אדיר, מילר? הסקורר של קליבלנד מתאקלם
לברון ג'יימס התעקש להביא את מייק מילר לקאבס ושיכנע את האיש שלקח איתו שתי אליפויות במיאמי להצטרף. הפתיחה של הקלע המדהים אצל דייויד בלאט הייתה גרועה, אבל לאחרונה הוא תפס מקום בחמישייה ומראה סימני חיים
זמן קצר אחרי שלברון ג'יימס חזר לקליבלנד, מייק מילר (34) הצטרף אליו. זה לא היה עניין מקרי. אחרי שהשניים לקחו יחד שתי אליפויות במיאמי, לברון התעקש שהסקורר יהיה חלק גם מהפרויקט בקליבלנד. וזה אפילו לא נעשה בצורה מעודנת. בארה"ב ידעו לדווח שלברון לחץ על מילר לחתום, ולבסוף הוא השתכנע למרות שקיבל הצעה טובה יותר מדנבר.
כל המאמץ של לברון לא נעשה רק בגלל שהשניים הפכו לחברים קרובים. לברון יודע שמילר הוא בדיוק מסוג השחקנים שנותנים לך את הטאץ' הנוסף בדרך לאליפות. ותיקים כמו ריי אלן ושיין באטייה, למשל, בתקופתו במיאמי, שמגיעים בשלב בקריירה בו הם מוכנים לשחק פחות דקות ולתרום אוקיינוס של ניסיון והקרבה. בקליבלנד של היום, גם שון מריון וג'יימס ג'ונס הם שמות כאלה.
אבל מילר הוא לא סתם שחקן משלים. מעבר לעובדה שמדובר באחד מקלעי השלשות הטובים ביותר שמאמן כדורסל יכול לדמיין (ודייויד בלאט כבר לא צריך לדמיין), מילר נוטף מאיכות. הוא גרף בעברו שני תארים אישיים נחשבים – רוקי השנה והשחקן השישי של השנה – וידע להתגבר על פציעות רציניות שהוכיחו את הקשיחות והנחישות שלו.
הכל טוב ויפה על הנייר. רק מה? עד לשבועיים האחרונים, היה קשה להבין למה זה לא מתחבר. אחת הביקורות המוקדמות שהופנתה כלפי בלאט הייתה שאינו נותן למילר מספיק דקות, וברייס אולין מ"הופס האביט" טען כי הישראלי מעדיף על פניו שחקנים שמספקים הגנה טובה יותר. אבל ההשתלבות הבעייתית בלטה דרך הסטטיסטיקה. למרות שמילר טען בתחילת העונה כי ההתקפה של בלאט "גובלת בגאונות", הוא לא מצא את עצמו בתוכה. לא רק שמילר כמעט ולא לקח זריקות בדקות שקיבל, אלא שהאחוזים היו גרועים מאוד. מעבר לכך, בתחילת החודש הוא סבל מזעזוע מוח בניצחון על הניקס, והושבת לשבעה משחקים.
אבל באופן מפתיע, דווקא במשחק הראשון אחרי חזרתו הסיטואציה השתנתה לגמרי מבחינתו. המשחק האחרון ממנו נעדר היה אותו 127:98 משפיל לאטלנטה, שסיים שבוע בו הקאבס הפסידו שלושה מארבעת משחקיהם. בלאט החליט לרענן את העניינים, הוריד את שון מריון לספסל והכניס את מילר לחמישייה כשוטינג-גארד.הבחירה הטבעית לתפקיד נראתה כמו דיון ווייטרס, אבל מילר לקח את ההזדמנות. עד לאותו משחק בו פתח בחמישייה, בשבוע שעבר מול ברוקלין, הוא קלע יחד 19 נקודות כל העונה. בניצחון הזה לבדו הוא תרם 21! כל הנקודות שלו הגיעו משבע שלשות, ופתאום הוא נראה כמו מייק מילר האמיתי.
גם הרוטציה פתאום התחברה לבלאט. מילר המשיך מאז בחמישייה, ולמרות שחזר להיראות חלוד ולא קלע בשני המשחקים הבאים (חזר לעצמו עם 6 בהפסד למיאמי), ווייטרס היה הכוח המניע מהספסל עם 21 ו-19 נקודות בהתאמה באותם משחקים – מה שנותן לבלאט אוויר בהיבט שהתקשה למצוא לו פתרונות העונה, היכולת של המחליפים. עם ווייטרס בכושר טוב ומריון שעולה מהספסל, פתאום הדברים נראים טוב יותר. עכשיו בלאט רק צריך להבין איך להכניס את מילר לקו יציב (שלא לדבר על למלא את החור של אנדרסון ורז'או הפצוע, אבל זה כבר סיפור אחר).
פציעות אינסופיות
מילר היה הבחירה החמישית בדראפט 2000, והפך, כאמור, לרוקי השנה במדי אורלנדו. הוא גם רשם שתי תקופות בממפיס, ועבר במינסוטה ובוושינגטון לפני שהגיע למיאמי ולקח שתי אליפויות. לאורך כל הדרך לאיש לא היה ספק שמדובר בסקורר ברמה הגבוהה ביותר, רק שהפציעות מיררו את חייו באופן עקבי.
רק בעונתו הראשונה בליגה ובעונה שעברה מילר לא נעדר מאף משחק. השנה היה מדובר גם בצוואר תפוס ונקע בקרסול מעבר לזעזוע המוח. לפני כן הוא עבר פציעות בגב, באצבעות ובזרוע. אחרי האליפות השנייה של מיאמי לפני שנתיים, ההערכות היו שלא יעמוד יותר במעמסה ויודיע על פרישה.
אבל הוא המשיך בכל הכוח. אחרי שמיאמי ויתרה עליו, הוא מילא בעונה שעברה בממפיס את התפקיד שבלאט זקוק לו היום בקליבלנד. ואז הגיע הטלפון, או הטלפונים, מלברון. מי שניצב במקום ה-19 בכל הזמנים בליגה בשלשות מדויקות יכול להיות כוח רציני עבור הקאבס. הוא גם יכול לקחת את הזמן ובינתיים לתת לבלאט דקות איכותיות של ריווח המגרש עד שימצא שוב את היד שלו. בפלייאוף הוא כבר יהיה חייב לבוא חד, אבל יש עוד הרבה שבועות עד אז.
לפנייה לכתב/ת 
