"אף פעם לא קראתי 'אמא"

היא הייתה התינוקת של כולנו. תינוקת קטנה, עם פנים של בובה, לבושה בתחפושת ליצן, נישאת על ידי שוטרת מזירת הפיגוע בקפה אפרופו בתל־אביב. רגע קודם איבדה בפיגוע את אמא שלה, עורכת הדין ענת רוזן-וינטר.

שני, בת חצי שנה בלבד, נותרה על רצפת בית הקפה לבדה. מדינה שלמה בכתה יחד איתה. זה היה בפורים של 1997. לפני שלושה חודשים מלאו לה 18. בחודש הבא היא תתגייס לצה"ל. היא גדלה עם אבא שלה, מיכאל, ותמונות.

שני רוזן-וינטר (צילום: אילן ספרא)(צילום: קבוצת ידיעות אחרונות)

"אני 'התינוקת מהפיגוע באפרופו'", היא אומרת ומתאפקת לא לבכות. "זה משהו שלא נגמר. זה כל הזמן היה שם וזה כל הזמן יהיה שם. לכל החיים. אני מקנאה בחברות שלי שיש להן אמהות. אני לא יודעת מה זה אמא. לי אין אמא אפילו באנשי הקשר בטלפון. אין לי אוכל של אמא ואמא שלי אף פעם לא מתקשרת.

"אף פעם לא קראתי 'אמא'. אני מנסה לדמיין את הפיגוע, אבל לא מצליחה. קשה לי מדי. לא מזמן נהרגה תינוקת בת שלושה חודשים בפיגוע הדריסה בירושלים. זה שבר אותי. חשבתי, 'היא לא זכתה לחיות בכלל, כזאת תינוקת קטנה'".

את התמונה המפורסמת שלה בזרועות השוטרת ראתה וינטר בפעם הראשונה רק שנים אחרי הפיגוע. "עצוב לי שלא אמא שלי מחזיקה אותי על הידיים בתמונה", היא אומרת, מתבוננת ארוכות בשער העיתון. "קשה לי שאני נשארתי בחיים ואמא שלי לא. היא לא הייתה צריכה למות. מצד שני, אני מוצאת בזה גם איזושהי נחמה. אני יודעת שאמא שלי הצילה אותי. אני הייתי חלק ממנה והיא שמרה עליי ועכשיו אני ממשיכה אותה.