"אסור שאלן טיורינג יעלם מדפי ההיסטוריה"
מורטן טילדום הנורבגי מרגיש זר בהוליווד, אבל עוד יכבוש אותה עם "משחק החיקוי" שעשוי לזכות באוסקר. אם זה יקרה, הוא יחלוק את התהילה עם הגיבור הטרגי של סרטו, אבי המחשב המדען אלן טיורינג. "הוא אחד הגיבורים הכי חשובים והכי פחות ידועים בהיסטוריה המודרנית", קובע הבמאי בראיון
"משחק החיקוי" הוא כנראה הסרט הכי בריטי שנעשה בשנים האחרונות, לפחות מאז "נאום המלך". כמו הדרמה התקופתית ההיא על המלך ג'ורג' השישי בימי מלחמת העולם השניה, גם הסרט נחשב כמועמד רציני במירוץ לאוסקר הקרב ובא. כמה מפתיע, שאת הסרט הזה לא מוביל במאי בריטי, אפילו לא אמריקאי, אלא על ידי קולנוען לא מאוד מוכר, אבל מאוד נורבגי. הכירו את מורטן טילדום, שם שאולי כל העולם עשוי להתוודע לקיומו ב-22 בפברואר עם סיום טקס האוסקר.
"כן, אני נורבגי אבל תמיד הרגשתי כאילו גדלתי עם התרבות הבריטית", מבהיר טילדום את הקשר שלו לממלכה המאוחדת, "תמיד שידרו אצלינו את התכניות של ה-BBC, אז דרמה בריטית היא דבר שמאוד קרוב לבית עבורי".
בנוסף, הבמאי מגלה כי היו סביבו המון יועצים ועוזרים כשעבד על "משחק החיקוי" - הסרט הראשון אותו ביים בשפה האנגלית. "היו מסביבי שחקנים נהדרים בכל זמן נתון. אם הייתה לי שאלה כמו 'מה היה קורה כאן?' או 'איך הם היו מברכים אחד את השני?' אז הם מיד נתנו לי את ההכוונה למה יהיה הדבר הכי בריטי הכי נאות והכי נכון לסיטואציה".
בנדיקט קאמברבאץ', המגלם את הדמות הראשית בסרט, המדען אלן טיורינג, חושב שדווקא העובדה שטילדום לא בריטי, הוסיפה עומק מסוים: "לדעתי, הדבר רק הוסיף. מורטן לא שבוי בחבלי התרבות הבריטית, הראייה שלו את הדברים היתה יותר נקיה וגם יותר רחבה. הוא יכול היה לחשוב מחוץ לקופסה במקומות מסויימים בהם אנחנו הבריטים נעצרנו על ידי המוסכמות של עצמנו".
אלן טיורינג הוא האדם שלקח את הצעדים המדעיים הראשונים אל תוך העולם של בינה מלאכותית, כשבנה מכונה בניסיון לפענח את הצפנים של הצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השניה. המכונה הזו, עליה חלם, היא מעין אב קדמון של המחשב המודרני. אבל הנקודה החשובה ביותר, לדעת הבמאי, היא הסיפור האישי של המתמטיקאי הגאון, שלא כל כך השתלב במערך הלחימה הבריטי. ועם זאת, מסתבר שהאאוטסיידרים הם אלה שיצליחו בסוף להפתיע את כולם על ידי השגת הבלתי אפשרי.
"הסרט נגע בי בנקודה מאוד אישית", מודה טילדום, "בתקופה בה קראתי את התסריט לראשונה, עברתי להתגורר בלוס אנג'לס ולא כל כך מצאתי את עצמי. ההבדל בתרבויות, בגישה לחיים וגם השפה גרמו לי להרגיש כמו דג מחוץ למים. אנשים דיברו איתי, ולא תמיד הייתי בטוח שמה שהם אומרים זה באמת מה שהם מתכוונים אליו. זה גרם לי להזדהות מאוד עם דמותו של אלן טיורינג".
לצד הצלחותיו האדירות בתחום המדע, ופריצות הדרך שלו בשירות הממשלה הבריטית, טיורינג נרדף על רקע חייו האישיים. הוא היה הומוסקסואל עמוק עמוק בארון. כשהתגלה דבר נטיותיו המיניות הוא הוטרד על ידי השלטונות, נתבע על ידם, ונאלץ לעבור טיפול נגד (על ידי נטילת גלולות ההורמון אסטרוגן) עד ששלח יד בנפשו ב-1954."עד היום אני לא מבין איך אנחנו לא לומדים על טיורינג בספרי ההיסטוריה", תוהה טילדום.
"הוא אחד הגיבורים הכי חשובים והכי פחות ידועים בהיסטוריה המודרנית, ואני מרגיש כבוד גדול שזכיתי לספר את הסיפור שלו. הוא כזאת דמות מעניינת ומורכבת. טיורינג היה מאוד חזק ובעל מוטיבציה אדירה מצד אחד, אולם מהצד השני הוא היה מאוד שברירי ומוזר. הוא לא באמת השתלב בשום מקום. היו לו ערמות על גבי ערמות של סודות. לא רק בגלל העבודה הסודית אותה הוא עשה, אלא גם בגלל היותו הומו בתקופה חשוכה בבריטניה בה היה הדבר נחשב לעברה פלילית חמורה".
לדעת טילדום, הנגיעה של "משחק החיקוי" בכל כך הרבה נושאים קשים וסבוכים היא בדיוק הסיבה שהאולפנים לא מיהרו להיכנס לתוך הפרויקט. התסריט שכתב גרהאם מור העלה אבק כמה שנים טובות בראש ב'בלאק ליסט' של הוליווד - רשימת התסריטים הכי טובים שלא הופקו. "עדיף שאנשים לא יחשבו שיש לך תסריט גאוני אבל שיסכימו לעשות איתך את הסרט", קובע טילדום.
הבמאי הנורבגי מוסיף כי הוא הרגיש אחריות רבה מאוד כשעשה את הסרט. גם האחריות ליצור דיוקן מדויק ומשקף של אדם אמיתי שהיה בין החיים, ובאותו הזמן האחריות שהסרט יהיה מבדר וידבר אל הקהל הרחב. "לא רציתי לביים סרט עייף ויבש. הוספנו קצת הומור וקצת אלמנטים של מותחן. זה סיפור פנומנלי ומרתק כשלעצמו. אנשים שואלים אותי מה המצאתי, מה הוספתי, והאמת היא שנאלצנו להוסיף מעט מאוד. הסיפור האמיתי כל כך גדוש, כל כך מלא שלא היינו צריכים לעבוד עליו יותר מדי".
את הפריצה שלו, טילדום עשה מתוך תעשיית הקולנע הנורבגית, עם המותחן "ציידי הראשים" שזכה להצלחה אדירה ברחבי העולם וגם בישראל. בעיבוד לספרו של יו נסבו כיכב אקסל הני ("הרקולס", "פיוניר"), כמגייס בכירים בחברת כוח אדם שבשעות הפנאי גונב יצירות אמנות, כדי לתחזק את אורח החיים הראוותני שלו ושל אשתו. כשהוא חושד כי היא מנהלת רומן עם ניקולאי קוסטר-וולדאו הדני (ג'יימי לניסטר מ"משחקי הכס" בשבילכם), העניינים מסתבכים והופכים אלימים.
"הסרט 'ציידי הראשים' היה נקודת הפריצה שלי מבחינה בינלאומית ובעקבותיו הציעו לי המון תסריטים מהוליווד - המון תסריטים על גיבורים וכל מיני סרטי מתח שכביכול התאימו לפרופיל העבודה שלי", מספר טילדום, "אבל אז הגיע התסריט הזה ואני פשוט נשאבתי אליו. הרגשתי שאני רוצה לקרוא עוד וללמוד עוד על התקופה המדוברת על האנשים האלה. הסיפור הזה מראה כמה זה חשוב שיש אנשים שחושבים אחרת, אנשים שלא נמצאים בנורמה החברתית".
ההתלהבות של טילדום הוכיחה להיות מדבקת. "השגתי בדיוק את הקאסט שרציתי להשיג", הוא מצהיר, "הייתי כבר מעריץ מושבע של בנדיקט, והוא מיד אמר כן. אחריו באו קירה נייטלי, מת'יו גוד, מארק סטרונג וצ'ארלס דאנס (טייווין לניסטר בשבילכם, אביו של ג'יימי). אין אחד שאמר לי לא. אנשים שהיו להם התחייבויות קודמות הזיזו אותן כדי לעבוד איתנו. זה היה פשוט לא יאומן".
לא נתקלת בבעיות בעבודה איתם?
"צ'ארלס דאנס לדוגמא, הוא שחקן ענק, אבל היה גם קצת מאיים שהוא הגיע לסט, כי אתה עושה משהו מאוד אנגלי ואתה מוקף בשחקנים שייקספיריים נפלאים, וזה מאוד מלחיץ. אבל הקאסט היה פשוט חלומי וכל אחד מהם דירבן ואיתגר את השני וכל אחד מהם רצה לקחת סרט בסרט הקטן והעצמאי הזה".
קאמברבאץ' נותן את אחת ההופעות הבלתי נשכחות בתור טורינג המאותגר חברתית, אבל הכה מבריק. "הוא רק נתן ונתן", אומר טילדום. "שנינו פרפקציוניסטים ושנינו אוהבים לדחוף דברים יותר ויותר עד קצה היכולת, בגלל זה אני כל כך גאה בתוצאה ובכמה הוא טוב".
טילדום גם מודע לכך שיהיו השוואות בין הופעתו של קאמברבאץ' כטיורינג לבין הופעתו כדמותו של שרלוק הולמס בסדרה "שרלוק", שהביאה לשחקן את התודעה העולמית. "דיברנו על זה הרבה", הוא מספר ומעיד: "את בנדיקט ההשוואה די מעצבנת כי לדעתו חוץ מהעובדה שמדובר בשני אנשים מאוד חכמים, אין ביניהם כל דמיון. אבל הוא מודע לזה שהיא תתקיים. לדמויות יש אנרגיה מאוד שונה.
"טיורינג הוא אדם יותר שקט והרבה יותר זהיר. הוא גם יותר שמור ומבודד. זה נכון שבנדיקט מוגבל על ידי הופעתו החיצונית, כמו שהוא עצמו אומר, אבל שפת הגוף שלו כל כך שונה בשני התפקידים. לאלן טיורינג היה גמגום קל וגם צורת הליכה מאוד אחרת. זה מדהים היה לראות איך בנדיקט הפך את עצמו לטיורינג. הוא ממש השתנה לי מול העיניים".
אחרי שהתנסה בבימוי של מותחן אקשן בנורבגיה, ועבר השתלמות בהפקה בריטית שנוגעת בשירותי הביון במדינה, רק טבעי שמישהו יראה בו מועמד אפשרי לבימוי סרט ג'יימס בונד עתידי. "האמת היא שהיתה לי פגישה איתם בנוגע לבונד, אין דבר שאני יותר אוהב", הוא מספר, אבל בינתיים מתאספים להם שורה של פרויקטים שעומדים על הפרק.
"עבורי, זה היה המעבר המושלם מעשייה של סרטים נורבגיים לעשייה של סרטים בריטיים עם הפקה אמריקאית וגם הכנה מושלמת לעבודה על סרטי אולפן גדולים. אני כבר חתום מול וורנר ברוס על בימוי של סרט מתח עבורם, וגם עובד על תסריט על פי ספר של וויליאם גיבסון. אז אפשר להגיד שאין מרוצה ממני".
אז עכשיו אתה מרגיש שאתה יכול כבר לקרוא להוליווד בית?
"אני לא בטוח שאי פעם אוכל לקרוא להוליווד בית, אבל אין ספק שאני מרגיש שם כבר הרבה יותר טוב. ממש טוב".
