האם דויד דה חאה השוער הטוב בעולם?
מבחור צעיר ודקיק שקיבל השוואות לג'לי ואף אחד לא מבין למה פרגוסון מביא אותו, לשחקן החשוב ביותר בשורות מנצ'סטר יונייטד וזה שהביא אותה במו ידיו, תרתי משמע, חזרה לצמרת הליגה האנגלית. זה הסיפור של התקווה הגדולה של נבחרת ספרד והשדים האדומים לתארים. נדב יעקבי מנסה לענות על השאלה - דה חאה, קורטואה או נוייר? "מר עולם"
וויין רוני לא יכול היה להתאפק. אחרי שמנצ'סטר יונייטד הביסה את ליברפול 0:3 ביום ראשון השבוע, ניצחונה השישי ברציפות, הוא הצהיר: "לדעתי דויד דה חאה הוא השוער הטוב ביותר בעולם".
בסיום המשחק הייתה תמימות דעים בקרב כל מי שצפה במשחק: זו הייתה ההופעה המרשימה ביותר של דה חאה במדי "השדים האדומים" מאז הגיע לקבוצה לפני כמעט שלוש וחצי שנים. נדיר ששוער זוכה בתואר "השחקן המצטיין" במשחק בו הקבוצה שלו מנצחת 0:3. אבל לאחר שרשם במהלך המשחק לא פחות מתשע עצירות, שבע מהן של בעיטות מתוך הרחבה שמנעו שערים בטוחים, לא היה מנוס.
לא בפעם הראשונה העונה, השוער הספרדי בן ה-24 עשה את ההבדל. במשחק שבו ליברפול בעטה יותר פעמים לשער, ובכל זאת יונייטד היא זו שניצחה 0:3, דה חאה היה רשום על הניצחון יותר מכל שחקן אחר. וזה כולל את שלושת המבקיעים, רוני, חואן מאטה ורובין ואן פרסי.
דה חאה עשה את ההבדל בין הפסד לניצחון גם במשחקים נגד ארסנל, סאות'המפטון ואברטון. לא יהיה זה מוגזם לומר שבמו ידיו הוא דאג לפחות ל-12 נקודות העונה. והרבה בזכותו יונייטד נמצאת כרגע במקום השלישי, שאם תסיים בו תשחק בעונה הבאה בליגת האלופות.
הכי טוב בעולם?
אפשר להבין את ההתלהבות של וויין רוני. בכל זאת, הוא הרי לא לגמרי אובייקטיבי. אז אין בכלל ספק שדה חאה הוא כיום אחד השוערים המצטיינים בעולם, אבל הטוב מכולם? כנראה שעדיין לא.
עם כל הכבוד לדויד דה חאה, קשה להאמין שיש מי שיחלוק על כך שהשוער הטוב בעולם כיום הוא מנואל נוייר, שוערה של באיירן מינכן ונבחרת גרמניה, אלופת העולם.
נוייר, למי ששכח, הוא אחד משלושת הפיינליסטים במירוץ לזכייה ב"כדור הזהב" של 2014. כלומר, הוא נחשב בעיני המאמנים והקפטנים של כל נבחרות תבל, והעיתונאים מכל המדינות, לכדורגלן הטוב ביותר בעולם, למעט שני העילויים, כריסטיאנו רונלדו ולאו מסי.
נוייר הוא לא רק שוער מופלא, אלא גם פורץ דרך. הוא הפך את המשחק ברגל מחוץ לרחבה לסוג של אמנות. הוא מכנה את עצמו "פרנץ בקנבאואר של המאה ה-21", ויש בכך הרבה מן האמת.
במשחקה של גרמניה נגד אלג'יריה בשמינית גמר המונדיאל נוייר נגע בכדור מחוץ לרחבה לא פחות מ-19 פעמים. ולא רק שהוא עמד על סף הרחבה ואפילו מחוצה לה, כדי להגיע ראשון לכדורים שנשלחו קדימה, בחלק מהמקרים הוא תיקל את החלוצים האלג'יראים.
גם המספרים של נוייר די מדהימים. הוא עצר העונה 91.2 אחוזים מהכדורים שנבעטו וננגחו לעברו. מדובר בנתון הגבוה ביותר מ-10 אחוזים מאשר כל שוער אחר בחמש הליגות הבכירות באירופה (אנגליה, ספרד, גרמניה, איטליה וצרפת).
אחריו בדירוג נמצאים מאתייה פרין מגנואה (80.4 אחוז), יאן סומר מבורוסיה מנשנגלדבך (78.1 אחוז) ודייגו בנאליו מוולפסבורג (75 אחוז). איפה דויד דה חאה אתם שואלים? לא הרחק משם, עם 71.7 אחוז. נתון לא רע, ועדיין רחוק מאוד מנוייר, שספג העונה רק 3 שערים ב-16 משחקי ליגה!
אגב, גם בליגה האנגלית יש לפחות שוער אחד שיכול להרגיש שנכון לעכשיו הוא עולה על דה חאה. זהו כמובן טיבו קורטואה, השוער הבלגי של צ'לסי. צחוק הגורל הוא שקורטואה היה זה שירש את מקומו של דה חאה בשערה של אתלטיקו מדריד, כאשר הספרדי הצעיר חתם במנצ'סטר יונייטד ב-2011.
קורטואה היה אחד הגיבורים הגדולים של אתלטיקו בעונה שעברה, עונה בה היא זכתה באליפות ספרד והגיעה לגמר ליגת האלופות. וקורטואה, כמו נוייר, שיחק והצטיין במונדיאל. נכון, גם דה חאה היה במונדיאל בברזיל. אבל הוא בניגוד אליהם, ישב על הספסל ולא שיחק אפילו דקה.
וזה עניין לא פשוט עבור שוער שמתיימר להיות אחד הטובים בעולם. כי אין מה לעשות, כדי להיחשב לשוער-על, לא מספיק להצטיין במדי הקבוצה שלך. אתה חייב להיות מצויין גם במדי הנבחרת הלאומית. ודה חאה, מה לעשות, הוא רק שוער מחליף בנבחרת הספרדית.
המחליף של קסיאס
או קיי, מדובר כאן במקרה מיוחד. יכול להיות שמבחינה מקצועית נטו דויד דה חאה הוא כיום השוער הספרדי הטוב ביותר. אבל כל זמן שאיקר קסיאס לא יפרוש מנבחרת ספרד, שוערה של היונייטד ימשיך להיות השוער השני בנבחרת.
כבר לפני ארבע שנים אמר קסיאס שדה חאה יהיה היורש שלו. "הוא רק בן 20", אמר עליו אז איקר "וצפוי לו עתיד גדול. הוא יוציא את כולנו לפנסיה". רק שבינתיים זה ממש לא קורה...
אחרי שסייע לנבחרת ספרד עד גיל 21 לזכות בשתי אליפויות אירופה רצופות, כולל ב-2013 בישראל, הועלה דה חאה לסגל הנבחרת הבוגרת. למרות הנאמנות רבת השנים לויקטור ואלדס ולפפה ריינה, למאמן ויסנטה דל בוסקה לא הייתה יותר אפשרות להתעלם מהכישרון הענק הזה.
דה חאה עשה את הבכורה שלו במשחק ידידות מול אל סלבדור ביוני האחרון והיה בסגל של נבחרת ספרד במונדיאל. אחרי הכישלון של "לה רוחה" בברזיל חלק מוותיקי הנבחרת כמו צ'אבי, דויד וייה וצ'אבי אלונסו הודיעו על פרישה. אבל קסיאס החליט שהוא ממשיך.
השנים האחרונות של קסיאס בריאל מדריד לא היו פשוטות, בעיקר אחרי שז'וזה מוריניו הוריד אותו לספסל. אבל בכל אותו הזמן הוא לא איבד את מעמדו כשוער הראשון וכקפטן של הנבחרת הלאומית.
מבחינת הכדורגל הספרדי קסיאס הוא אגדה. הוא הקפטן שהניף את גביע אליפות אירופה ב-2008, את גביע העולם ב-2010 ושוב את גביע היורו ב-2012. הוא שיאן ההופעות במדי הנבחרת בכל הזמנים (160 משחקים) ובמשך כמה שנים הוא נחשב לשוער הטוב בעולם.
אין ספק שבשנתיים האחרונות חלה ירידה מסויימת ביכולות של קסיאס, אבל אסור לשכוח שהוא בסך הכל בן 33, גיל ממש לא מבוגר עבור שוער. והעונה, אחרי הבושות שעשה במונדיאל, הוא חזר להפגין יכולת מצויינת ביו הקורות במדי ריאל מדריד.
לכן, לפחות בזמן הקרוב, קשה לראות את דל בוסקה מקפיץ את דה חאה לעמדת השוער הראשון בנבחרת, למרות הטעות הקשה של איקר במשחק ההפסד מול סלובקיה. כי אין מה לעשות, קסיאס היה ונשאר כוכב על, בעל מעמד מיוחד במינו בספרד.
לדה חאה יש נכון לעכשיו רק 3 משחקים בנבחרת, ורק אחד מהם במשחק רשמי – בניצחון 0:4 על לוקסמבורג. יתכן ולאחר יורו 2016 קסיאס, שיהיה בן 35, יודיע שהוא תולה את הכפפות ואז יגיע זמנו של דה חאה. אבל לא הייתי שם על זה כסף...
אפרופו כסף, הרבה אנשי מקצוע באנגליה הרימו גבה כאשר אלכס פרגוסון שילם 18 מיליון ליש"ט על דויד דה חאה בקיץ 2011. זה נראה אז כמו הימור מוגזם על שוער מוכשר אבל חסר ניסיון, בן 19 בלבד, שמאחוריו רק עונה וחצי בליגה הספרדית הראשונה.
"השוער הזה עשוי מג'לי"
תחילת הדרך שלו באנגליה לא הייתה קלה. הוא התקשה להתמודד עם הגבהות לרחבה, כאשר שחקני היריבות נכנסו בו בעוצמה מבלי שהשופטים ישרקו. דה חאה לא היה רגיל לסגנון המשחק הזה, ולסגנון השיפוט הזה, שפחות מקובל בספרד.
גם בשל הסגנון השונה וגם בשל חוסר הניסיון שלו, הוא ספג לא מעט שערים אומללים. הוא היה שותף לתבוסה הביתית 6:1 למנצ'סטר סיטי ובאופן כללי נראה שהמעבר למנצ'סטר יונייטד גדול עליו. למרות הכל פרגוסון המשיך להאמין בו, והזכיר לכולם שגם לפיטר שמייכל הגדול לא היה קל בעונה הראשונה. אבל הפרשנים לא ריחמו.
עוקצני במיוחד היה פטריק בארקלי, פרשן הכדורגל הבכיר של ה"טיימס", שכתב: "השוער הזה עשוי מג'לי. אני לא מצליח להבין מה מצאו בו. איך לכל הרוחות אלכס פרגוסון וכל מיליוני המאמנים שלו צפו בנער שבוע אחר שבוע ולבסוף החתימו אותו בקבוצה הראשונה. באמת שאני לא מצליח להבין".
פרגוסון החליט בשלב מסויים להוריד את דה חאה לספסל והעלה במקומו את הדני אנדרס לינדגארד. אחרי חמישה משחקים הספרדי חזר להרכב, אבל מצבו הנפשי לא היה פשוט.
"הרגשתי רע מאוד, למרות שפרגוסון תמך בי כל הזמן" הוא סיפר על התקופה ההיא. "למרות הכל ניסיתי להיות חיובי. מה שעזר לי זה שפשוט אהבתי את העבודה היומיומית על מגרש האימונים. אבל לא היה לי קל להתמודד עם הביקורות, וכן, בסיום העונה הראשונה שקלתי לחזור לספרד".
נקודת המפנה הייתה במשחק מול צ'לסי בפברואר 2012. בדקה האחרונה ובמצב של 3:3 הוא עצר בעיטה של חואן מאטה – היום חברו לקבוצה – ומנע הפסד. בעקבות אותו משחק הוא לא איבד יותר את מקומו בהרכב, וב-19 המשחקים האחרונים של העונה שמר ב-8 מהם על רשת נקייה.
הימים הקשים של תחילת הדרך הפכו אט אט לזיכרון רחוק. את עונתו השנייה ביונייטד הוא סיים עם זכייה באליפות, כשהוא נבחר לשחקן המצטיין של הקבוצה ולשוער המצטיין בפרמייר ליג.
פרגוסון עזב, דייויד מויס הגיע במקומו, ויונייטד סיימה את עונת 2013-14 רק במקום השביעי. הקבוצה אומנם נכשלה כישלון חרוץ אבל דויד דה חאה שמר על יכולת טובה לאורך כל העונה ובפעם השנייה ברציפות נבחר לשחקן העונה של מנצ'סטר יונייטד.
עונת 2014-25 עדיין לא הגיעה לאמצע הדרך, אבל קשה לראות מצב שדה חאה לא זוכה בתואר "שחקן העונה" של הקבוצה בפעם השלישית ברציפות. ואין בכלל ספק שהוא רק הולך ומשתבח כל הזמן.
תאכל משהו, ילד
אחת התכונות המאפיינות אותו זה קור הרוח שלו. לפעמים עושה רושם שזורם לו קרח בעורקים ולא דם. חואן מאטה, שמכיר אותו כל כך טוב, אומר עליו: "יש לו פשוט ביטחון עצמי מדהים. שום דבר לא משפיע עליו. כשהוא עושה טעות הוא יודע שהוא עשה טעות, אבל זה לא משפיע עליו לרעה. הוא פשוט משתדל לא לחזור על הטעות הזו בפעם הבאה".
השיפור ביכולת של דה חאה באה גם בעקבות התחזקותו הפיזית. כשהגיע ליונייטד הוא היה דק גזרה ושקל רק 70 ק"ג, מעט מאוד לבחור בגובה 1.91 מ'. ביונייטד שינו לו את התזונה, הוא החל להרים משקולות ולעבוד קשה בחדר הכושר והתוצאות לא איחרו לבוא.
צריך רק להביט בתמונות שלו היום ולפני שלוש וחצי שנים ולראות את ההבדל במבנה הגוף שלו, ש"התעבה". האינסטינקטים שלו תמיד היו מרשימים, רק שהיום הוא הרבה יותר טוב באחד על אחד מול החלוצים, וזה בעיקר הודות ליכולת שלו להישאר יציב על הרגליים.
בשבועות האחרונים הופיעו בתקשורת הספרדית והאנגלית שמועות על כך שריאל מדריד מעוניינת לרכוש את דה חאה, במטרה להפוך אותו ליורש של איקר קסיאס. מאחר והחוזה של דה חאה יסתיים בעוד שנה וחצי והוא עדיין לא חודש, הנושא הפך לפתע לאקטואלי. דיברו גם על תג מחיר של 35 מיליון ליש"ט, שאם יתממש יהפוך אותו לשוער היקר ביותר בהיסטוריה. עד היום הסכום הגבוה ביותר ששולם עבור שוער היה 33 מיליון ליש"ט, שיובנטוס שילמה לפארמה עבור ג'נלואיג'י בופון לפני 14 שנה.
אוהדי מנצ'סטר יונייטד, שלפני שלוש שנים עוד פיקפקו ביכולותיו של השוער הספרדי הבלונדיני, ומאז הפכו למעריצים מושבעים, התחילו לדאוג. אבל לא ליותר מדי זמן. ביום חמישי נשמעה צפירת ההרגעה. הדיווחים ממנצ'סטר ידעו לספר שדה חאה עצמו הודיע לראשי המועדון שאין לו כל כוונה לעזוב, ושבקרוב הוא יחתום על חוזה חדש שישאיר אותו ביונייטד עד 2020.
זה כמובן יעלה ליונייטד לא מעט כסף. כרגע דה חאה מרוויח 75 אלף ליש"ט לשבוע, מה שמציב אותו בשורה השלישית של שחקני הקבוצה מבחינת רמת השכר. רק לשם השוואה אשלי יאנג וחואן מאטה מרוויחים לפחות 50 אלף יורו בשבוע יותר ממנו. שלא לדבר על ואן פרסי ורוני, שהם בליגה משל עצמם.
החוזה החדש ישדרג את מעמדו, ושכרו יוקפץ בלפחות פי שניים, אם לא יותר מזה. כשזה יקרה לואי ואן חאל יוכל להיות הרבה יותר רגוע בקשר לעתידה של מנצ'סטר יונייטד.
אז אולי הוא לא השוער הטוב בעולם, ואפילו לא הטוב ביותר בפרמייר ליג. והוא גם לא השוער הראשון של נבחרת ספרד. ולמרות זאת עשרות מיליוני אוהדי מנצ'סטר יונייטד כבר משוכנעים שסוף סוף נמצא היורש האמיתי של פיטר שמייכל, ושעם "דויד המלך" אפשר להתחיל לפנטז על שחזור הימים הגדולים של "השדים האדומים".
לפנייה לכתב/ת 
