פרשת שבוע כלכלית: ממשבר פיטורין לצמיחה

וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם (בראשית מה, 5)

כשאדם שרוי במשבר, קשה לו מאוד לראות את המציאות באור חיובי ולהאמין כי משהו טוב עשוי לצמוח מן המשבר. כשהיה יוסף בבור, הוא זעק לעזרה מתוך שבר עמוק, כפי שהאחים מתארים: "אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אַחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ" (בראשית מב, 21).

כתבות נוספות במדור פרשת שבוע כלכלית:

איך פותרים בעיות לטווח ארוך?

פרשת שבוע כלכלית: תפיסות שונות של עושר 

עסק משפחתי: איך בוחרים בממשיך הדרך

יש להניח שבשעה שהיה מוטל בבור, הוצף בתחושות של פחד ואימה. רק ממרחק של שנים ומתוך פרספקטיבה של זמן מסוגל היה יוסף להביט אחורה ולראות כיצד הצמיח אותו המשבר ולקָחוֹ למקומות טובים. "ועתה", אומר יוסף לאחיו לאחר שהוא נחשף בפניהם - עכשיו, אחרי שזמן רב עבר, אחרי שהתגבר על ההשפלה, הכעס והפגיעה - הוא מבין כי לולא המשבר ייתכן שלא היה מגיע למקום שבו הוא נמצא היום.

פיטורין ממקום עבודה הם משבר, המלוּוה בתחושות קשות של השפלה ועלבון; אך פעמים רבות ניתן למנף את אותו המשבר ולחוות אותו כהזדמנות לפריצת דרך בכיוונים ויוזמות, אשר לולא הפיטורין לא היה האדם מגיע אליהם, אלא אולי היה נתקע במקום שאינו מאושר בו או שאינו ממצה בו את יכולותיו ושאיפותיו. שלב הפגיעה, העצב והאבל הוא טבעי ביותר בעת אובדן תעסוקה, אך טוב יעשה אדם אם יתחום בזמן את תקופת ההסתגלות שלו, ויאסוף את עצמו בכוחות מחודשים של תקווה, צמיחה ועשייה אל עבר העתיד החדש שלו.

והָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם הֵבִיאוּ: וְהָיָה כִּי יִקְרָא לָכֶם פַּרְעֹה וְאָמַר מַה מַּעֲשֵׂיכֶם: וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ בַּעֲבוּר תֵּשְׁבוּ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן: (בראשית מו, 34-32)

(צילום: Shutterstock)

פעמים רבות במפגשים חברתיים - בין אם מדובר בפגישת מחזור או אפילו סתם מפגש בפארק השכונתי - השאלה הנפוצה ביותר היא: "מה אתה עושה?", ובדיוק משום כך מכין יוסף את אחיו למפגש עם פרעה ולשאלה שהוא עתיד לשאול אותם: "מַה מַּעֲשֵׂיכֶם?". בתרבויות מסוימות ולאורך ההיסטוריה הגדיר העיסוק לא רק את זהותו של האדם, אלא גם את לבושו, את חבריו ואת מקום מגוריו. פרעה העניק לאחים של יוסף את חבל גושן לצורך מגורים, משום שהיה מרוחק ומתאים לרועי צאן - עיסוק שהיה בעיניו בזוי, ולכן הגדיר את מקום המגורים שלהם בשוליים (בתל-אביב מוכרת שכונת "דן", שמקורה בעובדי האוטובוסים של "דן", כפי שבאנגליה מוכרת שכונת בורנווייל כמקום מושבם של פועלי מפעל השוקולד "קדבוריס").

עיסוקו של האדם מגדיר את זהותו, ולפיכך אובדן התעסוקה מכיל מידה מסוימת של אובדן זהות. משבר זה קשור גם באובדן מסגרת ההשתייכות. כחלק מתהליך הליווי של אדם שסיים עבודתו מסיבה זו או אחרת, חשוב לטפח ולהעצים עשיות נוספות בחייו באופן שיאפשרו לו למצוא ולגבש גם בהן את זהותו.

הזמני הופך לקבוע

וַיֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה לָגוּר בָּאָרֶץ בָּאנוּ כִּי אֵין מִרְעֶה לַצֹּאן אֲשֶׁר לַעֲבָדֶיךָ כִּי כָבֵד הָרָעָב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וְעַתָּה יֵשְׁבוּ נָא עֲבָדֶיךָ בְּאֶרֶץ גּשֶׁן... וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּאֶרֶץ גּשֶׁן וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ וַיִּפְרוּ וַיִּרְבּוּ מְאֹד: (בראשית מז, 4, 27)

כוונתן הראשונית של משפחות אחי יוסף הייתה לגור בארץ מצרים באופן זמני, עד אשר יחלפו שנות הרעב, וכך הם מציגים זאת לפרעה: "באנו לגור רק כי אין מרעה... לא על מנת להשתקע"; אולם כמו דברים רבים בחיים, גם בסיפור זה הפך הזמני לקבוע, בין אם מכוח הרצון ובין אם מכורח ההרגל.

בהמשך הפסוקים אנו עדים לכך כי משפחתו של יעקב השתקעה בארץ מצרים, ככתוב: "וַיֵּאָחֲזוּ בָהּ". המציאות, שבה הזמני הופך לקבוע, עשויה לעתים להועיל בתחום התעסוקתי. מעסיקים המגייסים עובדים יכולים להסתייע במערך עובדים זמניים שמאיישים משרות בארגונם. הפיכת עובד זמני ומוכּר לעובד קבוע מקצרת את זמן ההכשרה, וכן מאפשרת גיוס של עובד המוּכָּר לנו כבר.

טיפ חשוב למחפשי עבודה: לעתים כדאי להיקלט במקומות עבודה שאתם רוצים לעבוד בהם - גם אם האופציה העומדת על הפרק היא עבודה זמנית - דווקא משום שפעמים רבות הזמני הופך לקבוע

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע