עוני, אבטלה, הזנחת תשתיות ומשבר דיור עמוק: מה קרה להבטחות למגזר הערבי?

לקראת כל תקציב שנתי שמכינה ממשלת ישראל מוצג סכום שאותו מייעדת המדינה להשקעה בפיתוח המגזר הערבי. לרוב מדובר בהצהרה אופטימית על מלחמה בעוני, תמיכה בעסקים, הסדרת הבנייה ושיפור בתשתיות, כבישים ותחבורה. אלא שבשנתיים האחרונות, כמו בשנים לא מעטות בעבר, המציאות טפחה שוב ושוב על פניהם של אזרחיה הערביים של ישראל. ההבטחה האחרונה ניתנה אתמול בבוקר כשהממשלה אישרה את הצעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו לפיתוח כלכלי ביישובי מגזר המיעוטים לשנת 2015 בהיקף של כ-660 מיליון שקלים. התוכנית כוללת הגדלת הנגישות התחבורתית באמצעות השקעות בתחבורה הציבורית, פיתוח כלכלי-תעסוקתי, פיתוח תשתיות תיירות, צעדים בתחום הביטחון האישי והקמת שני צוותי מנכ"לים ממשרד הפנים והאוצר.

מדינה באוברדראפט - כתבות נוספות:

• תמונת העוני: "בוחרים בין אוכל לתרופות"
• ההורים באשפוז סיעודי, והילדים קורסים
• תיכף בן 80, וחייב לעבוד: "זה נורמלי?"
• יותר מלקטים, פחות מתביישים: "אין כסף, אין ברירה"
  

כבר בתחילת 2014 פנה מרכז מוסאוא (לשוויון זכויות עבור אזרחים ערביים בישראל) למשרד האוצר ולמשרד ראש הממשלה והגיש דו"ח שלפיו יישובי המגזר יזדקקו בתקציב 2015 לפיתוח בסך 5.5 מיליארד שקל. הדו"ח פירט שורה ארוכה של היבטים הזקוקים נואשות לכסף:

טיפול במוקדי העוני הקשים, לרבות הכפרים הלא-מוכרים בנגב

קידום תוכניות מתאר שיאפשרו בנייה לדיור, לתעשייה ולמוסדות ציבור

הקמת מתחמי עסקים והרחבת אזורי תעשייה קיימים

הקמת מבני רשויות מקומיות, מחלקות רווחה ומוסדות תרבות

תוכנית לשילוב עובדים ערביים בתעשייה ובמשרדי ממשלה

הזנחה בטייבה. קצת גשם והיישוב הופך לבוצי(צילום: חסן שעלאן)

כביש מתפורר בטייבה. תשתיות לקויות במשך שנים(צילום: חסן שעלאן)

אולם תקציב 2015, כידוע, לא אושר. והתוכניות לתמיכה במגזר הערבי – שממילא סבלו גם בשנים קודמות מחוסר – שוב נקברו. "הרי גם החלטות ממשלה קודמות לא בוצעו במלואן", מסביר מנכ"ל מרכז מוסאוא, ג'עפר פרח. "לדוגמה, ההחלטה לסבסד פיתוח אדמות פרטיות לבינוי שכונות חדשות. רוב האדמות הקיימות ביישובים הערביים הן פרטיות. סבסוד הבנייה אמור להביא הכנסות לרשויות המקומיות ולמשרדי הממשלה. חוסר התכנון מביא לעשרות אלפי בתים ללא היתר שמכבידים על תשתיות כבישים, מים וביוב וגורמים נזקים".

סאמי מחאמיד, איש עסקים מאום אל-פחם, מסביר: "אנחנו אחת הערים הגדולות במגזר עם 50 אלף איש. אבל אין לנו אפילו אזור תעשייה או עסקים. רוב בעלי העסקים פותחים מחוץ לעיר. זה הורס לנו את הכלכלה ומשאיר הרבה אנשים ללא תעסוקה. מה עשתה הממשלה כדי לקדם את העניין? כלום. הממשלה הזאת רק מבטיחה הבטחות ולא מקיימת".

מרכז מוסאוא סוקר בשנים האחרונות את החלטות הממשלה הנוגעות לתקצוב המגזר הערבי, ואת יישומן – או ליתר דיוק את יישומן החלקי על ידי המשרדים השונים:

עני הוא האיש / משרד הרווחה

נתוני העוני הקשים המתפרסמים מדי שנה מתייחסים במידה רבה בעיקר לאוכלוסייה הערבית בישראל. מרכז מוסאוא מרכז כמה מהנתונים שעשויים לפקוח את עיניו של הקורא היהודי של דו"חות העוני:

(צילום: חסן שעלאן)

היהודים יתכננו / משרד הפנים

ל-45% מהרשויות הערביות המקומיות אין תוכניות-אב מאושרות. ביישובים רבים אחרים התוכניות נמצאות בהליכי הפקדה ויש כאלה שבהם התוכניות עדיין בהכנה. החלטות ממשלה ישנות בנושא תכנון ובנייה החלו להתבצע רק ב-2014. בדיקת מכרזי התכנון שפורסמו מעלה כי כמעט בכל היישובים בחר משרד הפנים חברות בניהול יהודי ובבעלות יהודית לתכנן את היישובים הערביים. בחלק מהצוותים שאמורים לתכנן יישובים ערביים, בהם שפרעם, כמעט ולא ניתן למצוא מומחים ומהנדסים ערביים.

כביש לא סלול בטייבה. אין תוכניות מסודרות(צילום: חסן שעלאן)

מחכים לסיוע / משרד הבינוי והשיכון

רוב האדמות ביישובים הערביים הן פרטיות. סבסוד הפיתוח על אדמות פרטיות דורש שינוי בתקנות להקצאת תקציבים ממשלתיים. השינוי נמשך כבר ארבע שנים, ותקציב של 80 מיליון שקל שהיה אמור להיות מושקע בתחום זה נתקע ולא הוצא למטרה זו. בפועל, תושבים נאלצים לבנות על אדמות פרטיות, אולם בהיעדר תכנון ופיתוח הם עושים זאת ללא היתר ונחשפים לתביעות משפטיות, צווי הריסה וקנסות.

משרד הבינוי והשיכון אחראי גם להסדרת שוק הדיור. לרמת היקף הפעילות שלו ויעילותה יש השפעה רבה, בעיקר במימוש הביקושים לדיור של האוכלוסייה הערבית בכלל ושל השכבות החלשות בפרט. עד כה, במשרד הבינוי והשיכון אין תקציב סיוע בדיור ייעודי למגזר הערבי.

עיר לדוגמה: טייבה שוקעת

בשנה שעברה הודיעה ממשלת ישראל על הענקת 150 מיליון שקל לפיתוח העיר טייבה, אבל משיחות עם תושבים לא מתקבלת התחושה שהשינוי מורגש בשטח. "מלכתחילה לא תליתי תקוות בפתרונות הקסם של הממשלה להצלת העיר", אומר עבד אלסתאר שאהין חאג' יחיא, יו"ר ועד הסביבה באזור המשולש הדרומי. "יותר משמונה שנים אנחנו שומעים רק דיבורים, סיסמאות ושקרים ועל תוכניות של מאות מיליונים מהעולם הווירטואלי, אבל כלום לא זז. אנחנו שקועים עמוק בבוץ ואף אחד לא מושיט יד להציל אותנו. בושה וחרפה לכל האחראים במדינה הזאת, שלקחה על עצמה לנהל את העניינים שלנו אבל לא עשתה דבר".

רחוב פנימי. צר ומוזנח(צילום: חסן שעלאן)

מראה כללי בטייבה. איך אפשר לחיות ככה?(צילום: חסן שעלאן)

קלנסווה. עשבייה פראית(צילום: חסן שעלאן)

הזנחה בקלנסווה. מחכים למימוש הבטחות(צילום: חסן שעלאן)

מעבר למצוקת הדיור והרחבת שכונות המגורים, שאופיינית למגזר הערבי כולו, תושבי טייבה מתמודדים גם כיום עם היעדר תוכנית מתאר לפיתוח העיר. את המציאות הם מכנים "ייעור במקום דיור וצווי הריסה במקום בנייה". אחד התושבים מספר: "תשאל כל אדם שגר בטייבה ותראה שיש לו סיפור עם ההפקעות לטובת פרויקטים ממשלתיים, דוגמת כביש 6 או קו הגז או מסילת ברזל שחצתה את העיר ומנעה התפתחות.

הפער בין ההצהרות על תקצוב החברה הערבית לבין הביצוע בשטח הוא בלתי נתפס".

עו"ד רדא ג'אבר מוסיף: "שנים אנו שומעים על תוכניות ותקציבים וכוונות לסגור פערים, אבל בפועל ההזנחה מעמיקה. טייבה היא דוגמה בולטת. התושבים נשארו עם שלל הבטחות ותשתית הרוסה. אנחנו דורשים שלהצהרות יהיה כיסוי ולא רק תפיסת כותרות על חשבוננו".

בשם משרד ראש הממשלה נמסר בתגובה: "בחמש השנים האחרונות הושקע סכום נכבד של חמישה מיליארד שקל בפיתוח כלכלי-חברתי במגזר הערבי ובשילוב המיעוטים בכלכלה הישראלית. להשקעה זאת יש כבר תוצאות בשטח - הן בעלייה בשיעור התעסוקה (בעיקר של נשים) והן בעלייה ברמת החינוך".