כשהרתעה נחלשת - יורים חזק
חילופי האש בגבול הרצועה לא היו מקריים: חמאס התכונן אליהם היטב והוא משתמש בישראל כמנוף לחץ לזירוז השיקום של עזה. צה"ל מבין את זה ומנסה להגיב בחוזקה. בינתיים הזרוע הצבאית מתכוננת היטב לעימות הבא
מהאופן שבו התנהלו הבוקר (ד') חילופי האש בדרום הרצועה ומתוצאותיהם, אפשר ללמוד ששני הצדדים הכינו עצמם היטב ומראש לעימות שהתפתח. חמאס היה מוכן עם צלפים ומקלענים בעמדות אש וגם צה"ל היה ערוך עם טנקים וכלי טיס באוויר לחיפוי על כוחות הקרקע.
עם זאת, אין הכרח שהנהגת חמאס בעזה היא שיזמה את התקרית. יתכן שהמפקדה המקומית של הזרוע הצבאית בדרום הרצועה היא שיזמה את האירוע. אולי כנקמה על האבידות הרבות שספגה במהלך "צוק איתן" ואולי כתגובה על המקרים הרבים באחרונה שבהם ירו חיילי צה"ל על פלסטינים שניסו לטפס על גדר המערכת ולחדור לשטח ישראל. הפלסטינים שנורו לא היו חמושים ורובם כנראה חיפשו פרנסה.
אולם התגובה הצה"לית הייתה מהירה מאוד: ירי טנק ואש מהאוויר מכלי טיס לא גדול שחג מעל אזור הפעולה במסגרת האמצעים שננקטו לאבטחת הכוח ובהתאם למדיניות התגובה החריפה על כל הפרה של הרגיעה. מאז "צוק איתן" אירעו כמה מקרי ירי של צליפה לעבר כוחותינו והייתה סיבה טובה להתכונן למקרה נוסף. מהאש התגובה הצה"לית נהרג בכיר מקומי במערך התצפיות של חמאס, ונוכחותו במקום מצביעה גם היא על כך שחמאס יזם וצה"ל התכונן מבעוד מועד.
אבל עובדה זו מעוררת תמיהה: שהרי בכירי חמאס חזרו ואמרו בימים האחרונים שאינם מעוניינים בהסלמה אלא בהרגעת המצב ובשיקום הרצועה; גם נראה היה שהצהרות אלה הן אמינות ומשקפות את עמדת הארגון וראשיו. איך קורה שבשטח נוקט חמאס פעולות הנוגדות את המדיניות המוצהרת של הארגון?
חמאס משתמש בישראל כמנוף לחץ
את ההסבר לכך אפשר כנראה למצוא בהבדלי האינטרסים והעמדות שקיימים בין ההנהגה האזרחית של חמאס ברצועה לבין הנהגת הזרוע הצבאית והמפקדות האזוריות שלה. חמאס כארגון ממשלי האחראי לרווחת אזרחי הרצועה מעוניין בהרגעה ובשיקום. לעומת זאת, לזרוע הצבאית יש חשבון לסגור עם ישראל ויש בתוכה גם רבים שטוענים כי חידוש האש יהיה הדרך היחידה לטרוף את הקלפים ולהיחלץ מהקיפאון הכלכלי והשיקומי שבו חמאס ותושבי הרצועה נמצאים כעת.
למעשה מנסה חמאס על כל פלגיו לאיים על ישראל בחידוש הלחימה - בעיקר על תושבי הדרום, שעדיין לא השתחררו ממוראות הלחימה בצוק איתן. האיום על ישראל נועד כדי שהיא תלחץ על מצרים ועל הרשות הפלסטינית שיתחילו לשתף פעולה בשיקום הרצועה.
אגב חמאס רוצה כעת יותר מכל שהמצרים ישאירו את מעבר רפיח פתוח. המעבר נפתח לפני יומיים מפני שנשיא מצרים, הגנרל עבדל פאתח א-סיסי, רוצה לפייס את קטאר. האזרחים העזתים התחילו לצאת ולהיכנס וזו הקלה גדולה. הפיוס בין מצרים לקטאר בתיווך סעודיה הוא הבשורה הטובה היחידה שחמאס קיבל שבוע האחרון. ייתכן שעכשיו גם יוכל לקבל כספים מקטאר דרך בנקים מצריים.
ביצורי חמאס על הגבול
במקביל ממשיכה הזרוע הצבאית בהתעצמות ברקטות ובכלי נשק התקפיים אחרים כהכנה לעימות אפשרי עם צה"ל בעתיד הקרוב. הזרוע הצבאית לא רק מאותתת שהיא מתכוננת לעימות אם עזה לא תשוקם מהריסותיה, אלא גם נערכת אליו ברצינות רבה. לכן חופר חמאס מנהרות לחימה חדשות בתוך שטח הרצועה ומנסה לשקם את המנהרות ההתקפיות שנהרסו.
בשבוע האחרון ניתן גם להבחין בסוללות עפר וביצורים נוספים שהקים הארגון באתרים נבחרים לאורך גדר המערכת. הם נראים היטב ממושב נתיב העשרה. תכליתם לעצור כוח שריון צה"לי מתקדם מייד עם כניסתו לשטח הרצועה ולהקשות על הטנקים ועל משגרי הטילים הקרקעיים של צה"ל לבצע ירי בכינון ישיר משטח ישראל בסמוך לגדר לחיפוי על כוח שנכנס.
כל זה לא מפריע לממשל האזרחי של חמאס בעזה לעצור אנשי פלגים פלסטיניים קיצוניים שמנסים לירות רקטות ולצלוף לעבר שטח ישראל. ההנהגה האזרחית של חמאס מנסה למנוע מהסוררים להצית את ההתלקחות הצבאית בטרם עת. כלומר, לפני שהזרוע הצבאית מוכנה לעימות ולפני שההנהגה האזרחית החליטה שלחמאס אין יותר מה לאבד בהסלמה עם ישראל.
מדיניות אי-הבלגה
ההרתעה הישראלית שהשיג צה"ל במבצע "צוק איתן" נחלשת. ירי הצלפים היום הוא הוכחה ניצחת לכך. שוב אנו נוכחים שהרתעה זה עניין יחסי והיא מותנית בגורמים רבים שלא על כולם יש לנו שליטה. כשמדובר ברצועת עזה, "הרתעה ישראלית" משמעה מצב שבו חושש חמאס שהמחיר שישלם אם יתגרה בישראל יהיה גבוה וחמור יותר בתוצאותיו מהמחיר שחמאס ישלם אם תמשך הרגיעה. הקיפאון המדיני, השיקום המדשדש ומצוקתם הכלכלית של התושבים יצרו מצב שבו לחמאס יש כעת אינטרס להזיז דברים אפילו במחיר הגברת סבל התושבים כתוצאה מהסלמה נוספת.
גם הממשל האזרחי וגם הזרוע הצבאית של חמאס מקווים כנראה שהירי בגבול הרצועה יאיץ את התחממות היחסים בין חמאס-עזה לבין איראן ואת משלוחי הנשק והכספים שהם מקווים לקבל מהאייתולות.
אבל כשם שהרתעה לבדה אינה מספיקה, כך גם מדיניות אי-הבלגה אינה מספיקה כדי למנוע הסלמה. זו הסיבה שבמקביל לפעילות הצבאית מנסה ישראל לנטרל את הנפצים המתקתקים ברצועה. לא רק שנפתחו המעברים להעברת סחורות, גם שר הביטחון ואנשיו, ובראשם האלוף (מיל') עמוס גלעד פועלים אצל המצרים ואצל גורמים נוספים כדי לזרז כינוס המפגש בקהיר שינסח כללים לייצוב הפסקת האש.
בערוץ נוסף פועל מתאם הפעולות בשטחים, האלוף פולי מרדכי, אצל הרשות הפלסטינית ואצל אבו-מאזן כדי שימלאו את חלקם בשיקום הרצועה. השילוב הזה של תגובה מיידית ונחושה של צה"ל, עם סיוע לשיקום הרצועה, היא המדיניות שיש לה כעת את הסיכוי הרב ביותר למנוע הסלמה נוספת ברצועה בעתיד הקרוב.
לפנייה לכתב/ת 
