מעצמה של נפט. סעודיה מכופפת את איראן

מחירה של חבית נפט ירד לשפל חסר תקדים אף שרוב החברות באופ"ק (OPEC, ארגון המדינות המייצאות נפט) מתנגדות לכך. ירדן ומצרים קונות גז מישראל למרות התנגדות מגזרים רבים לכך. מהן הסיבות האמיתיות לצעדים אלו? מה המשמעות עבור ישראל?

מלחמת הנפט

סעודיה ומדינות המפרץ מפסידות בימים אלה מיליוני דולרים בשל ירידת מחירי הנפט. בוועידת אופ"ק בחודש שעבר מנעה סעודיה, המובילה את הארגון, את העלאת המחיר, אף שזו הייתה דרישתן של שאר החברות. כלכלנים מסבירים כי בכך מנסה סעודיה לפגוע ברווחים של יצרני נפט מתחרים בשוק ברחבי העולם ובעיקר בארצות הברית. אולם טענה זו אינה תואמת את הקשרים ההדוקים בין סעודיה לבין ארצות הברית בתחומי כלכלה, ביטחון ופוליטיקה.

סעודיה מונעת את העלאת מחיר הנפט, איראן מפסידה מיליונים. המלך עבדאללה ורוחאני(צילום: רויטרס)

המרוויחות מהורדת מחירי הנפט הן מדינות אירופה, יפן, טורקיה וישראל. מכיוון שאין לחשוד בסעודיה כי היא מנהלת מדיניות אנטי-אמריקנית או פרו-ישראלית, נשארת האפשרות כי מטרת הורדת מחיר הנפט לפגוע בעיקר באיראן וברוסיה. כמחצית מהכנסותיה של רוסיה ולא פחות מ-70 אחוזים מהכנסותיה של איראן הן מייצוא נפט וגז. הורדה כה דרסטית של מחירי הנפט, מ-110 דולר לחבית בחודש יוני אל מתחת ל-60 דולר השבוע, עלולה להכניס את שתי המדינות למצוקה קשה.

לסעודיה חשבון ארוך עם איראן ורוסיה בשל הסיוע שלהן למשטר הסורי של בשאר אסד, תמיכה שעלתה לעולם הערבי במותם של כ-200 אלף בני אדם ולהתחזקותו של העולם השיעי ושל הטרור הסוני. סעודיה מאוימת כעת בדרום על ידי הטרור השיעי של החות'ים, בצפון מהטרור הסוני של "המדינה האיסלאמית" (דאעש), ובמזרח מהאיום הגדול ביותר - איראן.

ההחלטה להוריד את מחירי הנפט אינה כלכלית אם כן, אלא פוליטית. כזכור סעודיה השתמשה בנשק הנפט נגד משטרו של סדאם חוסיין ב-1990, צעד שהביא לפלישת עיראק לכוויית. צעדה של סעודיה נגד איראן יכול לשמש נשק יעיל להחלשת משטר האייתוללות ואף להאטת תוכנית הגרעין שלה, המאיימת על סעודיה ועל ישראל באותה המידה. גורמים איראניים האשימו את סעודיה בניהול מדיניות "ציונית" נגדה ובעיתון של "משמרות המהפכה" אף הופיעה קריקטורה שבה מופיעים מנהיגי סעודיה וברקע דגלי ישראל.

התמיכה באסד הכעיסה את הסעודים. פוטין(צילום: רויטרס)

רווחי ישראל מירידת מחיר הנפט אינם רבים, שכן במקביל חלה גם ירידה במחירי הגז שהיא מייצאת.

עכשיו הצינור זורם בכיוון ההפוך

בחודשים האחרונים חתמו מצרים וירדן על הסכמים ארוכי-טווח לייבוא גז מישראל, בעיקר ממאגר תמר. אף שבעולם הערבי אלג'יריה וקטאר הן העשירות ביותר בגז, המרחק הגיאוגרפי מייקר את ייבוא הגז שלהן לאזורנו. ההסכמים עם ישראל חוסכים לירדן ולמצרים את רוב הוצאות ההובלה.

משבר האנרגיה במצרים יצר מחסור בגז, ואילץ את המדינה הערבית להפוך מיצואנית ליבואנית גז. ייבוא הנפט מישראל מעורר זעם במצרים ונקשר לפרשת השחיתות שבה הואשם המשטר המצרי הישן של חוסני מובארק במכירת גז בזול לישראל. עתה תקנה מצרים את הגז מחברה פרטית ישראלית במחירי שוק ללא הנחה כלשהי.

גורמים במצרים המאשימים את המשטר בראשות עבד אל-פתאח א-סיסי בעסקה עם ישראל, אף טוענים בציניות כי ישראל תמכור בחזרה גז שייבאה ממצרים במחיר גבוה יותר. למרות הטענות, כלכלנים העריכו כי עסקת הגז תחסוך למצרים תביעות ענק של חברות זרות, שהממשל המצרי הקודם הפר עמן הסכמי מכירה. כזכור, ב-2012 החליט משטר "האחים המוסלמים" בראשות מוחמד מורסי להפסיק את הזרמת הגז לישראל. על כן, יש להניח כי ההחלטה לחתום עם ישראל על מזכר ההבנות למכירת הגז אינה כלכלית גרידא, אלא גם מהווה התרסה כלפי "האחים המוסלמים" והפגנת התנגדות עקרונית להחלטות המשטר הקודם, כחלק מהמאבק הכולל נגד התנועות האיסלאמיות במצרים.

(צילום: EPA)

על חבית גז

עיתונים ערביים רבים הגדירו את עסקת הגז שחתמה ממשלת ירדן עם ישראל כ"חבית גז פוליטית" העומדת להתפוצץ בקרוב. יש המעריכים אפילו כי העסקה עלולה לחדש את המהומות בירדן שפרצו ב"אביב הערבי" ב-2011. העסקה עוררה תסיסה רבה בפרלמנט הירדני וצירים איימו בהצבעת אי-אמון נגד ממשלת עבדאללה א-נסור, ששמרה על יציבות עד כה. שר האנרגיה הירדני, מוחמד חאמד, התחמק מהבעייתיות של ההסכם וטען כי אינו מסכן כלל את כלכלת הממלכה, וכי למיטב ידיעתו גם מצרים והרשות הפלסטינית חתמו על הסכמים דומים עם אותה חברת גז ישראלית.

אחד העיתונאים הירדים שאל: האם יעלה על הדעת שהאם הירדנית תחמם לבניה מזון באמצעות גז של "הכובש הציוני"? בעיתונות הערבית הועלו טענות רבות, כגון - האם הגיוני שירדן תייבא גז מישראל, בזמן שמדינות רבות באירופה ובשאר העולם מחרימות סחורות מישראל? מדוע לא לייבא גז ממדינות ערביות כקטאר ואלג'יריה או איסלאמיות כגון איראן? מדוע לחזק את כלכלתה של "מדינה הכובשת את העם הפלסטיני"? ועוד.

הירדנים קונים גז מישראל למורת רוחם של האיסלאמים. המלך עבדאללה ונתניהו(צילום: קובי גדעון, לע"מ)

הטענה המרכזית בביקורת נגד ממשלת ירדן היא שהממלכה ההאשמית אינה מתחשבת בדעת הקהל ובהזדהות הירדנים, 60 אחוזים מהם ממוצא פלסטיני, עם מצוקת אחיהם בגדה המערבית וברצועת עזה. אלא שכמו במקרה של מצרים, מדיניות הממשלה נתמכת על ידי המלך עבדאללה והיא מהווה עבורו מבחן כוח. רוב ההתנגדות לצעדיו מקורה בתנועה האיסלאמית בירדן. אולם לזו האחרונה יש מעמד חוקי ויש לה הרבה מה להפסיד אם תעורר את השטח נגד המלך. על כן הסיכוי שעסקת הגז תעורר "אינתיפאדה" בירדן אינו גבוה.

אופק כלכלי-מדיני

הטענה שמצרים וירדן "מוכרות את הכבוד הערבי תמורת גז ישראלי" אינה משכנעת דיה על מנת לעצור את העגלה הכלכלית של המזרח התיכון. ההחלטה של המשטרים בירדן ובמצרים קשורה מצד אחד לאינטרסים הכלכליים שיבטיחו את יציבות שלטונם, ומצד שני להתנגדותם לתכתיבים של גורמים איסלאמיים במדינה. הצלחת עסקות הגז עם ישראל היא מבחן כוח פנימי של המשטרים והוכחה לעמידתם בפני לחצן של קבוצות אופוזיציה לשלטון.

מלחמת הנפט של סעודיה היא הנשק היעיל ביותר כיום להחלשת המשטר האיראני, אולי אף יותר מהסנקציות של ארה"ב. לעתים קרובות, מאחורי הכלכלה עומדים אינטרסים פוליטיים. לעתים, מאחורי הפוליטיקה עומדים גם מניעים דתיים. הנפט הוא כלי נשק רב-עוצמה במלחמה בין הסונים לבין השיעים באיסלאם.

משבר האנרגיה הפך את מצרים מיצואנית ליבואנית גז. א-סיסי(צילום: AP)

אין לשכוח כי להורדת מחירי הנפט יכולות להיות השפעות נוספות כגון פגיעה בהכנסות של דאעש משדות הנפט שעליהם השתלטו. ארגוני טרור שיעיים בתימן וארגונים המסונפים לאל-קאעידה הסונית בלוב מנסים להשתלט על שדות הנפט על מנת לחקות את הצלחת דאעש ולהשיג עצמאות כלכלית. הורדת מחיר הנפט תשפיע עליהם אם ישיגו את מטרתם.

ישנה משמעות רבה לטענתו של שר האנרגיה הירדני כי לממלכה יש זכות לייבא גז מישראל כי גם הרשות הפלסטינית ומצרים עשו זאת. הסכמי הגז יוצרים אופק כלכלי בכך שהם מעניקים לגיטימציה לעסקות נוספות, גלויות וחשאיות, בין ישראל לבין העולם הערבי. החרם הערבי על ישראל החל להתמוסס בשנות ה-90 עם התחלת תהליך אוסלו. עם הצטרפות ערב הסעודית לארגון הסחר העולמי ב-2005, היא התחייבה לציית לחוקיו ובכך ויתרה רשמית על החרם הכלכלי על ישראל. באותה שנה גם בחריין הכריזה על פרישתה מהחרם.

ישראל מרוויחה מהגברת הלחץ על איראן וגם מעסקות הגז עם שכנותיה. בעבר צינור נפט עבר מכירכוכ בעיראק לחיפה (1948-1935), היום צינור נפט עובר מחיפה לירדן ומצרים, ומחר?

ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם במחלקה ללימודים הומניסטיים בטכניון ובמכללת הגליל ומורה לערבית בטכניון ובחוג להיסטוריה של המזרח התיכון בחיפה. ספרו "העלווים - היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010