הוועדה למלחמה בעוני התפוגגה. אמא מב"ש: "אני צריכה לבחור: אוכל או בגדים לחורף"
דו"ח הביטוח הלאומי על 1.6 מיליון עניים בישראל היה אמור להוות שעון מעורר עבור הממשלה. אבל מסקנות ועדת אלאלוף התמסמסו והמיליארדים הדרושים נקברו תחת הבחירות: "שיעורי העוני יגדלו וילכו". אם חד הורית מספרת: "אני מקבלת סיוע מזרים. לא רוצה להיות עשירה, רק שיהיה לי את המינימום"
"אני גר בדירת חדר ומתקיים מקצבת הבטחת הכנסה של 2,060 שקל בחודש. על הדירה והוצאותיה אני משלם 1,600 שקל. נשארים לי 400 שקל לחיות, לשלם על אוכל, ביגוד, תרופות, שיניים. אין לי מספיק משום דבר. אני סובל מסוכרת ופריצות דיסק שבגללן אני הרבה במיטה, אבל הביטוח הלאומי לא מכיר בנכות שלי. מי שמגיע לשם עם עורך דין מצליח לקבל מה שהוא רוצה. אבל למי יש כסף לעורך דין? אז ככה אני חי. זרוק. בלי כלום" (משה הרוש, בן 59, תושב חדרה)
הרוש הוא אחד מ-1.6 מיליון עניים שחיים בישראל, נתון שפורסם אתמול (יום ג') בדו"ח המוסד לביטוח לאומי. מי שהייתה אמורה לטפל באסון החברתי-כלכלי הזה היא ועדת אלאלוף למלחמה בעוני, אלא שהיא התמוססה ונעלמה בחצי השנה האחרונה בין הבור התקציבי לבין התפוררות הממשלה. "אם המדינה לא תתעשת ותפעל באופן מיידי לשינוי המצב שיעורי העוני יגדלו וילכו והחברה הישראלית לא תוכל להתפתח כראוי", מזהיר אלי אלאלוף, יו"ר הוועדה.
מיליון ושש מאות אלף עניים בישראל:
- הגיעו לקבל ירקות חינם: "פעם התביישתי, היום לא אכפת לי"
- עובדים ב-3 משרות ויפונו מדירתם: "אין מספיק בשביל לשרוד"
- בתחתית המערב: 1.6 מיליון ישראלים חיים בעוני
הוועדה בראשותו הגישה את מסקנותיה כבר ביוני האחרון, אבל אלו נזנחו כמעט לחלוטין. מלכתחילה נגנזו רוב המלצות שלה, שהיו אמורות להוות את תוכנית הדגל של ממשלת נתניהו למלחמה בעוני. חברי הוועדה גיבשו שורה של צעדים בעלות של כ-7.8 מיליארד שקל בשנה, אך הם קוצצו עד מהרה לכ-1.7 מיליארד בלבד במסגרת גיבוש תקציב 2015.
לבסוף, בשל הקדמת הבחירות והעובדה שהתקציב ממילא לא אושר, נזנחו גם הצעדים המקוצצים, וכך נותרה המלחמה בעוני ללא תוכנית פעולה ותקצוב.
אלאלוף מונה שורה של צעדים שגובשו על ידי מומחי הוועדה שחיוניים לדעתו לצמצום ממדי העוני, ובהם השקעה מרובה בתשתיות חינוך, רווחה ובריאות.
"בלי השקעה כזו, המדינה והחברה בישראל לא יוכלו להתפתח ולהקטין את שיעורי העוני במחצית בתוך עשור כפי שהמליצה הוועדה. מעבר לכך יש להגדיל באופן משמעותי את מספר הדירות בדיור הציבורי ואת היקף הסיוע בשכר דירה שניתן לנזקקים, להעלות את קצבאות הקשישים ואת מיצוי הזכויות המגיעות לציבור כמו מענק מס ההכנסה שלילי".
האבחנה של אלאלוף עומדת לביקורת על ידי כלכלנים אחרים. פרופ' אבי שמחון מהאוניברסיטה העברית, ששימש בעברו יועץ כלכלי בכיר לשר האוצר שטייניץ, סבור שיש צעדים חשובים יותר שצריך לנקוט. "ועדת אלאלוף ברחה מהעיסוק בבעיות העיקריות כמו החלת לימודי ליב"ה חובה, בגלל שלא רצתה להסתכסך עם איש", אומר פרופ' שמחון. "אבל זה צעד עיקרי ולא ניתן להימלט ממנו. בלי זה מדינת ישראל תמשיך להיות מדינה עם הרבה מאוד עניים".
לדברי פרופ' שמחון הירידה בשיעורי העוני שהוצגה בדו"ח ביטוח לאומי היא "תוצאה של אפקט חד פעמי בהעלאת מס הכנסה שלילי ששולם ב-2013. הבעיה העקרונית והעיקרית של המשק הישראלי לא טופלה, ולכן שיעורי העוני אצלנו כמעט כפולים מהממוצע במדינות המערב.
"מרבית העניים מצויים באוכלוסייה החרדית והערבית. אם מדינת ישראל תמשיך להסכים לכך שרבע מהילדים היהודים במדינת ישראל (האוכלוסייה החרדית) מפסיקים ללמוד הלכה למעשה בגיל 13, שיעורי העוני רק ילכו ויגדלו. זה אבסורד שהחרידם מפסיקים ללמוד לימודי חול בגיל צעיר כל כך, ובמצב כזה שום דבר שהמדינה תעשה לא ימנע את הגידול בעוני".
אנחנו סוג ב'
שלי מרגי (32), גרושה ואם לשלושה ילדים (בת 8, בת 6 ובן חודשיים), מתגוררת בדירת עמידר בשכונה ד' בבאר שבע. היא מתקיימת מדמי מזונות בסך 1,800 שקל והבטחת הכנסה – שהופסקה בינתיים - בסך 1,200 שקל. "רק אלוהים יודע איך אני חיה", היא אומרת. "רק לאחרונה ביטלו לי את הבטחת ההכנסה כי ראו את הגרוש שלי אוסף בבוקר את הבנות לבית הספר ומחזיר אותן. אני מקווה שעוד יחזירו לי את הכסף".
מרגי נעזרת בעיקר בהוריה ובאחיותיה, שמסייעים לה בקניית אוכל וצרכים בסיסיים. "אני משלמת לבית הספר של הבנות על פעילויות אפילו שאין לי כסף והחובות מצטברים. העיקר לא להראות את הקושי בבית. אני כבר לא ישנה בלילות. ולצאת לעבוד אני לא יכולה עכשיו בגלל הילד.
"מי שעוזר זה האזרחים הפשוטים, ולא משרדי הממשלה. כדי לקבל עזרה את צריכה שיהיה לך מקרר ריק, בלי כלום. רק אז מקבלים עזרה. אני מקבלת מאנשים זרים סיוע, מפה לאוזן.
המדינה לא מטפלת בעוני או בעניים. אנחנו סוג ב'. אנחנו בושה למדינה. אני לא רוצה ללכת לבחור. גם ככה הם לא עוזרים לי, אז למה שאני אבחר? הממשלה הזו עזרה רק לעצמה, לא לאזרחים.
"אני לא רוצה להיות עשירה. רק שיהיה לי את המינימום לקיים בית. אני אפילו לא חולמת על בית. אני חיה בדירת עמידר של 45 מ"ר עם שלושה ילדים בצפיפות נוראית. אני מחכה לטופס בשביל ספה נפתחת לסלון כדי שיהיה פחות צפוף.
"אני צריכה לעשות חישוב: או פסטיגל או אוכל או בגדים לחורף. ברווחה מכרו כרטיסים מוזלים ב-15 שקל אבל לצערי כולם אזלו ולא הספקתי לקנות לבנות שלי. אני לא יכולה לחיות כמו שהם חיים. אבל אני רואה שראש הממשלה קונה נרות באלפי שקלים במקום לעזור לעניים".
לפנייה לכתב/ת 
