לירון כהן פרשה: "רציתי לחלום על הדבר הבא"
אחת השחקניות הגדולות שידע כדורסל הנשים הישראלי בכל הזמנים החליטה לתלות את הנעליים. במסע"ת מרגשת סיפרה: "האם פרשתי מוקדם מדי? זה עניין של הרגשה, זה הדבר הנכון. הרגע הכי גדול? כל העפלה ליורובאסקט הייתה משהו מרגש"
הרכזת בת ה-32 שתשמש כראש אגף הכדורסל והכדורגל במכבי ישראל, כינסה מסיבת עיתונאים בכפר המכביה והייתה נרגשת מאוד. "האם פרשתי מוקדם מדי? מושגי הזמן בספורט משתנים", אמרה כהן, "זה היה עניין של הרגשה, תחושה פנימית שלי. הרצון בער בי להמשיך ולחלום לעבר הדבר הבא. פיזית אני מרגישה מצויין ויכולתי לשחק, אבל זה לא היה זה".
כהן שקיבלה חולצה ממוסגרת עם הספרה 7 מאנשי איגוד הכדורסל, הוסיפה: "מה הרגע הכי גדול? קשה לי נורא לשים את האצבע על משהו אחד כי היו כל כך הרבה. אני יכולה לומר שנבחרת ישראל זה הדבר הכי יקר וחשוב לי. כל העפלה עם הנבחרת ליורובאסקט היא משהו מרגש ומבורך. כששחקן מגשים את עצמו, נותרו ללו 2 אפשרויות - לדעוך או לפרוש. אני בחרתי לפרוש ועושה את זה עם תמונה חדשה שזה מה שנכון עבורי".
מלכת ההופעות והסלים של נבחרת ישראל
כהן יכולה להתהדר בהיותה מלכת הסלים (1,729 נקודות) והשחקנית בעלת מספר ההופעות הגדול ביותר (171) בנבחרת ישראל בכל הזמנים. על הדרך גם הוליכה ושיחקה בארבעה אליפויות אירופה - יותר מכל כדורסלנית אחרת שלבשה את המדים הכחולים-לבנים.
היא זכתה בארבעה תארים בלבד בארץ - אליפות אחת (עם אליצור רמלה) ושלושה גביעים (מכבי רעננה, רמלה ורמת השרון) - בעיקר כי את 8 מ-14 שנותיה על הפרקט בילתה מעבר לים - ברמות הכי גבוהות באירופה. דראגוסלבה ז'אקולה, הבוסנית האגדית ששיחקה איתה ברמלה, סיפרה כי "היה לה קסם בידיים. כבר בגיל צעיר ידעת שהיא תהפוך לכוכבת".
ואכן, היא הפכה לשחקנית משמעותית בליגות הכי טובות ביבשת. אוניברסיטת איסטנבול, בה שיחקה בעונה החולפת, הייתה התחנה השמינית של הרכזת הישראלית באירופה. בשש השנים האחרונות היא הספיקה לזכות בתואר רכזת השנה בליגה הספרדית (במדי לאון), להניף את הגביע הסלובקי (עם קושיצה), לעשות גיחה קצרה לטורקיה (בשיקטאש) ולנחות בליגה הפולנית (ויסלה קראקוב) והאיטלקית (סקיו - בה היא נחשבת עד היום לסמל - וטראנטו).
בקיץ האחרון, אחרי שנבחרת הנשים סיימה את הופעותיה במוקדמות אליפות אירופה, לקחה על עצמה כהן את תפקיד מנהלת נבחרת הנערות בהתנדבות והייתה חלק מהעלייה שלה לדרג א'.