בתחפושת חברתית

בימים אלה, לעת בחירות, מוארים שמינו הפוליטיים בשתי תופעות פלאיות המותירות כל אסטרונום משתאה: התמרכזות פתע וחברתיות פתע. נצי-נצים דוחקים בכוח את צדם הימני המפותח אל מסגרת המרכז הלא-ברורה, כשהם ממלמלים פתיתי שלום שאינם מעוגנים במציאות או בעקרונות הסכם העולים על דעתו של מי מאויבינו. אבל אומרים ש"מרכז" הולך טוב בואך קלפי, אז למה לא. לכו תתמרכזו.

עוד בערוץ הדעות של ynet

מינימום החלטות עד הבחירות / סוזי נבות

מרתקת לא פחות ההתעוררות החברתית שאוחזת בימין הקפיטליסטי, ובראשו ראש הממשלה, שזה עתה התגייס להעלאת שכרם של משתכרי הרצפה בישראל. שני תהליכים נבזיים חברו להם כאן יחדיו ואילצו פוליטיקאים שמרנים ועקביים לצאת מגדרם ולהחליף את עורם. האחד, עיסוקו הכפייתי של הציבור הקטנוני בענייני פרנסה והכנסה, בזוטות יומיומיות כדיור, בריאות, חינוך וסיעוד, או באופן כללי - יוקר המחיה. והאחר, היעדר מרגיז של סיכונים מידיים ומוחשיים בתחום הביטחוני. יצא ככה, שאין ממש במה להלחיץ עכשיו: חמאס וחיזבאללה לא פנויים לירות לעברנו, הגרעין האיראני טרם הבשיל ואפילו דאעש המשובח לא ממש מתעניין בנו בינתיים.

הבעיה התחפשה לפתרון. נתניהו ובנט בכנסת (צילום: EPA)

מנגד, אותה מחאה חברתית רחוקה ומפוספסת, שלא השכילה למנף מומנטום לכוח פוליטי, עוד מפיצה את זרעיה. או שמא המדיניות הכלכלית והמצב שהולידה הם שהניחו את האג'נדה בכל כובד משקלה על שולחנו של הבוחר.

כך או אחרת, מתגנבת למוח תהיית אמינות קלה: קשה מעט להשתכנע כשהליכוד והבית היהודי, שהטילו את יהבם הטבעי על מלחמות ישראל והתנחלויותיה, עוטים בצוק העתים ארשת אכפתיות סוציאלית וממהרים להצהיר נאמנות חברתית וכוונות תואמות. המצביע צריך להיות מאוהב עד עיוורון בנבחריו כדי לקנות מהם סחורה חברתית שמעולם לא שיווקו ומעולם לא האמינו בה: שכר מינימום ראוי, מע"מ מבוטל על מוצרי יסוד, ושאר צעדים הגיוניים למען אוכלוסיות מוחלשות.

מלקטים מזון מהרחוב. פתאום נזכרתם באוכלוסיות המוחלשות? (צילום: ג'ורג' גינסברג)

נתניהו, בנט ושותפיהם לדרך לא רק זרים למדיניות החברתית - הם הרי יצרו את המציאות הזו. הם הבעיה שכעת - לקראת פורים ובחירות - מתחפשת לפתרון. מנקודה זו, התעלומה רק גוברת: איך בדיוק יעלימו את המצוקה שהעצימו, כשידיהם כבולות לתקציבי ביטחון ו"התיישבות" אדירי ממדים, אלה הנובעים מהשקפת עולמם, מעקרונותיהם וממצעיהם? זהו, כנראה, הקסם הבא שיוצג בפנינו עד 17 במרס: הנה, אפשר גם וגם. ימין כלכלי ושמאל חברתי. התנחלותי וסוציאלי. כובש וחומל. אבל מעשה הכישוף המדהים ביותר לא יהיה למכור את זה - אלא לקנות את זה. להשתכנע, כבוחרים, במפגן הונאה עצמית, שהיצור הדו-ראשי מסוגל להיוולד ולהישאר בחיים.

הליכוד לא "איבד את הרגישות החברתית", כמאמר דני דנון, פשוט כי אי אפשר לאבד דבר שאף פעם לא היה לך. מסך עשן חברתי, אולי. מס שפתיים חברתי, יש מצב. אבל רגישות - ודאי כזו המלווה ומגובה במדיניות - לא הייתה ולא נבראה. קבלו ניחוש פרוע: היא גם לא תהיה לעולם.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il