ישראל והגוש הסוני: משת"פ חשאי לפיוס?
מדינות המפרץ ישלמו מחיר גבוה מקיום יחסים גלויים עם ישראל, ולכן נהנות כרגע מיתרונות הקשרים הבלתי רשמיים בלי לשלם מחיר עבורם בדעת הקהל הערבית. אולם, "צוק איתן" פתח אופק מדיני חדש שכרגע לא מנוצל
"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:
בלי איסלאם. הדמוקרטיה הגדולה עולה כיתה / ד"ר גיורא אלירז
בשבח הכישלון. חלום התיירות לחלל לא נגוז / ד"ר דגנית פייקובסקי
בתפוצות לא יעברו בשתיקה על מדיניות גזענית / ד"ר אילן צבי בארון
המעצמה מספר אחת בעולם - במשחקי מחשב / ד"ר אלון לבקוביץ
עם פרסום "יוזמת פהד" (1982) זנחה סעודיה, לפחות פומבית, את מדיניותה ששללה עד אז את זכות קיומה של ישראל. בעקבות ועידת מדריד (1991) חלה התקרבות מסוימת בין הצדדים והוקמו חמש קבוצות עבודה בהשתתפותם, שעסקו בסוגיות אזוריות - מים, איכות סביבה, כלכלה, פליטים ובקרת נשק. "יוזמת עבדאללה", שהפכה מאז פסגת ביירות ב-2002 ל"יוזמת השלום הערבית", הלכה צעד נוסף והבטיחה לישראל "יחסים נורמליים" עם העולם הערבי והמוסלמי, זאת בכפוף לנסיגה ישראלית לקווי 4 יוני 1967 ופתרון בעיית הפליטים על בסיס החלטת האו"ם 194.
ישראל לא ניצלה את היוזמה כבסיס לדיאלוג עם העולם הערבי. בעוד כמה בכירים ישראלים, בראשם שר החוץ אביגדור ליברמן, הביעו תמיכה מסוימת בפתרון אזורי כולל ברוח היוזמה הערבית, ראש הממשלה בנימין נתניהו דחה אותה פומבית רק לאחרונה. גם הסעודים, להוציא את "יוזמת עבדאללה", נותרו פסיביים במידה רבה ולא הביעו עניין רב בקידומה. ייתכן שזו עדות לכך שהיוזמה מלכתחילה נועדה לשנות את הדימוי השלילי שלו זכתה הממלכה לאחר מתקפת הטרור ב-11 בספטמבר 2001 בארצות הברית. עם זאת, סולטנות עומאן ואמירות קטאר, אם בכדי למצוא חן בעיני האמריקנים ואם בכדי להכעיס את הסעודים, קיימו יחסים רשמיים, גם אם חלקיים, עם ישראל. נציגויות ישראליות נפתחו בשתי המדינות, אך האינתיפאדה השנייה ומבצע "עופרת יצוקה" הביאו לסגירתן.
חברות ישראליות מעניקות סיוע ביטחוני למדינות במפרץ
מדינות המפרץ הערביות סירבו בשנים האחרונות לנקוט "צעדים בוני אמון" פומביים כלפי ישראל, במסגרת בניית אווירה אזורית התומכת בתהליך המדיני בין ישראל לבין הפלסטינים. לצד זאת, מעיון במסמכי אתר ההדלפות "ויקיליקס" עולה תיאור של "דיאלוג סודי ומתמשך" בנושא האיראני. כמו כן, דווח כי חברות ישראליות מסייעות לביטחון מדינות המפרץ בייעוץ ביטחוני, באימון כוחות צבא מקומיים ובמכירת אמצעי לחימה, מערכות וטכנולוגיות מתקדמות.
בד בבד, מתקיימות פגישות של דרגים בכירים משני הצדדים באופן שוטף. עוד עולה מהדיווחים כי ישראל ריככה את מדיניות ייצוא הנשק למדינות המפרץ, כמו גם את ניסיונותיה להגביל עסקות נשק מתקדמות בין ארה"ב לבין מדינות המפרץ, בין השאר כאיתות לקיומו של פוטנציאל לשותפות יותר מאשר איום אפשרי. בנוסף, ישראל נהנית מגישה מסוימת לשווקים במפרץ, כל עוד המוצרים אינם נושאים תווית ישראלית.
מפגש אינטרסים בסוגיית איראן
בראיית מדינות המפרץ, המחיר שיחסים גלויים עם ישראל עלולים לגבות מהן גבוה מתועלתם. המדינות נהנות כרגע מהמצב שבו מתקיימים יחסים בלתי רשמיים המאפשרים להן ליהנות מהיתרונות שבקשרים עם ישראל - ללא הצורך לשלם מחיר עבורם בדעת הקהל הערבית. כל ניסיון להוציא את היחסים הרשמיים מן הממד החשאי ולעשותם גלויים עלול לפיכך לפגוע בהם. רק התקדמות אמת בתהליך המדיני בין ישראל לפלסטינים תרחיב את בסיס האינטרסים המשותפים ואף תאפשר לדרוש ממדינות המפרץ לעמוד - פוליטית, דתית וכלכלית - מאחורי כל הסכם.
בנוסף, הגם שאיראן נתפסת כאיום משותף, אין הדבר בהכרח מקל על שיתוף הפעולה בין ישראל לבין מדינות המפרץ. לצד מפגש האינטרסים בין הצדדים, הם אינם רואים בהכרח את הסביבה האסטרטגית באופן זהה. כך למשל, המדינות אמנם מייחלות לתקיפה ישראלית נגד תשתיות הגרעין באיראן, אך מסתייגות מכל דימוי של שיתוף פעולה מבצעי עם ישראל, מחשש שהן יידרשו לשלם את מחיר התקיפה הישראלית. כמו כן, הסכם עתידי בין המעצמות לבין איראן בנושא הגרעין והחשש מפני האחרונה עלול להביא את מדינות המפרץ, בלית ברירה ומתוך חשש, להתקרב באופן מדוד לאיראן, ובהמשך אף להעלאה ביתר שאת של נושא הגרעין הישראלי לסדר היום, על משקל: "אם איראן, אז למה לא ישראל?".
למרות האמור לעיל אין להמעיט בחשיבותם של היחסים, במיוחד כשמדובר בקשרים בין מדינות שרשמית אינן מכירות זו בזו. הידברות בין הצדדים מועילה לשמירת היציבות האזורית ובוודאי שאינה מזיקה לקידום הסדר מדיני.
הסעודים: היוזמה הערבית עדיין "על השולחן"
יתר על כן, הסעודים מאותתים לאחרונה כי היוזמה עדיין "על השולחן", שהיא בסיס למשא ומתן ולא תכתיב, וכי ניתן לערוך בה התאמות בהתאם למציאות האזורית המשתנה.
במקביל להתבטאויות חיוביות אלו, אישים סעודים בכירים אינם נמנעים כבעבר לפגוש, פומבית, בכירים ישראלים. במסגרת זאת התקיימה לאחרונה פגישה מתוקשרת בין הנסיך טורקי אל-פייסל, ראש המודיעין הסעודי לשעבר, לבין אלוף (מיל') עמוס ידלין, ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי, ובחלקה השתתף גם כותב שורות אלו.
לאחר תום מבצע "צוק איתן" ניכר היה כי לפחות ברמה ההצהרתית, מדינות המפרץ מנסות שוב להחיות את היוזמה הערבית ולהציגה לישראל כפתרון הטוב ביותר לסכסוך. "החדשות הטובות הן", כתב מאמון פנדי ביומון הבין-ערבי "א-שרק אל-אווסט" (בבעלות סעודית) "שאם ישראל רוצה להשיג עסקה גדולה עם הערבים, עכשיו הזמן לעשות זאת". זאת, לדבריו, משום ש"מדינות ערב נמצאות עתה במצב הפוליטי הגרוע ביותר זה מן רב, ובשל התהפוכות הפוליטיות הפנימיות שבהן - הן מוכנות עתה לחתום על עסקה מקיפה עם ישראל".
יש שיאמרו שדווקא חולשתן הנוכחית של מדינות ערב מהווה טיעון בזכות הימנעות ישראלית מהסדרים כעת, שכן שותפותיה להסדר יתקשו לממש את חלקן בו. אולם, בין הסדר מדיני אזורי כולל לבין היעדר שיתוף פעולה ישנו מרחב פעולה ניכר, שאותו ישראל תוכל לנצל.
יואל גוז'נסקי, לשעבר איש המועצה לביטחון לאומי, הוא חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי באוניברסיטת תל-אביב
המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים