קובי אורן רץ 1,114 ק"מ בלי הפסקה - וניצח
גם לרצי מרתון סטנדרטיים ההישג של קובי אורן יישמע מטורף - הוא גמא 1,114 קילומטר במירוץ בדרום אפריקה, שנערך כולו באצטדיון ובו מסלול של 471 מטר בלבד. אחרי עשרה ימים ללא שינה ואכילה בתנועה - הוא סיים 2,600 הקפות וניצח. "זו חוויה פנימית, לא שעמם לי לרגע", הוא אומר ל-ynet
בשנים האחרונות התרגלנו לשמוע על אנשים שרצים מרתון ואפילו אולטרה-מרתון, אבל קובי אורן בן ה-43 מטבעון שובר את כל השיאים. אתמול (ג') הוא ניצח במירוץ בינלאומי שנערך באצטדיון ביוהנסבורג שבדרום אפריקה, ובו גמא לא פחות מ-1,113.9 קילומטר - בעשרה ימים כמעט ללא שינה.
ההישג הזה מצטרף לשתי תחרויות קודמות שאורן ניצח בהן השנה, תחרות שנערכה במשך שישה ימי ריצה ביוון ותחרות נוספת בצרפת. בשתיהן הוא קבע שיא מסלול.
עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
רוצים להתחיל לרוץ? קראו עוד:
לרוץ נכון: איך בונים תוכנית אימונים לשיפור הריצה
אחת ולתמיד: האם ריצה בריאה עבורנו?
אחת ולתמיד: האם ריצה הורסת את הברכיים?
"מדובר במירוץ רב-יומי", הוא מתאר בראיון ל-ynet מיוהנסבורג. "המסלול מוגדר ואורכו 471 מטר, והמטרה היא להספיק לעשות כמה שיותר סיבובים במשך עשרת ימי המירוץ. לכל מתחרה יש שבב על הרגל, ומי שעושה יותר סיבובים עד תום התחרות - מנצח".
2,600 הקפות במסלול
המקום הראשון בתחרות עלה לאורן, נשוי ואב לארבעה, בכ-2,600 הקפות של המסלול, חוסר עצום בשינה וארבעה-חמישה קילו ממשקלו. "באופן טבעי יש לי יכולת גבוהה מאוד לשאת מחסור בשינה", הוא אומר, "וזה יתרון גדול מאוד. בתחרות הזאת ישנתי הרבה, וזה אומר שעה-שעתיים בממוצע ביממה. היו מתחרים שישנו שש שעות ביממה ויותר.
"המירוץ הזה היה קפיצת מדרגה גדולה בשבילי, הפעם הראשונה שבה אני רק עשרה ימים, לכן העייפות הייתה קשה אבל הצלילות המחשבתית גבוהה יותר מבמירוצים של שישה ימים, שבהם אין זמן לישון בכלל. חסך השינה מוביל בדרך כלל לפגיעה מסוימת בחשיבה, והפעם זה לא קרה".
-איך מחזיקים מעמד נפשית בתחרות ארוכה כל כך?
"אני עוסק הרבה בחשיבה על מה שאני עושה. אני לא עובד רק עם הרגליים, אלא עובד עם הראש כדי להבין מה קורה לי, לאן המצבים האלה מכניסים אותי נפשית. זאת עבודה מנטלית".
אורן מגייס את כלים מעבודתו כפסיכולוג קליני כדי להתמודד עם העומס הלא רגיל על הגוף ועל הנפש במרתון. "העבודה כפסיכולוג עוזרת לי תוך כדי הריצה וגם אחרי האירוע, ואני עושה עם עצמי עבודה גדולה כדי להבין למה קל לי יותר או קשה יותר ברגע מסוים, כדי להבין איך אני יכול להתעורר מנטלית ומה יכול לסייע לי. גיליתי לפני שנים, למשל, שעוזר לי שהמשפחה כותבת לי מחברת עם ברכות שאני קורא בריצה, ואני גם מדבר איתם תוך כדי. אבל זה מורכב, כי הגעגוע לילדים לא קל".
"מבחינתי כל הריצה זה משהו פנימי, ולא הרגשתי רגע אחד חוויה של שעמום או של חזרתיות, למרות חוסר הגיוון במסלול. ביום האחרון הלכתי לאט על המסלול, וזה יישמע אולי מוזר אבל הבחנתי בדברים שלא ראיתי קודם, ב-2,600 ההקפות שקדמו לכך. כל התהליך הוא פנימי".
וחיצונית, מאבד אורן במירוץ כאמור ארבעה-חמישה קילו לפחות ממשקלו. "אוכלים הכל במשך ימי הריצה, לא רק אוכל מיוחד לספורטאים, כי בכל מקרה אתה מאבד כמות אוכל גדולה יותר ממה שאתה יכול להכניס לתוכך. אני אוכל ארוחת בוקר של טוסטים, ביצה וגרנולה, אוכל בצהריים בשר וכך הלאה, וגם ג'לים ואוכל מיוחד לתחרות".
את כל זה, חשוב לדעת, עושה אורן תוך כדי ריצה ולעולם לא בישיבה. "כל העשרה ימים האלה אני בתנועה. אפילו את המרק מקבלים בכלי שאפשר לקחת וללכת איתו. אוכלים תוך כדי תנועה. מי שמכיר אותי ויסתכל עליי עכשיו, אחרי התחרות, יחשוב שהייתי במחנה שבויים מבחינת המשקל".
הריצה היא משהו רוחני
הדרך של אורן אל המקום הראשון בתחרות אינה שגרתית, בהיותו איש משפחה ומפרנס כפסיכולוג. "האימונים שלי מפוצלים, אבל מאוד אינטנסיביים", הוא אומר. "אני קם לפנות בוקר ורץ, לוקח את הילדים למסגרות ואז חוזר הביתה ורץ, מחזיר את הילדים מהמסגרות ורץ, הולך לעבוד כפסיכולוג ורץ שוב בלילה. אנשים חושבים שאני מתאמן כל הזמן, אבל זה לא יכול לעבוד ככה.
"בלי התמיכה של אשתי לא הייתי מסוגל לעשות רבע ממה שאני עושה, ולילדים שלי זה נותן הבנה שאם אתה רוצה משהו אתה צריך לעבוד קשה וזה בהישג ידך. המשפחה שלי מאוד תומכת ומבינה שזה משהו בדמי, לא רק פיזי אלא גם רוחני. אם לא היה לי את הבסיס הזה של הקבלה של מה שאני עושה, לא הייתי מסוגל לעשות את זה".
ביום שאחרי, אורן מתחיל להתאושש מהחוויה, שהותירה אותו הפעם גם עם כוויות לא נעימות. הוא מקפיד מאוד על חשיפה לשמש, רץ עם בגדים ארוכים ומורח קרם הגנה, אבל ביום השביעי למירוץ הסבו אנשים את תשומת לבו לכך שיש לו כוויות באזור השוקיים.
"נמרחתי בקרם עם מקדם הגנה 100", הוא אומר, "אבל יוהנסבורג היא מקום גבוה והשמש חזקה. עכשיו הכוויות יורדות לגמרי, אבל זה היה מאוד מלחיץ באותו רגע.
"קשה לחזור מיד למסלול רגיל, ואני עדיין קצת במוד של הריצה. ישנתי ארבע שעות בלילה שאחרי, ואני בעיקר נהנה לאכול בישיבה. זה מאוד מיוחד לקחת את האוכל ולא לזוז איתו...".
היעד הבא של אורן, באופן מפתיע, אינו מירוץ נוסף. "אני רוצה לחזור להיות עם המשפחה ולנוח, לטפח את הגינה שלי, את הקשרים עם הילדים", הוא אומר. "אני לא רץ מהר קדימה. עכשיו אני בחוויה של לחזור הביתה למשפחה".
ב-24 באפריל 2015 יתקיים, לראשונה בישראל, ביוזמת איגוד האתלטיקה, מרתון אצטדיון שיכלול 105 הקפות וחצי של מסלול הריצה בן 400 מטרים.
לפנייה לכתב/ת 
