למלא את החלל
עולמה של רונה רמון נחרב פעמיים: כשבעלה אילן נהרג בהתרסקות מעבורת החלל "קולומביה", וכאשר בנה אסף נהרג בהתרסקות אף–16. אבל רמון בחרה לתת לכאב מקום משלו - ולהמשיך לחיות לצידו. "מי שיודע גם להרכין את הראש מדי פעם", היא אומרת, "אולי יכול להתרומם שוב מחדש" - הכתבה המלאה במוסף המיוחד לחגיגות 75 שנים ל"ידיעות אחרונות"
בתום השבעה על בנה אסף הלכה רונה רמון ברחובות רמת־חן, שכונת מגוריה, והסירה את כל מודעות האבל. "אני מספרת את זה בפעם הראשונה ואני חושבת שאף אחד לא יודע את זה", היא אומרת, "אבל עברתי בכל רחבי רמת־חן ופשוט הורדתי את כל מודעות האבל. רציתי שזה לא יהיה שם כמו דפי העיתון של יום האתמול".
היא מביטה בעמודי השער של "ידיעות אחרונות", שעליהם מתנוססות פני אהוביה שכבר הפכו לסמל: אילן רמון ז"ל, בעלה, האסטרונאוט הישראלי הראשון שנהרג בהתרסקות המעבורת קולומביה לפני 11 שנה; ואסף ז"ל, טייס חיל האוויר, בנם בכורם, שנהרג שש שנים אחריו בתאונת מטוס. את כל הכתבות והשערים האלה היא גם שומרת. "יש לי ארכיון. אני מרגישה שיש לי תפקיד, שהילדים יידעו על המשפחה המורחבת שלהם", היא אומרת תוך כדי התבוננות. "מתעדים את הפנים היפות ואת התקוות הגדולות, את האנשים היפים האלה. חושפים את האסונות. שבר מאוד גדול".
ואת העובדה ששניהם יחד הפכו לסמל?
"הם באמת היו אנשים טובים מאוד. כשחושבים על ישראל היפה, כל מה שאנחנו רוצים לראות זה דמויות כאלה, שמעוררות השראה בפשטות שלהן, בחיוך, ביכולות לבצע ולהוציא לפועל, לעשות את המיטב שהן יכולות ולהצליח בו.
"שוב אני מוצאת את עצמי אומרת דברים שלא נאמרו", היא מוסיפה. "לי הייתה תחושה של יותר מדי טוב, שהם אנשים יותר מדי טובים, גם אסף וגם אילן. כשחוויתי את זה עם אסף, ברמה המאוד אינטואיטיבית זה אפילו עורר בי פחד".
והאסון הפרטי שלך הפך מהר מאוד לאבל לאומי.
"נכון. אמרה לנו פעם בתו של מפקד המעבורת צ'לנג'ר: 'אתם תראו את התמונות האלה שוב ושוב. בשביל כל האחרים זה יהיה אירוע היסטורי, ואתם תראו שזה אבא שלכם שם'. זה קיים בתוכנו כל הזמן. זה לא 'אירוע בעברנו'. זה משהו שאיתנו תמיד".
הכתבה המלאה תופיע ביום שישי ב"ידיעות אחרונות" לרגל 75 שנה לעיתון
לפנייה לכתב/ת 
