היום שבו נדרשו הישראלים להשבית את האוטו

אחרי מלחמת יום כיפור זינקו מחירי הנפט בעולם ובישראל חיפשו דרך כיצד לחסוך וגם להזדהות עם המערב, שסבל יותר מהחרם הערבי. הפתרון בארץ היה להשבית את כלי הרכב הפרטיים ליום אחד בשבוע כדי לחסוך בדלק. שבתון הרכב נכנס לתוקפו ב-16 בדצמבר 1973, החזיק מעמד 72 ימים בלבד ועורר זעם של דתיים וחילוניים לגבי השבתת הרכב בשבת.

השבוע לפני - כל הכתבות

נהגים הגיעו לסניפי הדואר כדי לקבל את התווית ליום השבתון(צילום: יעקב סער, לע"מ)

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

הכותרות על משבר הדלק בארץ ובעולם(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

אמנם ישראל לא הייתה תלויה בנפט של מדינות ערב, אבל עליית המחירים ומשבר הנפט העולמי שפרץ אחרי המלחמה, גרמו גם לעליית מחירי הדלק בארץ. בתקופה זו ישראל רכשה את הדלק בין היתר מאיראן והמחיר זינק אז מ-5 ל-17 דולר לחבית. בדצמבר 1973 עמד מחיר דלק אוקטן 94 על 1.14 לירות לליטר, בעוד שעל אוקטן 83 שילמו הנהגים 97 אגורות לליטר.

כמה ימים לאחר תום מלחמת יום כיפור התכנסה ועדת השרים לענייני כלכלה, כדי לדון כיצד ניתן לחסוך בדלק. על-פי ההחלטה, כל רכב פרטי הושבת ליום אחד בשבוע, על-פי בחירת בעליו. כל אזרח קיבל בסניף הדואר תווית, שעליה צוין היום שבו החליט להשבית את רכבו. לכל יום נקבע צבע אחר.

הידיעה על חלוקת תוויות השבתון לבעלי הרכב(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

יום ההשבתה התחיל בשעה 2:00 בלילה ונמשך עד השעה 2:00 בלילה למחרת. מי שקיבל פטור משבתון הרכב היו אוטובוסים, מוניות, משאיות, מכוניות מסחריות סגורות, אופנועים, רכבי חירום והצלה וכלי רכב שכורים. בנוסף, גם נכים ורופאים בתורנות קיבלו פטור.

העונש על מי שלא השבית את רכבו ביום הנקבע היה 1,000 לירות קנס או שלילת רישיון נהיגה לשלושה חודשים. בהמשך הועלתה הצעה להעלות את גובה הקנס ל-3,000 לירות. ועדת השרים לא החליטה על הורדת מהירות הנסיעה כדי לחסוך בדלק. יחד עם זאת הוחלט כי תוחמר הענישה לנהגים שייתפסו נוסעים במהירות העולה על המותר בחוק. שבוע לפני כניסת החוק לתוקפו מיהר שר התחבורה דאז, שמעון פרס, והדביק בעצמו את תווית שבתון הרכב על שמשת מכוניתו. היום שבחר מי שיהיה בעתיד ראש הממשלה ונשיא המדינה היה ש' – כלומר שבת.

לקראת כניסת השבתון נהגים בלי תווית הוזהרו(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

ביום ראשון 16 בדצמבר 1973 נכנס החוק לתוקפו ובינתיים השוטרים הזהירו את הנהגים "העבריינים" שנסעו ביום האסור ואת בעלי מכוניות שלא הדביקו תווית על השמשה הקדמית של הרכב. כתבי "ידיעות אחרונות" התלוו לשוטרים שאכפו את ההוראה החדשה. בשדרות הר ציון בתל-אביב הם תפסו נהג מכונית "לארק" לבנה ועליה האות א'. "מדוע אתה נוסע ביום השבתון שלך?", שאל השוטר. הנהג העלה על פניו ארשת פליאה: "מה אתה מדבר, זה מתחיל רק מחר". הנהג התווכח עם השוטר והמשיך בנסיעה כשהאור ברמזור התחלף ירוק.

בקרן הרחובות דרך פתח תקווה ודרך חיפה (היום צומת הרחובות בגין ונמיר) עמדו שתי שוטרות, מירי ויהודית. "אני מסתכלת על התווית ורואה שכמעט כולם לקחו ש' וב', כלומר שבת ויום שני", אמרה השוטרת מירי. "אני לא חושבת שהרבה נהגים בחרו ביום ראשון", הוסיפה יהודית. אבל אז עצרה ברמזור מכונית פז'ו ללא תווית. "איפה התווית שלך?" שאלו השוטרות את הנהג. "לא הדבקתי עדיין, כי בחרתי ביום רביעי ויש לי זמן", השיב הנהג. "אין לך זמן. תדביק היום", אמרו השוטרות בתקיפות. נהג הפיאט שמאחור, שגם עליה לא הייתה תווית, תירץ כי המכונית שייכת לבנו שעדיין לא טרח להדביק אותה.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

יותר נסעו בתחבורה ציבורית, ונהגים אספו טרמפיסטים(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

אז הגיע הנהג הראשון עם תווית ועליה האות א'. השוטרות החרוצות מיהרו לרכב הגדול מסוג שברולט, ושאלו את הנהג מדוע הוא נוהג ביום השבתון שלו. הנהג, חייל לבוש מדים, אמר כי הוא בחופשה אך לא מצא את האישור שקיבל ממפקדיו. "בינתיים אנחנו רק מזהירות", אמרו שתי השוטרות. "מהשבוע הבא העוברים על השבתון או חסרי התווית – יקבלו דוחות".

ואיך החוק החדש השפיע על עומסי התנועה בעיר הגדולה? סמוך לשעה 9:00 בבוקר עורקי התנועה של תל-אביב היו סתומים, כרגיל. נהג רכב סובארו אמר: "אולי אם ישביתו את המכוניות לשלושה ימים בשבוע – אז יהיה אפשר לנסוע בעיר הזו". עומס כבד נרשם גם בתחבורה הציבורית, כי בעלי רכב פרטי, חלקם בפעם הראשונה בחייהם, נאלצו לנסוע באוטובוסים ביום שבו רכבם הושבת. שעה ארוכה נאלצו הנוסעים להמתין בתורים ליד התחנות כדי להידחס לאוטובוסים העמוסים לעייפה.

(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

שר התחבורה פרס השבית את רכבו בשבת אבל לא מנע משבר עם הדתיים(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

מי שסבר כי הקואופרטיבים לתחבורה יעשו סידורים מתאימים כדי לקלוט את תוספת הנוסעים - טעה. "מה אנחנו יכולים לעשות במצב הנוכחי של מחסור בנהגי אוטובוסים?", שאל דובר אגד דאז, מרדכי שיפמן. דובר דן, אהרון שני, הזכיר את מאות נהגי האוטובוס שטרם שוחררו משירות המילואים. בשל המחסור בנהגים הפעילו דן ואגד רק חלק מהקווים והם ניסו לגייס נהגים מחליפים, שקיבלו 36 לירות ליום עבודה של שמונה שעות.

מחאת הדתיים והפשרה שהושגה

סוגיית השבתת הרכב עוררה זעם גם בקרב כמה חילונים שטענו שדתיים ממילא נוסעים בשבת, אבל גם הרב הראשי שלמה גורן התרעם על החוק. הוא אמר כי החלטת הממשלה להחיל את שבתון הרכב בשבת מהווה הפרת הסכם מחייב. הרב גורן טען כי הוסכם בינו לבין השר פרס כי לנהגים שיבחרו בהשבתת רכבם בשבת, תינתן אפשרות להשביתו מכניסת השבת ועד צאתה. אבל בפועל, ההשבתה לבוחרים ביום שבת הייתה במקור מליל שישי ב-2:00 בלילה ועד מוצאי שבת ב-2:00 בלילה. הרב גורן כינס דיון דחוף במועצת הרבנות הראשית כדי לדון בתגובה על החלטה הממשלה "הפוגעת בשבת קודשנו – ציפור נפשה של האומה". בסופו של דבר התאפשר לבוחרים בתווית ש' לנסוע ברכבם במוצאי שבת, דבר שגרם לתושב בת-ים לעתור לבג"ץ.

לא היה ממש מחזור בנפט, שהמשיך להגיע מאיראן, אבל מחירו עלה(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

כיוון כששליש מהנהגים בחרו בשבת, הדבר גרם לתופעה חדשה. סגן שר התחבורה, גד יעקבי, סיפר כי "התברר שבמוצאי שבת החלו להיווצר פקקי תנועה בנקודות התורפה העירוניות. אזרחים שהשביתו את רכבת בשעות היום הרבו בנסיעות במוצאי השבתון".

היו דתיים שרצו להשבית את רכבם גם ביום חול, בנוסף לשבת, וביקשו שתי תוויות, אבל פקידי הדואר סירבו בתקיפות לתת להם תווית נוספת. פקידי הדואר אמרו כי זכותם של הנהגים להשבית את רכבם כמה שירצו, ואין צורך ביותר מתווית אחת לשם כך. שר הסעד, מיכאל חזני מהמפד"ל, פנה בעניין לשר התחבורה פרס וזה השיב כי הוא שוקל אפשרות להדפיס תוויות מיוחדות, שעליהן יצוינו שני ימי שבתון רכב – שבת ויום רגיל – כששני הימים מופיעים על אותה תווית".

ההחלטה על ביטול שבתון הרכב(צילום: ארכיון "ידיעות אחרונות")

באותו חודש חולקו על ידי גדנ"עים 65 אלף תוויות של נהג מתנדב לבעלי מכוניות, כדי שיסיעו טרמפיסטים שרכבם מושבת. בפועל, רבים מהנהגים לא טרחו כלל להדביק את התווית על שמשת מכוניתם. אחרים לא התרגלו לרעיון, בין היתר מהחשש להסיע טרמפיסטים בשל "צרות עם הביטוח" במקרה של תאונה. לעומתם, נמצאו אלפי נהגים אשר חיפשו דרך לתרום את חלקם למאמץ המלחמתי והמבצע החדש סיפק להם את האפשרות לכך. מסיעי הטרמפיסטים הנלהבים ביותר היו דווקא חיילי המילואים שהגיעו לחופשות קצרות, והיו נהגים שעצרו רק לנשים צעירות.

בסופו של דבר התברר כי 10 אחוז מ-240 אלף בעלי המכוניות הפרטיות בישראל השביתו את רכבם ביום ראשון. 20 אחוז בחרו ביום שני, 16 אחוז ביום שלישי, תשעה אחוז בלבד ביום רביעי, 10 אחוז ביום חמישי, ורק ארבעה אחוז לא נסעו ביום שישי. היום הפופולרי ביותר להשבתה היה שבת – 31 אחוז. לאחר 72 יום הוחלט לבטל את שבתון הרכב ואת תקנות החירום. ב-8 במארס 1974 בשעה 18:00 בערב פג תוקפו של שבתון הרכב.

כתב "ידיעות אחרונות" ישראל תומר הסביר מדוע בחרה ישראל להנהיג שבתון רכב,

למרות שמדינות המערב נפגעו הרבה יותר מחרם הנפט. "אין ספק כי הנהגת שבתון הרכב ב-16 בדצמבר נבעה קודם כל ממניעים פסיכולוגיים", הוא כתב. "במדינות רבות בעולם הונהגו הגבלות תנועה כתוצאה ממשבר הדלק שהוחרף עם מלחמת יום הכיפורים. פשוט לא התקבל על הדעת שבהולנד, שספקי הדלק הערבים התנכלו לה במיוחד בשל אהדתה לישראל, יילכו תושבים ברגל או ייסעו באופניים, ואילו בישראל, עליה עברה מלחמה קשה, ייסעו בעלי מכוניות פרטיות כאילו לא אירע דבר".

והאם ישראל חסכה מיום השבתון? סגן השר יעקובי אמר כי החיסכון הצפוי היה 10 אחוז מצריכת הדלק, כלומר כ-50 מיליון לירות לשנה. הוא טען כי החיסכון בחלקי חילוף וצמיגים, הנובע משימוש מופחת ברכב, הגיע ל-60 מיליון לירות לשנה.

לקראת סיום תפקידו כשר התחבורה, אמר פרס כי יש להמשיך עם שבתון הרכב. הוא נשאל האם משרדו קיבל פניות לפטור מהשבתון: "אלפים-אלפים של מכתבים. לצערי הרב, אנחנו משיבים את פני רובם ריקם, כיוון שהשבתון מושתת על מוראל ציבורי והיעדר פרוטקציה. ברגע שירגישו כי בנימוק טוב או מדומה אפשר להשתחרר מזה – ימות השבתון".