוללות רכיב של פיצויי פיטורין, דמי הבראה, ימי חופשה, והוצאות משפט, וחייב את הנתבעים לשלם לתובעים בסך הכול כ-111,457 שקל בתוספת ריבית והצמדה.

עם זאת, השופט קבע כי התובעים עזבו את העבודה מרצון וכי לא הוכחה הרעת תנאים בתלושי השכר שלהם ולכן קוזזו מסכום הפיצוי 5,600 שקל בשל אי מתן הודעה מוקדמת.

פסק הדין מהווה דוגמה טובה לכך שיש להישמע להוראות החוק בדבר שמירה על מסמכי העובדים במשך שבע שנים לאחר תום תקופת עבודתם, שכן רק מסמכי המעביד יכלו להוכיח את ימי החופשה שקיבלו העובדים ובהעדרם נאלץ בית המשפט לקבוע כי העובדים לא יצאו לחופש כל תקופת עבודתם.