קשישה שהחליקה בשוק עדיין מחכה לפיצוי

מרים סבג בת ה-73 הלכה לפני שש שנים לשוק רמלה לערוך קניות, במהלכן החליקה נפגעה בגופה. סבג ביקשה מעיריית רמלה פיצוי על נזקיה ואנשי העירייה הפנו אותה אל הפניקס, חברת הביטוח של העירייה.

לטורים נוספים של חיים קליר :

• "בזכות" הפוליגרף המבוטח נשאר בלי רכב ובלי פיצוי 
• האם שיקרה - האם היא ובנה יפוצו בכל זאת? 
  

מסלקי התביעות בהפניקס השיבו כי אין זה מתפקידה של העירייה לאסוף צואת כלבים והפנו אותה אל חברת הניקיון ר.ג.א אשר זכתה במכרז לניקיון שוק רמלה. גם חברת הניקיון הפנתה את סבג לחברת הביטוח שלה, מנורה, שגם נפנפה את סבג. אף אחד לא לקח אחריות. סבג נאלצה לפנות לעזרת מערכת הצדק.

כפי שנראה מיד, לחברות הביטוח היה כדאי שלא לקחת אחריות. השופט דוד שוהם מבית משפט השלום ברמלה קבע כי יש כאן שאלות כבדות משקל ולכן ישמע קודם עדים על מה שקרה ביום התאונה וידון בשאלה אם העיריה וחברת הניקיון צריכות לקחת אחריות על מה שקרה. רק אם יגיע למסקנה שקיימת אחריות, ישמע עדים על נזקי גופה של סבג. בסופו של התהליך, אם ירצה השם, ידון בגובה הפיצויים המגיעים לסבג, אם בכלל. כך, במשך שש שנים, התנהל הדיון בחלק הראשון של המשפט.

סבג הביאה לדיון את בנה, שלקח אותה לשוק באותו היום והמתין בקרבת מקום, וזימנה לעדות בעל חנות סמוכה למקום נפילתה. בעל החנות העיד על מצב התברואה והניקיון הירודים בשוק והבן סיפר כי אמו התקשרה אליו לאחר התאונה, הוא הגיע אליה וראה שבגדיה וגופה היו מלאים בצואה. עורכי הדין של חברות הביטוח שאלו אותו: איך אתה יודע שמדובר בצואה? הבן השיב בפשטות: מהריח שנדף מאמי.

עוד משפט ועוד עדויות

לאחר מכן שמע השופט עדויות של עובדי חברת הניקיון. האחד סיפר כי חברת הניקיון בכלל "אינה עוסקת באיסוף גללי בעלי חיים" והשני סיפר כי ניקוי גללים לא מתבצע במהלך היום אלא רק "בסוף היום באמצעות מטאטא מכני". בסוף שמיעת הראיות שוכנע השופט כי סבג אכן החליקה על צואה וכי מהעדויות עולה "תמונה של הזנחה ויצירת מכשול ממשי בפני ההולכים בשוק".

אולם כעת הקשה השופט - האם העירייה וחברת הניקיון צריכות לקחת אחריות לנפילתה של סבג כתוצאה ממצב התברואה והניקיון הירודים? הוא קבע כי לרשות מקומית קיימת אחריות לשלומם וביטחונם של ההולכים בדרכיה, כפי שמורים תקדימים רבים, וכי העיריה הייתה צריכה לצפות שהתחזוקה הלקויה של השוק עלולה לגרום נזק למי מהמבקרים הרבים בשוק, כפי שמורה ההיגיון הפשוט.

עוד צוין, כי העירייה גם לא הוכיחה כי לא ניתן היה למנוע את מפגעי הצואה שבשוק בשל אילוצים תקציביים. עוד קבע השופט, כי גם לחברת הניקיון קיימת אחריות כלפי סבג - אין זה תקין כי הניקיון המרכזי בשוק יתבצע בסוף היום, כך שבמהלך היום יהיו ההולכים בשוק חשופים למפגעים הקיימים בשוק. בסופו של יום נקבע כי הפניקס ומנורה, כמבטחי העירייה וחברת הניקיון, חייבות לפצות את סבג על נזקיה.

נציגי חברות הביטוח מיהרו לשאול את השופט, מה עם האחריות של הקשישה. השופט השיב כי הם צודקים. לדבריו, גם קשישה המבקרת בשוק צריכה לנהוג "כאדם אחראי. קשישה שמבקרת בשוק שמצב תחזוקתו ירוד צריכה לצפות את האפשרות שהיא תמעד. עליה לנקוט משנה זהירות כאשר היא הולכת בכבישי השוק".כך גילח השופט 25% אחוז מהפיצויים שיגיעו לסבג בשל "אשם תורם", סתם בשיטת האצבע ומבלי לנמק איך הגיע למספר זה.

תם ולא נשלם - שש שנים לאחר ששהגישה את תביעתה, הקשישה סבג, שכיום בת 79, עדיין עומדת בפני השלב המייגע הבא במשפט הפיצויים שלה. עוד משפט ועוד עדויות, ורק לאחר מכן יינתן פסק דין שיעניק לה פיצויים - בהנחה שחברות הביטוח לא יגישו ערעור על החלטת הביניים של השופט. בין לבין לבין, או שהכלב ימות או שהפריץ ימות. חברות הביטוח תמיד ירוויחו והרבה.