ההוביט לאן? אם תרצו, אין זו אגדה
טרילוגיית "ההוביט" של פיטר ג'קסון באה לסיומה, ובמבט קדימה הארץ התיכונה נראית צחיחה למדי. גרסה הוליוודית חדשה לספרי טולקין לא צפויה בקרוב, אבל העולם הפנטסטי שבהם ימשיך לחיות בסרטי מעריצים וגם בייצוגים קולנועיים מרומזים של אורקים, אלפים וטרולים
בנובמבר 2012, ערב השקת הסרט הראשון בטרילוגיית "ההוביט" של פיטר ג'קסון, מצאו עצמם מפיקי הפרויקט עתיר התקציב במערכה משפטית מיותרת. הם גילו כי הנשמות הטובות באולפני אסיילום, הידועים לשמצה כזייפנים זולים וטראשיים, מתכוונים לנצל כהרגלם את הבאזז התקשורתי והיחצני של שובר הקופות המובטח. אם לא די בכך שהם קימבנו לעצמם חיקוי מטופש לעלילות הארץ התיכונה בכיכובו של כריסטופר ג'אדג' ("סטארגייט"), הם החליטו להוציא אותו יומיים לפני עליית "ההוביט: מסע בלתי צפוי". ומה השם שנתנו למוקבאסטר התורן? "The Age of Hobbits". סתם כך, במקרה.
סתם כך במקרה - כך בערך ניתן לתמצת את טענותיהם של נציגי אסיילום כשנדרשו להסביר את מהלכם מול השופט שדן בתביעה נגדם מצד אולפני וורנר ברוס. הטיעון המרכזי של ההגנה היה כי ההוביטים במקרה שלהם אינם אלו מכתבי ג'יי.אר.אר. טולקין, אלא שבט קדום שחי בעבר באינדונזיה. העלילה מספרת על מלחמתם באנשי ג'אווה האכזריים שרצו לשעבדם, והעובדה שהופיע בסרט דרקון, קרתה שוב - סתם במקרה.
השופט כמובן לא השתכנע מתירוצי הפרקליטים, והוציא צו מניעה נגד הוצאת "The Age of Hobbits" במועד המתוכנן, בשל פגיעה במותג ההוביט. מדובר בהיסטוריה קטנה, שכן היתה זו הפעם הראשונה שהאסטרטגיה היצירתית/שיווקית של אולפני אסיילום נבלמה. האולפנים נאלצו לדחות את יציאת סרטם לפברואר 2013, ולשנות את שמו: תחילה ל"Lord of the Elves" ("שר האלפים") ואחר כך "Clash of the Empires". לא שזה משנה למישהו.
בהחלטה זו קבע בעצם בית המשפט כי לפחות בכל הנוגע לקולנוע וטלוויזיה, כל תכני העולם הגדוש והעשיר של הארץ התיכונה ויצוריה, כפי שהופיעו בספרי "ההוביט" ו"שר הטבעות" של טולקין, בעצם שייכים למי שרכש את הזכויות - המפיק האמריקני סול זאנץ. חברת Middle-earth Enterprises שהקים היא זו המורשה להעניק רשיונות שימוש לתכני ההוביט, אם כי גם היא נמצאת בסכסוכים משפטיים סביב הזכויות מול יורשי טולקין. בעיקר סביב שילובם במשחקי מחשב.
עתה, עם הגעת הטרילוגיה היומרנית לסיומה עם "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" (סוף של מסע ארוך ומפרך של ג'קסון מטרילוגיית "שר הטבעות" המוערכת לזו של "ההוביט" המושמצת), נשאלת השאלה: האם עלינו להיפרד מההוביטים, האורקים, האלפים, הטרולים ושאר יצורי הארץ התיכונה? האם הקיץ הקץ על ייצוגיו של טולקין על המסך? אל דאגה - לא רק אסיילום, כולם רוצים חלק במורשת של טולקין.
מסעו של ההוביט מהסלון - למסך הגדול
כבר היום, ממש עם יציאת פרק הסיכום של "ההוביט", אפשר להעריך שלא ירחק היום ובו ייקח על עצמו במאי שאפתן אחר את המשימה הלא פשוטה של עיבוד סיפורם של בילבו באגינס או פרודו למסך הגדול, וביותר גדול. רוחו של טולקין נחה על רבים מבין הקולנוענים בכל העולם, ואחרי התקדים המרשים של סרטי "שר הטבעות" ובראשם הפרק השלישי "שיבת המלך" (זוכה 11 פרסי אוסקר ב-2004), גילינו שזוהי משימה אפשרית - במיוחד עם הטכנולוגיה הנוכחית. ההצלחה הקופתית האדירה של כל הסרטים מוכיחה גם למפיקים כי זהו פרויקט ששווה להשקיע בו (וגם לשלם על הזכויות).
שווה להשקיע. ויגו מורטנסן כאראגורן ב"שר הטבעות: שיבת המלך"
בעבר ניסו רבים להביא למסך הגדול את העולם הטולקינאי, רבים וטובים כמו סטנלי קובריק וג'ון בורמן, ולמרות זאת נכשלו. רק ב-1977, אחרי ההצלחה הכבירה של "מלחמת הכוכבים" בבתי הקולנוע, יצא עיבוד ראשון ל"הוביט" באנימציה. הבמאים ג'ול באס וארתור רנקין הציגו בטלוויזיה את יצירתם המסורבלת משהו, שבה השתתפו המאסטרים ג'ון יוסטון ואוטו פרמינגר כמדבבים דווקא. שנה לאחר מכן המשיך רלף באקשי בפועלם עם גרסה דומה ל"שר הטבעות".
בילבו וגולום בגרסת האנימציה מ-1977
איכשהו, עד לבואו של ג'קסון, המורשת הנרחבת של הארץ התיכונה הגיעה בעיקר למשחקי תפקידים מהזן של מבוכים ודרקונים וגם למסך הקטן. שנים ספורות אחר סרטי האנימציה האמריקנים הופקה ב-1985 בברית המועצות גרסה תיאטרלית משהו דוברת רוסית בבימויו של ולדימיר לטישב: "המסע המופלא של מר בילבו באגינס, ההוביט":
לא רחוק מרוסיה, בפינלנד שבצפון אירופה, אימצו את סיפורו של "שר הטבעות" ויצרו ממנו ב-1993 סדרת טלוויזיה בת תשעה פרקים בשם "Hobitit" ("ההוביטים"). הבמאי והתסריטאי טימו טוריקה עיצב את העלילה בהתאם לנקודת המבט של פרודו וסם גאמג'י, בה משתלבים גנדלף, לגולאס, אלרונד, סארומן, גולום וכל השאר:
ב-2000 הובאו הבלחות טולקינאיות בסרט "מבוכים ודרקונים" של קורטני סולומון המבוסס על משחק התפקידים האהוב. ג'סטין וויילון, ג'רמי איירונס ומרלון וואיינס מככבים בעולם אלים ומלא תככים שבו אפשר למצוא גם אורקים, אלפים וכמובן - דרקונים. טוב, אף אחד לא מכחיש כי המשחק מבוכים ודרקונים מושפע ביותר ממסורת טולקין. בניגוד לטרילוגיית "שר הטבעות" של ג'קסון, שהושקה כשנה לאחר מכן, הסרט כשל בקופות, מה שלא מנע הפקת שני סרטי המשך לטלוויזיה.
הטריילר של "מבוכים ודרקונים"
ואז הגיע ג'קסון עם הפרויקט היומרני שנפתח בסרט "שר הטבעות: אחוות הטבעת", והחזיר את טולקין לתודעה הגיקית והמיינסטרימית כאחת. ההמחשה הוויזואלית המרשימה ובעלת הנפח האפי על המסך הגדול עוררה את חדוות היצירה אצל המעריצים, ובהם כריסטופר פאוליני, שכתב את סדרת ספרי "הירושה" המשופעת באלפים, דרקונים ומינים שונים של אורקים בהשראת הארץ התיכונה. ב-2002 יצא הספר הראשון בסדרה "אראגון" - על שמו של הגיבור, שמזכיר ולא סתם את שמו של המלך מ"שר הטבעות" אראגורן. ארבע שנים לאחר מכן כבר הופק עיבוד קולנועי בבימויו של סטפן פנגמאייר.
הטריילר של "אראגון" מ-2006
"אראגון" הופק בתקציב נדיב של 100 מיליון דולר, ומככבים בו ג'ון מלקוביץ', ג'רמי איירונס, רוברט קרלייל וגם רייצ'ל ווייז (בקולה). הדמויות אמנם לא לקוחות באופן ישיר מעולמו של טולקין, אולם סיפור מאבקם של תושבי הארץ הדמיונית אלגסיה, בהובלת נער תמים וחבריו, מול כוחות הרשע ומנהיגם תאב הכוח - מרמזים על מוטיבים עלילתיים מ"שר הטבעות". קצת כמו הסרט ההוא של אסיילום, אבל באופן מופגן יותר. למרות זאת הסרט יצא ללא בעיה וזכה להצלחה קופתית גדולה. גם "The Spiderwick Chronicles" של מארק וולטרס מ-2008 הוא בעצם מעין מאש-אפ לא רשמי בין נארניה להוביט.
הטריילר של "The Spiderwick Chronicles"
לא רק בארץ התיכונה
"אראגון", "The Spiderwick Chronicles" ואחרים ניצלו את הסחף הטולקינאי שיצר ג'קסון. יש בהם מן האווירה האופיינית לארץ התיכונה וגם קרבות גדולים דומים, אבל כל עוד נמנעו מלעשות שימוש במותג "ההוביט" או בדמויות עצמן, אין מניעה בהפקתם. הרי גם טולקין עצמו לא ברא את העולם שלו יש מאין. האלפים, האורקים, הגובלינים, הדרקונים ושאר היצורים מקורם במיתולוגיה הנורדית ובאגדות אירופיות קדומות. זהו גם המפתח להמשך המורשת של טולקין מחוץ לסד הנוקשה של זכויות היוצרים. הרי עם כל הכבוד, אין מדובר באבי האורקים, גם לא זה של הטרולים.
אלפים למשל כבר ראינו על המסך ב-1980 בסרט ההרפתקאות הבריטי "Hawk the Slayer" של טרי מרסל. ריי צ'ארלסון גילם שם אלף לא יוצלח בשם קרואו, שבהתאם למסורת מצטיין בחץ וקשת. ב-1986 טום קרוז הצעיר פגש באלף עוד יותר צעיר בשם גאמפ (בגילומו של הנער דיוויד בנט) בסרט "אגדה" של רידלי סקוט.
בסרטי הארי פוטר הוקסמנו מדוֹבי העכברי המוגדר כאלף הבית. חברת מארוול אימצה גם היא את האלפים ליקום שלה, וחשפה את הצד המרושע שלהם ב"ת'ור: העולם האפל", כשגיבור העל הבלונדיני מוצא עצמו נלחם באלפים האפלים.
הכירו את דובי אלף הבית מ"הארי פוטר"
פופולרים אף יותר הם האורקים - אותם יצורים רפי שכל, אכזרים ודוחים למראה, שנמנים על עדת הגובלינים והטרולים ושאר המפלצים. הסופר הבריטי סטן ניקולס הוציא לפני 15 שנה סדרה בת שלושה ספרים בשם "Orcs: First Blood", והודה כי הוא חב לג'קסון חוב אדיר על תמיכתו והשראתו. אורקים שולבו כנבלים גם במשחק המלחמה הממוחשב והמצליח "וורקראפט", והם אף יצוצו בעיבוד הקולנועי המצופה של דאנקן ג'ונס ב-2016.
.jpg "רוב קאזינסקי בתפקיד האורק אוגרים בסרט \"וורקראפט\"")
אורקים נאמנים יותר לעיצוב הוויזואלי של ג'קסון, אך רחוקים כל כך מסיפורי "ההוביט" ו"שר הטבעות" יש בסרטים חדשים כמו "Orcs" של אנדרו בלאק מ-2011 או "Orc Wars" (המכונה בגרסה אחרת "Dragonfyre") של קול גלאס. הראשון הוא קומדיית אקשן, השני סרט פעולה אפל. בשני המקרים מדובר בהפקות ברמה של אסיילום, ובהם האורקים עוברים מהארץ התיכונה לארצות הברית של אמריקה, שאליה הם פולשים בחוצפתם.
הטריילר של "Orcs!"
הטריילר של "Orc Wars"
אורקים, אלפים, טרולים, אנטים ודרקונים זה נחמד, אבל לא באמת מספק. האמת המרה היא שמי שבאמת אוהב את טולקין ואת סיפורי ההוביט, צריך לקחת נשימה ארוכה של שלוש שעות, עד לסיום "ההוביט: קרב חמשת הצבאות". ואז עוד נשימה, ארוכה הרבה יותר, עד שמישהו יועיל בטובו לרכוש את הזכויות וליצור גרסה נאמנה למקור. זה עשוי לקחת הרבה מאוד זמן. מעריצי "מלחמת הכוכבים" יכולים להעיד על כך. הם חוו זאת על בשרם בעשור האחרון (ונשאר להם עוד שנה לחכות עד ל"מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" שייחדש את הסאגה ב-2015).
עד לגרסה הבאה של "שר הטבעות" או "ההוביט", שתגיע לבטח בעתיד, אפשר להתנחם אולי בסרטי חובבים שמעזים לגעת באופן ישיר בסיפור - אלו יוצאים בין השאר מכיוון שהם מופקים בתקציב זעום ומופצים ללא כוונות רווח. בדומה ליצירות המעריצים של "מלחמת הכוכבים" שיצאו מתחת לרדאר של ג'ורג' לוקאס. כזה הוא המקרה של "The Hunt for Gollum" - סרט קצר של כריס בוצ'רד בתקציב של 3,000 ליש"ט, המלווה את אראגורן (בגילומו של אדריאן וובסטר במקום ויגו מורטנסן) וגם גנדלף (פטריק או'קונור במקום איאן מקלן) בחיפוש אחר גולום כדי להשתיק את ה"מיי פרשס" שלו.
צפו ותהנו: "The Hunt for Gollum"
אל היוזמה הזאת ב-2009 הצטרפה בהמשך קייט מדיסון שצילמה את "Born of Hope" בתקציב של 25 אלף ליש"ט. הסרט בן 71 הדקות מתרחש בארץ התיכונה - שנים רבות אחרי "שר הטבעות". יש בו אורקים וטרולים וגם את אראת'ורן, מצאצאיו המאוחרים של אראגורן, שנאבק בסאורון המתחדש.
תהנו: "Born of Hope" - הסרט המלא
וכמובן שיש גם שלל פארודיות כמו "Doosh Baggins: The Forgotten Hobbit" הקצרצר של קווין מקדונלד, בו אני מתוודעים להוביט וולגרי ולא תמים בעליל, שבמקום לקבל מכות מטרולים, חוטף אגרופים מהנשים שהוא מטריד:
או למשל "The Hobbit: Swedolation of Smaug" של קרול ווינצ'סטר, שצולם השנה בלוכסמבורג ומשתעשע על חשבון "ההוביט: מפלתו של סמאוג" - הסרט השני בטרילוגיית "ההוביט" של ג'קסון. הסרט עלה ביוטיוב רק לפני שבועיים, אבל במקרה הזה אין לאף אחד בוורנר ברוס התנגדות. אגב, במקום דרקון, יש פה דובון:
ויש גם גישה מעניינת קצת יותר לטפל במורשת טולקין והיא הסיפור האישי שלו עצמו - אותן חוויות שהשפיעו על כתיבתו במהלך המחצית הראשונה, הסוערת והאלימה כל כך של המאה ה-20. זוהי העלילה המנחה את הסרט הקצר "Tolkien's Road" של ניי גרין. השחקן קייסי אי. לואיס מגלם את טולקין עצמו אשר מנסה להתגבר על טראומות מלחמת העולם הראשונה שבה לחם, ובעקבותיה איבד את קולו. הוא מפצה על כך באמצעות עולם הדמיון העשיר שלו, שהצמיח הוביטים, אורקים ואלפים לעצמו, וגם לעולם כולו.
