תמונת העוני: "בוחרים בין אוכל לתרופות"
כבכל שבוע התייצבו מאות בני אדם, רובם קשישים, במרכז לחלוקת מזון של עמותת "פתחון לב". חלקם נאלצו להתגבר על הבושה, אחרים קבלו על המצב שאליו נקלעו: "כנראה לאף אחד לא אכפת מהאנשים שעומדים כאן"
"אני לא הולכת לסרט או לתיאטרון ובאה לכאן כדי לקבל אוכל, כי בין שכר הדירה לתרופות הכסף לא תמיד מספיק". קלרה, בת 80 מרמת גן, הצטופפה הבוקר (יום ה') יחד עם מאות אחרים בחניון מתחת למרכז מסחרי גדול בראשון לציון. בעוד המבקרים במרכז המסחרי ממשיכים ליהנות משפע המוצרים המפנק, מבקשים המגיעים למחסני עמותת "פתחון לב" לקחת לעצמם סלי מזון לשבת. "המדינה לא צריכה לשכוח אותנו", אומרת קלרה. חרף הנתונים שפורסמו ביומיים האחרונים על מצב העוני בישראל, נמנע עד כה ראש הממשלה נתניהו מלהתייחס לנושא. פנייה ללשכתו בבקשה לקבל תגובה לנתונים - נתקלה בסירוב.
המספרים היבשים של דו"ח הביטוח הלאומי ודו"ח מרכז טאוב מצליחים לבאר את המציאות היום-יומית של באי המתחם. מבקשי הסיוע, רובם קשישים יוצאי חבר המדינות, פונים בזה אחר זה
לאנשי העמותה. קלרה, שעלתה לישראל מאוזבקיסטן לפני שני עשורים, מתגוררת עם בעלה בן ה-81 ברמת גן. "באוזבקיסטן הייתי מורה, אבל לא צברתי פנסיה ובישראל כבר לא קיבלתי אותה", היא מספרת.
השניים מקבלים 4,300 שקל קצבת זקנה, הבטחת הכנסה וסיוע בסך 1,000 שקל בשכר דירה. למרות מצבה הכלכלי, שומרת קלרה על אופטימיות: "ברוך השם שיש לנו ידיים ורגליים ואנחנו בריאים. אנחנו לא מפונקים, לא קונים בגדים, לא זורקים לחם ואוכלים מה שיש. אני מודה למדינה ואוהבת אותה, שמחה שבאתי לכאן".
אתי, בת 76 מתל אביב, המתינה אף היא בתור לחלוקת מזון. "בעלי היה חולה ועבר ניתוחים ואנחנו במינוס של 6,000 שקל לבנק, ולא רוצים לתת לי שקל לשבת. כל חודש אנחנו צריכים לקנות תרופות ביותר מ-1,000 שקל, ואנחנו לא יכולים לעמוד במשימה. הילדים בעצמם נאבקים ולא יכולים לעזור לנו". הכנסתם של
אתי ובעלה מסתכמת ב-6,000 שקל. "לא סיימנו את תשלומי המשכנתה, אז הכסף לא מספיק. זו בושה בשבילי לבוא, אני מסתתרת בצד כדי שאף אחד שאני מכירה לא יראה אותי".
לחניון התת-קרקעי מגיעים גם אנשים צעירים יותר. יפה, בת 60 מתל אביב ואם חד-הורית לחייל, עובדת בחצי משרה בטיפול בקשישים ומקבלת קצבת נכות. בסך הכול היא חיה מ-4,000 שקל בחודש. "אני לא קונה לעצמי שום דבר, ואני לא יכולה לעזור לבן שלי בצבא", היא אומרת. "כנראה לאף אחד לא באמת אכפת מהאנשים שעומדים כאן. אני רואה בתל אביב את המגדלים הגבוהים, ולא מבינה בשביל מה כל זה, כשלאנשים שבאים לכאן אין מספיק כסף לאוכל".
ח"כ מירי רגב מסרה בעקבות הדברים: "יש להעלות מייד את שכר המינימום. המצב בו אדם צריך לבחור בין אוכל לתרופות הוא בלתי אפשרי. אני מקווה שהממשלה תעלה את שכר המינימום כבר בשבוע הקרוב".
ח"כ גילה גמליאל אמרה: "הנתונים שהתפרסמו ביומיים האחרונים מוכיחים כי מפלגת יש עתיד, שהייתה אמונה על הטיפול במשרדי הרווחה, האוצר, הבריאות והחינוך כשלה בתפקידה. לא מתקבל על הדעת שבשנת 2014 בישראל יש מי שצריך להחליט אם הוא מפנה את כספו לאוכל או לתרופות. עלינו לעשות הכל על מנת לצמצם את הפערים בחברה הישראלית".
ח"כ איציק שמולי אמר: "זו התוצאה של מדיניות נתניהו שקיצצה בפראות בשירותים החברתיים והביאה את האנשים כאן לסף ייאוש".
ניסים ציוני, מנכ"ל פתחון לב, אמר: "אנו לא זקוקים לדו"חות כדי לראות ולהבין את המצב הקשה של העניים בישראל. מדי יום חמישי מגיעים למרכזי החלוקה של פתחון לב מאות מבקשי סיוע, והיד קצרה מלעזור לכולם. הפתרון היחיד למצב העגום הוא חקיקת חוק שיחייב הקמת גוף שירכז את הטיפול הלאומי בבעיית העוני ויבצע תוכנית רב-מערכתית ורב שנתית למיגור העוני. ללא חוק, הטיפול בעניים יידחק לשוליים".
לפנייה לכתב/ת 
