בראנץ', חמין מצרי ומה שביניהם

האוכל בבית החולים נורא. הבעתי את דעתי בנושא לא מזמן ובהרחבה. ועדיין, קשה לי להמשיך מבלי שאוסיף שוב משפט או שניים על מצבו המחפיר. נתחיל מהסוף: איני מצפה למסעדת שף בבית החולים. ממש לא. יתרה מזאת - אני מבין את המגבלות כולן - כמויות, עלויות חומרי גלם. הכל. מה אני לא מבין? מדוע למשל תמיד כל האוכל - ולא רק הסלט - מוגש קר, מהקרר. גם מנות כמו למשל עוף, שהגיע למרבה הזוועה עם נוצה זקורה תפארת על שוקיו.

מה לגבי בחירת האוכל? ירקות "מאודים" שהיו אמורים להיות לב התפריט דל השומן שנכפה עלי היו ספוגים בשמן. אני גם בספק אם מנת פסטה דביקה עם רסק עגבניות וחתיכות בצל חי עונה על מה שהרופאים רשמו עבורי באופן אישי, ובטח שלא ככלל עבור אנשים שאסור להם לזוז והם תקועים במצב שכיבה ימים ארוכים.

רוצים לאכול משהו בקומה? אתם בבעיה, כי בעגלות הקפה של בית החולים המצב לא טוב בהרבה. הקפה סביר, נכון, אבל המאפים חיוורים וחסרי טעם גם אחרי חימום. בקיצור - ליבי עם המאושפזים, הרופאים וצוות בית החולים שנמנע ממנו מאיזושהי סיבה להתארגן ולהצטייד באוכל בצורה אחרת ונאלץ להסתפק במצאי בית החולים. במילה אחת: בושה.

הלוואי שהיו שם ירקות מאודים כמו בתמונה. אוכל בית חולים (תמונה להמחשה)(צילום: shutterstock)

בראנץ' שכולו קאמבק

בחזרה לתיאבון החוזר. המטרה בראשונה שסימנתי לעצמי בעודי חוזר לעצמי ומדפדף בתמונות האוכל ברשתות החברתית הוא לבקר את מזנון ארוחת הבוקר השבת של מסעדת גופרמן שבמושב רשפון.

כך התיישבנו בשבת 8 חברים לארוחת בוקר. בחוץ גשם, בפנים אח בוערת ואחלה אווירה. המזנון גדוש וצבעוני. חלק מהדברים נראים בנאליים - מגדל פרוסות העגבניות למשל - אבל השימוש בחומרים גלם טובים מפצה על אופני ההכנה הבסיסיים והלא מתחכמים, שמנפקים תוצאות טעימות וטובות (גם במקרה של העגבניות, אגב).

(צילום: רפי אהרונוביץ')

מיץ תפוזים סחוט במקום, אתנחתה קצרה ואני מוכן לשוב לבופה. הפעם הלכתי על מעין שקשוקה עם פרחי כרובית אפויים ושוב הפטנט של הטחינה עם הלבּנה. עוד צלחת טובה.

המשכנו עם טעימות של סלט טבּולה, עוד סלט על בסיס חיטה, ירקות טריים פרוסות גס ולצידם עגבניות טריות וטחינה, סלט פירות, פירות טריים, כדורי שוקולד, עוגה ביתית, ריבה מעולה על פרוסות חלה מתוקה - קינוח שאהוב עלי עוד מילדותי - ועוד. בקיצור, לא חסַר לי כלום.

(צילום: רפי אהרונוביץ')

חמין מצרי

האמת היא שאני בכלל לא בטוח שהחמין הזה מצרי. אנחנו קוראים לו כך מכיוון שהיו מכינים אותו ההורים של אשתי - אה, כלומר הגברת! - והם בטוח ממצרים. לגבי המאכלים שהביאו עמם אני כבר לא יכול להתחייב. 

ולענייננו. זהו חמין פשוט ובסיסי שלא משתמשים לצורך הכנתו בפטנטים מוסיפי צבע כגון דבש, סילאן או סוכר חום. אף על פי כן, התוצאה מעולה.

המרכיבים ל-10 סועדים:

5 כרעי עוף מחולקים לירך ושוק

3 נתחי אוסובוקו בקר

1 בצל קצוץ גס

8 שיני שום קצוצים

1 כוס שעועית לבנה

1כוס שעועית מנוקדת

1/2 כוס שעועית אדומה

6 תפוחי אדמה קלופים וחצויים לאורך

2 כוסות חיטה

מלח ,פלפל שחור

1 פפריקה מתוקה

1/2 כפית פפריקה חריפה

1/2 כפית בהרט

1/4 כפית קינמון

1 פלפל צ'ילי חריף

מעט שמן לטיגון

אופן ההכנה:

1. מרתיחים את השעועית במים למשך מספר דקות. שופכים, מסננים ומשרים ללילה לפני הבישול.
2. בסיר שמתאים גם לתנור מזהיבים את הבצל במעט שמן. מוסיפים את הבשר, מערבבים במשך כמה דקות ומוסיפים את פרוסות תפוח האדמה והשעועית. מתבלים במלח, פלפל, פפריקה מתוקה ופפריקה חריפה ומבשלים 5 דקות.
3. מכסים במים, מביאים לרתיחה ומנמיכים את האש ומבשלים 40 דקות.
4. בינתיים מזהיבים שום בסיר קטן. מוסיפים חיטה, מערבבים ומתבלים במלח, פלפל ופפריקה חריפה, פפריקה מתוקה, בהרט, קינמון ופלפל צ'ילי. מוסיפים 4 כוסות מנוזל החמין שמתבשל בינתיים על הכיריים ומביאים לרתיחה. מנמיכים אש ומבשלים 10 דקות.
5. מתבלים תיבול בחמין ומוסיפים את החיטה (אפשר לשים אותה בשקית קוקי). מעבירים לתנור ומבשלים על חום של 120-110 מעלות למשך 12 שעות לפחות. בבוקר במידה ויש יותר מדי נוזלים מורידים את מכסה הסיר וממשיכים בבישול עוד כשעה בחום של 150 מעלות.
   

(צילום: רפי אהרונוביץ')

הכתב היה אורח חשבון הבנק שלו. לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר