אין סליחה: הנחקר המנומס שמפליל את עצמו
חשוד בפלילים שלא מנוסה בחדרי חקירות סבור שיזכה לאמפתיה אם יגיד לחוקר "תודה" ו"בבקשה". אלא שהמשמעות של המילים היא: אני אשם
השעה 6:00 בבוקר. אתה אחרי מקלחת, מסיים להתארגן ליציאה לעבודה, ופתאום דפיקה בדלת. לא לעבודה אתה הולך היום, אתה מבוקש לחקירה. התחושה הראשונה – הלם. על מי? על מה? את התשובות האלה אף אחד עוד לא נותן לך. אתה לא כאן כדי לשאול שאלות, אתה כאן כדי לתת תשובות.
1. בבקשה. הנחקר המנומס לא עומד על זכויותיו. במקום לדרוש לעשות שימוש בזכותו להיוועץ בעורך דין, הוא יבקש זאת בנימוס וישאל אם זה אפשרי. אבל את זכות ההיוועצות, וכמוה זכות השתיקה, החוקר לרוב לא ינדב מעצמו. הוא יגיד ש"מנסים להשיג את עורך הדין", או ש"בינתיים נמשיך עם החקירה עד שהוא יגיע". חוקר אמיץ יותר, שכמותו לא חסרים, יגיד שאם אין מה להסתיר, אין סיבה לחכות לעורך דין.
למרבה ההפתעה, כך בוחרים המנומסים להגיד לחוקריהם משפטים כגון "אפשר להחמיא לך? אתה עושה את עבודתך בצורה נאמנה וג'נטלמנית". חלקם אף ישתפו פעולה בשיחות מסדרון או "שיחות סיגריה", כשהחוקר לא רושם את דבריהם, ולא יבינו שבדיוק בשיחות הללו (שיתועדו מיד לאחר מכן במזכר של החוקר), הם מוסרים את המידע שישמש בהמשך לרעתם.
פסקי דין מעניינים נוספים בערוץ משפט ב-ynet:
- דרש את דירתו בחזרה: "הגירושים פיקטיביים"
- בת 44 תבעה: קופ"ח תממן הפריה בפעם ה-13
- עישן ונהג: שוב הורשע משתמש בקנביס רפואי
- נשללו זכויותיו ההוריות של אב שאנס את ילדיו
אז איך מתנהג האדם הנורמטיבי שנשלף מחייו לתוך חדר החקירות? הנטייה הרווחת היא לחזור לאינסטינקט הקדום, למה שלמדנו כשעוד היינו ילדים, לאותן שלוש מילות הקסם: "תודה, סליחה, בבקשה". אבל בחדר החקירות, אותן שלוש מילות קסם, מקבלות משמעות אחרת לגמרי ועלולות לעלות לנחקר המנומס ביוקר:
בדיקה חוזרת
נהג שדרס למוות הורשע בגלל "מחדלי חקירה"
עו"ד אביעד רייפר
המחוזי בחיפה קיבל ערעור שהגיש נהג שהורשע ברשלנות אחרי שפגע בקשיש בן 78. נקבע שהרשעתו התבססה על הערכות והשערות שלא הוכחו
ומה יעשה הנחקר המנומס למשמע האמירות הללו? ייסוג מייד. התעקשות על זכות ההיוועצות רק תכעיס את חוקריו, וזה, כמובן, הדבר הרע ביותר שיכול לקרות בחקירה.
2. תודה. גם המילה תודה רווחת בלקסיקון של הנחקר המנומס. הוא ינסה להחמיא לחוקר וליצור עמו הווי משותף. כך, הוא חושב, תיווצר סימפטיה כלפיו, אולי יבינו שהוא בסך הכול אדם טוב ויניחו לו.
אילוסטרציה. גם שיחות הסיגריה מתועדות(צילום: shutterstock)
3. סליחה. זאת המילה הקשה מכל, אולי הביטוי האינסטינקטיבי ביותר של הנחקר המתחיל, ובוודאי של הנחקר המנומס. כך לדוגמה הוא יגיד לחוקריו כשיישאל מדוע ביצע את עבירה זו או אחרת: "לא ידעתי. טעות שלי", או "אני מצטער. להבא אדע לא לעשות את זה", ואפילו "תרשום שאני מביע חרטה עמוקה. לא עשיתי את זה מתוך כוונה רעה".
כשהיינו ילדים ידענו שאם נבקש סליחה יפה - יסלחו לנו, ורק יגידו שנלמד לקח כדי שלא נעשה את המעשה בשנית.
אבל בחקירה למילה "סליחה" קוראים למעשה "הפללה עצמית". נחקר שמבקש סליחה הוא למעשה נחקר שמודה בעבירה. כי בניגוד לנורמה החברתית שהורגלנו אליה מילדות, במשפט הפלילי, העובדה שלא ידעת שהמעשה אסור לא פוטרת אותך מעונש.
בחקירה תפקידך להיות נחקר טוב ולא אדם טוב. נימוסים הם ראויים ורצויים בחיים האמיתיים. אבל אין להם מקום בחדר החקירה. החוקר שעומד מולך לא בוחן את אופייך אלא את חפותך, ולרוב, נקודת המוצא שלו היא שאתה אשם. תפקידך הוא לשכנע אותו, ולשם כך עלייך לעשות שימוש בכל הזכויות והכלים העומדים לרשותך על-מנת להגשים את המטרה.
את המילים "תודה", "סליחה", ו"בבקשה" עדיף שתשאיר מחוץ לחדר החקירות, ותאסוף אותן בחזרה בצאתך.
- עו"ד גלית רוטנברג היא שותפה במשרד דחוח ושות'
, העוסקת בייצוג בתחום עבירות צווארון לבן. היא מ"מ יו"ר הוועדה הפלילית במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
