המירוץ למיליון: הפנקייק שהפיל אותי
הנוכחות החסרה של טילטיל ומזרחי בשבדיה גורמת לנו לחוש געגועים עזים. אבל כלום לא התעלה על משימת הפנקייק האכזרית ששלחה את וובה ואלה למושב האחורי במירוץ. סמדר שילוני מזועזעת אבל אופטימית
אני יודעת שעברו מאז כמה ימים, שהרבה נפט כבר זרם בקצא"א, שארה"ב וקובה הפכו ל-BFF ושבנט התנצל בפני ביבי (אבל לא בפני שאר העם), ובכל זאת אני רוצה לעצור רגע ולהקדיש קינה קצרה לזוג שנאלצנו להיפרד ממנו בהדחה האחרונה, טילטיל ומזרחי.
בפרקים הקודמים:
אני כל כך מצטערת שלא שרדתם את גיאורגיה, שראיתם את שבדיה מנגד אבל לא זכיתם לעבור בה, לטעות בניווטים ברחובות סטוקהולם, להכיר את העם השבדי ולתת לו טעימה מהחום הישראלי האמיתי. לא משנה כמה בלונדיני היה ועוד יהיה הלג הזה, זה לא אותו הדבר בלעדיכם. אולי זה תעלול של העריכה, אבל לפחות מהבית היה נדמה שאלמלא העצירה הארורה ההיא עוד הייתם איתנו. אז נכון שאתם לא בדיוק הסופגניה הכי מסוכרת בקרטון, אבל גם ההפקה לא היתה צריכה לשחרר אתכם כל כך בקלות. שלושה פרקים החזקנו בלי הדחה, לא היינו בולעים גם עוד אחד אם זה היה משאיר אתכם בתמונה? וראבאק, מה יש, כָּאַב לכם לנקד את הרמז?
אבל אין זמן לגיז'דורים מיותרים. עוד זוג אהוב כבר נח על הגיליוטינה – וובה ואלה שקעו בבוץ השבדי במשימת הגלגיליות והפנקייק, אחרי שקללת העצירה הארורה דפדפה אליהם. לא הייתי מתלוננת אם אלה היו גל וליאל או התאומים או אפילו בועז ויפה, שאפילו קים ג'ונג און כבר לא יצליח לפתח איתה ריב הגון, אבל כאב לי, ממש כאב לי הלב לראות את וובה ואלה נאבקים ביאוש במשימה הבלתי אנושית של הטלת הפנקייק. סליחה, מישהו בהפקה אשכרה ניסה את המשימה הזאת? מישהו יודע שזה אפשרי? מישהו וידא בתחקיר שְאלה החזיקה מחבת בחיים שלה, לפני ששיבצתם את הקטסטרופה הזאת? כי היא לא! אף פעם!
כשאלה נתנה את המשפט שאף התמודדות ריאליטי אינה שלמה בלעדיו, "אנחנו לא באנו לפה לחפש חברים", כבר ידעתי שטוב לא ייצא מזה. אני מעריצה את וובה על האלגנטיות שבה הוא ממשיך לתחזק את הפרטנרית שלו - לא קל להחזיק את עצמך מעל המים, בטח ובטח כשאתה צריך בנוסף גם להציל אדם שמתעקש לטבוע. אבל אני מחבבת את אלה - איך אפשר שלא? - וקשה לי לכעוס עליה כשהיא מתרוקנת מתקווה ונשאבת לפתח הניקוז של המירוץ.
נכון, גם טום ואוריאל אחלה, וגם שי ושני משתפרים, ויוכי ולינור חמודות לאללה כשהן לא משחקות בשפיכות דמים, אבל פה זה מסתכם פחות או יותר. אף אחד מהם לא נוגע לי בלב כמו שני הרוסים, ואני חושבת בעיקר על עצמי כשאני מבקשת – אל תלכו וובה ואלה. אל תלכו ותשאירו אותי לבד עם הבחורה שחושבת שאת בילבי גידל קוף.
אם לסמוך על המודל, נשארו לנו לפחות עוד שני פרקים בשבדיה, מה שישאיר לאלה וובה מספיק הזדמנויות לאסוף את עצמם, לחזור לפורמה ולהתקדם במעלה שרשרת המזון של המירוץ. המתמודדים האחרים במירוץ כבר הבהירו שהם לא מתחברים אליהם, אבל אולי לפחות השבדים יעריכו את העובדה שמדובר בזוג מתורבת ומאופק, שאולי מזייף את "אבבא" אבל לפחות לא מתנקש איש בחיי רעהו במושב האחורי, אין פרונט אוף דה צ'ילדרן.
ותהייה לסיום: אם לא דמיינתי את המבטא, הישראלי שרז ואלכסה פגשו, שנתן להם הכוונות לדרך וריגש את רז עד כדי רצון לחבק אותו כי הוא "ממש נתן לו הרגשה של בית", היה ערבי ישראלי. וזאת ההוכחה שמחוץ לאזור המריבה אנחנו דווקא מסתדרים לא רע, מה שמוביל למסקנה הבלתי נמנעת - כולנו, בני שני העמים, חייבים מייד לעבור לגור בחו"ל. נאדג' נאדג', וינק וינק.
