הגימיקים בחוץ: דודו אהרון חוזר ובגדול

אחת הרעות החולות של עולם המוזיקה המזרחית היא המחשבה האיוולת שכדי לזכות להצלחה בקרב הקהל צריך גימיקים. הרי בלעדיהם, השיר יקבר יחד עם מאות השירים שיוצאים מדי חודש. מה נחשב לגימיק בשיר? טקסט עם איזה מונח קליט שישטוף את המוח של המאזינים, לחנים עם סאונד ניסיוני ולא שגרתי, שירי נוסחאות שמותאמים במיוחד לאירועים ספציפיים כמו שבירת הכוס, סלואו ראשון או חגיגת זבד הבת ועוד. במקום להתעסק במהות - מוזיקה טובה ואיכותית, חלק גדול מזמרי הז'אנר, מחפשים כל הזמן קיצורי דרך אל הקהל. במבחן התוצאה: רובם נופלים שוב ושוב ביציאות שמבזות רק את עצמם כשרק מעטים מצליחים לתרגם את הרעיון היצירתי לשיר מוצלח.

גם דודו אהרון היה שם. הקריירה שלו נעה בין שירים נהדרים כמו "אמא יקרה" לשירי נוסחה כמו "ביוטיפול". אין גימיק שהוא לא ניסה ולזכותו יאמר שזה לרוב גם הצליח לו. אך גם אהרון למד על בשרו בשנה האחרונה שגימקים ממצים את עצמם מהר מאוד ואי אפשר לבנות עליהם קריירה.

אהרון, מהכישרונות הגדולים בז'אנר, יודע שהוא חייב להוכיח את עצמו כמוזיקאי אמיתי ולא רק כיצרן להיטים ששורדים קיץ אחד כמו "תגידו לה". הזמר הוציא השבוע את "אם היינו יחד" - בלדה מצוינת אותה כתב והלחין. שיר קטן ונעים בו אהרון נשמע מעולה מבחינה ווקאלית ובעיקר מצליח לשכנע שאכן מדובר בלהיט.

אתי ביטון חוזרת לשורשים

גם אתי ביטון הייתה שם. אין גימיק שהיא לא ניסתה כדי לקבל הכרה. את מסע החיפוש שלה אחר הסינגל עם הגימיק שיביא את המכה, היא התחילה כבר בסינגל הבכורה שלה "פתגם סיני" המסע נמשך גם בסינגל הקודם שהוציאה - "היי". התוצאה: קריירה מדשדשת והשתתפות בתוכנית ריאליטי על מנת לזכות בחשיפה שלא תורגמה באמת להצלחה בשטח.

כעת ביטון הוציאה סינגל חדש בשם "סערת רגשות" שכתב עבורה יוסי גיספן והלחין שמעון בוסקילה. בשיר הזה חוזרת הזמרת למקור, לסיבה שבגללה קיבלה מלכתחילה חוזה בהליקון שהאמינו ביכולתה לכבוש את המדינה. מדובר בבלדה מעולה שחושפת סופסוף את המנעד הקולי שלה ובעיקר, משתלבת עם האישיות של ביטון - ילדה טובה מבאר שבע. אף אחד לא יכול לחתום שזה השיר שיביא לה את ההכרה המוזיקלית המיוחלת, אך זו הפעם הראשונה מזה שנים שביטון חתומה על שיר בו ניתן להאמין שהיא אכן מתכוונת לכל מילה בו ושלא מהנדסים אותה שוב. לו ביטון תמשיך בכיוון הזה, היא תצדיק את ההשקעה בה והקהל ישפוט אותה לחיוב.

בדרך להיות אמן אמיתי

עוד אחד שהיה שם והצליח לנתק עצמו מהבועה של הז'אנר המזרחי ולהוכיח רב גוניות מפתיעה הוא לירון רמתי. לרמתי היו את כל הסיבות  להיעלם מהתודעה. פליט ריאליטי שנקשר בפרשת מרגול, החליף מנהלים והוציא שירים בנאליים שלא הביאו אותו לשום מקום. הוא כנראה הבין שבדרך הזו הוא יגמור כמו עוד זמר שנע מהופעה בבר לחפלה של חברים בחצר ובמקרה הטוב תכנס לו איזו בר מצווה פעם בחודש. רמתי הבין שצריך "ריסטארט": הוא החליף ניהול, התחיל ללמוד משחק ומככב כעת בגרסה חדשה של סאלח שבתי, עובד עם יוצרים כמו השי להבים (העיתונאי והמוזיקאי בעלי השם הזהה), מופיע עם דויד קריבושי ומקליט במקביל אלבום שנסונים.

עכשיו הוא מוציא את "עד שבאת", שיר שכתב והלחין עבורו אדם גורליצקי (עוד שם מסקרן) בו רמתי נשמע מדויק ומצליח לרגש. רמתי אולי לא הפך לדודו אהרון הבא ובדרך זמרים כמו פאר טסי עקפו אותו, אבל הוא הולך עם האמת שלו, לא נכנע לתבניות המצופות מזמר בז'אנר והתחושה היא שהוא עושה באמת מה שבא לו ומרגיש לו נכון. ייתכן וזה גורם לכך שהדרך שלו ארוכה וסזיפית יותר, אבל היי, זה בדיוק ההבדל בין אמן אמיתי למוצר מסחרי.

חצופה ורומנטית

מי שעדיין לא למדה לקח וממשיכה בחיפוש אחר גימיקים היא רינת בר. והפעם הגימיק הוא בעצם הצגתה כמלכת החפלות של שנות ה-90. ברוח זו הוציאה השבוע הזמרת את "חצוף ורומנטי". מדהים איך אחרי כל כך הרבה שנים בתעשייה בר עדיין לא מצאה את הכיוון המוזיקלי שלה. היא ממשיכה לבצע כל מיני ניסויים ומאמינה שעם סינגל כמו האחרון היא תצליח להרים את הקריירה שלה.

שיר הדאנס החדש שלה עשוי רע ואין לו שום קשר לחפלות אלא אם כבר למועדונים וגם אז הוא נשמע כמו סקיצה חובבנית, משעממת וחסרת ייחוד שלא מצליחה במטרתה - להרקיד. אך למרות זאת, ראוי להצדיע לה - דרוש הרבה אומץ, אחרי כל כך הרבה שנים, לבצע ניסויים כאלו בקריירה. אני ממליץ שהניסוי הבא שלה יהיה למצוא את התשובה לשאלה "הקריירה שלי - לאן?". בהצלחה.

דרך השלום ולא להתראות

אז זהו. אני כבר לא יכול לשמוע יותר את השם פאר טסי. נדמה שהמדינה השתגעה. הבן אדם הוציא שיר, אוקיי, הוא הפך ללהיט ענק, אבל לא יצאנו קצת מפרופורציות בכל הקשור אליו? ניתוחים של הטקסט תוך חיפוש משמעויות שאני בטוח שאפילו כותבו אבי אוחיון לא דמיין, כתבות תחקיר ועומק וראיונות חגיגיים. על מה בעצם? בואו נבהיר: טסי, הוא לא מלך המזרחית החדש. חוץ משיר מצליח אחד עדיין אין לו קריירה אמיתית. המהירות שבה מחלקים פה כתרי מלכות מבזה ומשפילה את מי שבאמת מתחזקים קריירה ארוכה, יציבה ומוכחת. אבל ההיסטוריה, בכל הקשור לכוכבים של שיר אחד במזרחית, עוד עלולה לחזור.

לתשומת ליבו של טסי, שמתבסם מההצלחה חסרת הפרופורציות הזו: זכור את השמות אופיר כהן עם "חום גופי עולה" ורז חדד עם "תודה לך". גם להם היה להיט גדול אחד. איפה הם היום? אחד כותב לאחרים והשני מנסה להתקמבק. משיר אחד לא בונים קריירה ואני מאוד מקווה שאחרי שהשיר יעלם מהתודעה יגיע להיט אחר. אחרת, הנפילה ממקרים כאלה היא לא פחות קשה ועוצמתית מההצלחה.

הפקק של גלגלצ השתחרר (חלקית)

רק דיברנו פה על הניתוק של גלגלצ והנה הם הכניסו לראשונה שיר מהמופע המשותף של דקלון וסגיב כהן - הגרסה שלהם ל"צלצולי פעמונים" של אהובה עוזרי שגם מתארחת בביצוע החדש. דקלון מצליח לנכס את השיר אליו וזה בעיקר בא לידי ביטוי בחלקים בהם הקול שלו נסדק. התוצאה, כמו המופע שלהם - אותנטית.

מה שבטוח, אם עד עכשיו המופע של השניים היה בעיקר סודם של יודעי דבר, כעת, עם החשיפה הארצית בגלגלצ, הם מקבלים זריקת עידוד אדירה להמשך סיבוב ההופעות.