רוט שחמורוב: "כל מי שהקדימה אותי הייתה מסוממת"
אסתר רוט שחמורוב בטוחה שהגמר האולימפי בו השתתפה במונטריאול לא היה כשר, מאמינה שאולגה לנסקי עוד תשבור את השיא שלה ולא חוסכת בביקורת על ספורטאי ההווה. אבינעם פורת שוחח עם המלכה האם של מלכת הספורט בישראל
לו היו בדיקות סמים מחמירות כמו בימים האלה, סביר להניח שכבר 16 שנה קודם לכן, ישראלית הייתה זוכה במדליה ראשונה ועוד בענף המרכזי באולימפיאדות, האתלטיקה. במונטריאול 1976, ארבע שנים לאחר שמאמנה הראשון עמיצור שפירא נרצח בטבח הי"א במינכן, הגיעה אסתר רוט למקום השישי בגמר האולימפי בריצת 100 מ' משוכות. חמש הראשונות היו מזרח-אירופיות, רוט בתוצאה של 13.04 ש', דורגה במיקום הגבוה ביותר בין רצות המערב. למרות שסיימה "רק" במקום השישי, צילומי הטלוויזיה הפנו את הפוקוס לכיוון אסתר. היא הייתה הסיפור האנושי. ניצולת הטבח במינכן 1972 שבה הופיעה עדיין כאסתר שחמורוב, חזרה למונטריאול כאסתר רוט, שם בעלה-מאמנה ואמו של ירון שאותו ילדה בניתוח קיסרי.
היום מספרת רוט-שחמורוב: "אין ספק שכל אלו שהקדימו אותי היו מסוממות. יש אין סוף עדויות על הסימום של אתלטיות מזרח-גרמניה בפרט וארצות מזרח אירופה בכלל. רק השבוע קראתי שנשיא התאחדות האתלטיקה הגרמנית יצא נגד הכנסת כוכבות המזרח לפני ירידת מסך הברזל, להיכל התהילה של הספורט הגרמני. הוא דיבר על שיאנית העולם ב-400 מ' מריטה קוך (47.60 ש', מי מתקרבת היום לתוצאה הזו)?, והמדליסטית הייקה דרקסלר שחגגה החודש 50. הוא הסתמך על דבריה של דרקסלר שלקחה כל מה שהרופאים נתנו לה, ועל התוצאה הבלתי אפשרית של קוך.
ואם הן לקחו, כל החמש שהקדימו אותי בוודאי לקחו. מי בכלל יודע היום איפה נמצאת היום המזרח-גרמנייה יוהאנה שאלאר (12.78) שזכתה בזהב או טטיאנה אניסימובה ונטליה לבדבה מברית-המועצות של פעם".
אסתר, את יכולה לומר בפה מלא: "המסוממות גנבו לי את הזהב. אם לא הסימום, הייתי מביאה מדלית זהב אולימפית?"
"אני לא מתבטאת ככה. עוד יחשבו שאני שחצנית. זה לא הניסוח שארצה לתת".
אבל כך אפשר להבין את הדברים.
"אני לא מתנסחת בצורה כזו".
אני מציע לך ניסוח עדין: "סביר שהייתי זוכה במדליית זהב".
"תכתוב מה שאתה מבין מהדברים שלי. כל החמש הראשונות היו מסוממות. תנסה לראיין מישהי מהן, אולי יגידו את האמת. הסיפור על התבטאות נשיא התאחדות האתלטיקה הגרמנית בא בעקבות התבטאויות של כל הגורמים שפעלו אז"
נבדקת אחרי הריצה במונטריאול?
"כן".
והמדליסטיות נבדקו?
"בוודאי".
איך הן יצאו נקיות? הבדיקות לא היו אמינות?
"אולי לתקופה ההיא הן היו אמינות. אבל זה לא הסיפור: את הסמים הן לקחו במחנות האימונים והגיעו פחות או יותר נקיות. אני יכולה לספר שבמחנה האימונים שלי בצרפת, עם בעלי פטר ז"ל שאימן אותי, פגשנו במגרש מזרח-גרמניות. פטר מדד לאחת מהן זמן ב-100 מ', והוא היה טוב יותר משיא העולם. באימונים הן היו מסוממות, ומחקו את העקבות לקראת הבדיקות אחרי תחרויות באולימפיאדות".
ואת, מה לקחת?
"שום דבר, אפילו לא ידעתי מה זה. הייתי טבעית לגמרי".
מה דעתך על התפיסות עכשיו?
"רוב התפיסות הן בזכות ביקורות הפתע במחנות האימונים והבתים. בן ג'ונסון יוצא דופן בכך שהגיע מסומם לאולימפיאדה. זה קרה כנראה, עד כמה שהבנתי, כי היה פצוע באימונים והיה צריך להסתכן באולימפיאדת סיאול כדי שיהיה לו סיכוי".
קרל לואיס קרא לפני קו הגמר "מישהו פה לקח סמים".
"עם כל הכבוד לקרל לואיס, שמו וגם השם של מייקל ג'ונסון, הופיעו בתקופות שונות כחשודים".
"בטוחה שלנסקי יכולה לשבור את השיא שלי"
למעשה, המניע לראיון היה דווקא שובה הקרוב של אולגה לנסקי לפעילות. בסוף 2014 היא מסיימת הרחקה בגלל אי התייצבות לבדיקה אחרי שבירת השיא של אסתר, 11.45 ש', לא פחות מ-42 שנה אחרי מינכן. "למרות שאומרים שעם התוצאה שלי מאז, עוד אפשר לעבור סיבוב באולימפיאדות ולהגיע לשמינית הגמר, אני חושבת שהגיע הזמן שיישברו את השיא שלי. היא עשתה את זה, רצה ב-11.42, ואז קרה מה שקרה כשלא הופיעה לבדיקות הסמים".
את מאמינה לסיפור שלה, שנסעה לבקר בדחיפות את סבתא שלה שהייתה בסכנת חיים באוקראינה?
"אני לא רוצה להגיב על כך, זה לא תפקידי ואין לי שום מידע, הצטערתי בשבילה. מה שאני יכולה להגיד זה שאם הייתי שוברת היום שיא, הייתי מבקשת בעצמי שייבדקו אותי אחרי התחרות".
לדעתך, יש מצב שהיא תשבור שוב את השיא, ואז תיבדק והשיא יאושר?
"בהחלט. אני לא יודעת מתי, אבל אם מסתכלים על הקריירה הארוכה של אימא שלה, אירינה המאמנת אותה, יש בהחלט סיכוי שהיא תשבור את השיא שלי"
כבר 42 שנה חלפו, למעשה יותר מ-45 שנה מאז החלה בקריירה שלה ואף לא אחת התקרבה אליה. היא גדלה בקרית-שלום ונהנתה מתכונות פיזיולוגית של אירופית. עותק יחיד ונדיר באתלטיקה הישראלית.
מהיכן בא הכישרון הזה? גנטי?
"אני לא יודעת, אולי. זה לא בא מאבי, יוסף, שהיה סנדלר ואיש ירא שמיים. אולי מאמי רעיה, שלא יצא לה להתחרות בספורט בגלל הצורך לעזור בפרנסת הבית. אמי עבדה גם בעבודות שחורות כדי שלכולם לא יחסר. מצד שני, אפשר להגיד שדי בזכותה הגעתי לאתלטיקה".
מה היה?
"כבר בכתה ו', ניצחתי בריצות בבית הספר את הבנים של כתה ח'. שלחו אותי לאתלטיקה בהפועל, ומרים סידרנסקי שהייתה עוזרת המאמן, ביקשה שאגיע לאימון הבא. בהמשך הקריירה שברתי את השיאים ש מרים, אבל לאימונים הבאים כר לא באתי. הייתי עדיין ילדה קטנה וביישנית".
מתי היא הביאה אותך לאתלטיקה?
אחרי כתה ח', קיבלתי מהמורה פתק הפנייה ל"עמיצור שפירא בהפועל ת"א". כבר היו לי תוצאות של 8.3 ש' ב-60 מ' ו-4.70 בקפיצה לרוחק. יצאתי בבוקר עם אימא באוטובוס לכיוון מרכז הפועל ברחוב הארבעה בת"א, אבל שם אמרו כי אלה הם רק המשרדים, ואני צריכה להגיע לקבוצת האתלטיקה ברחוב אוסישקין. נסענו בקו 1, ועמיצור שפירא לה היה מכיוון שנמצא אז בחו"ל. עוזרו אהרון שפינקה קיבל אותי, ושלח אותי לחפש את הקבוצה באיזור '7 תחנות'. הצטרפתי לריצת השדה שהייתה בניגוד גמור לתכונות שלי, ספרינטים וקפיצה לרוחק. חשבתי שבאימונים כאלה אין לי מה לעשות שם, אבל הפעם התעקשתי להגיע גם לאימון הבא. אם לא הייתי מתעקשת, הייתי עלולה להפסיד את האתלטיקה, והאתלטיקה הייתה מפסידה אותי. אחרי כמה ימים גם עמיצור הגיע, הוא היה בן 36, ושנינו התייצבנו לריצה זה נגד זה. ניצחתי אותו,והוא החליט מיד להשקיע בי. אין ספק שהוא השפיע מאוד על הקריירה שלי.
ברור, ראה את הפוטנציאל שכמוהו לא חזר בארץ כבר יותר מ-40 שנה.
"בסיס הכישרון הוא מהירות שבה אפשר להשתמש בהרבה מקצועות. מצד שני, כישרון זה לא רק היכולות לרוץ, אלא היכולת להתמיד, לא לפספס, לא לפזול לכיוונים אחרים, והעיקר לדעת להיות בפוקוס בתחרות החשובה. כך צריכים להרכיב את תכונות הכישרון, לא רק על ביצוע טוב או אחר".
תני דוגמא.
"למשל, מאז שהתחלתי להיות רצינית באימונים, חשבתי רק על דבר אחד לנצח באתלטיקה ולקבוע את התוצאות הכי טובות. היום, מכיוון שיש הרבה תקשורת, הספורטאים מתעניינים במה כתבו עליהם, איך יראיינו אותם, חושבים על מסיבות שיזמינו אותם. אני לא ידעתי מה זה מסיבות. חייתי במכון וינגייט או במחנות בחו"ל, הכול למען המטרה".
למה לא צמחו לך יורשים?
"זה גם עניין של אופי. הבן שלי, ירון, היה סייף מצוין, אבל היו לו עוד דברים בראש. הוא לא היה נעול מטרה כמוני. אני חזרתי לאימונים זמן קצר לאחר שילדתי אותו בניתוח קיסרי. יש לנו קופצים טובים, אבל הם נפצעים יותר מדי. לא יודעת למה".
במשך 30 ויותר שנות עבודתך כמורה בבית-הספר ברעננה, לא גילית יותר מדי אתלטים מוכשרים.
"מצאתי כמה כישרונות, אבל לכל אחד ואחת הייתה בעיה אחרת. רק בשנים האחרונות מצאתי בבית-הספר את תומר אלמוגי ושלחתי אותו לאתלטיקה. הוא אלוף ישראל ב-110 מ משוכות למרות שאינו מתאמן מספיק".
היום בגיל 62, היא שוקלת כמעט כפי שהייתה בת 16. "עליתי מ-56 ק"ג ל-58, אם זה מעניין אותך, כן אלה תכונות ספורטיביות". אסתר רוט-שחמורוב, הגברת הראשונה של מלכת הספורט. או במלים אחרות, מלכת האתלטיקה הישראלית.
לפנייה לכתב/ת 
