סכנה על הגגות: "ילדים מושפעים מסרטונים"
נער בן 15 נפצע קשה בשבת לאחר שקפץ בין מרפסות במסגרת "פארקור", ספורט אתגרי המהווה מעין אקרובטיקת רחוב. מנהל קבוצה בישראל קורא לא לקפוץ ללא הדרכה: "זה כמו שילד יצנח ממטוס בלי הדרכה"
לא כל נער הוא ג'יימס בונד במרדף בין גגות של מבנים ובטח שלא פעלולן מיומן. ועדיין, בני נוער מתנסים ללא בקרה והדרכה בספורט האתגרי "פארקור". שלשום (שבת) הומחשה המציאות המסוכנת הזו ונער בן 15 מחיפה שקפץ בין מרפסות נפצע באורח קשה. המקרה בשבת הצטרף לפציעתו של נער בן 16 שנפצע קשה ביולי 2010 בנפילה מגובה שמונה מטרים בתל אביב לאחר שקפץ עם חבריו בין גגות.
"פארקור" הוא לא בהכרח ענף ספורט בפעילות עצמאית של נערים בצורה שבה הוא עולה לכותרות, ויש אפילו קבוצה בארץ שפעילה זה עשור ומפעילה אימונים וסדנאות של מדריכי אקרובטיקה באופן מקצועי להבדיל משעשוע לא מודרך של נערים.
מקור השם "פארקור" מצרפתית ומשמעותו מסלול מכשולים. מדובר בספורט אתגרי שפיתחו סבסטיאן פוקן ודוד בל בצרפת בשנות ה-90. פארקור הוא למעשה ספורט אורבני המשלב אקרובטיקת רחוב.
לדברי דביר רוזן, מנכ"ל בית אמנויות תרבות הרחוב ומנהל קבוצת ה"פארקור" הישראלית (IPT), "מטרתו של ה'פארקור' היא להגיע מנקודה A לנקודה B בדרך הכי זורמת ומהירה בג'ונגל האורבני, כולל מעבר מעל ומתחת למכשולים".
עם זאת, סיכון גופני איננו מטרת הספורט, כפי שמדגישים המקצוענים, ומהות הספורט, כפי שאומר רוזן הוא לא לקפוץ מגגות או ביצוע דברים מסוכנים שלא לצורך. "זה נחשב לספורט אקסטרים והמקצוענים שמגיעים לרמות הגבוהות אכן מפגינים ביצועים מטורפים של מעברים מאוד גבוהים, אבל אנחנו לא ממליצים לאף ילד לבצע את הספורט באופן עצמאי ללא הדרכה וללא הסברים.
רוזן הוסיף כי "זה כמו שילד לא יילך לבצע צניחה חופשית או יקפוץ בסקייטבורד על הרמפה הכי גבוהה של המקצוענים ללא הדרכה. מי שעושה את הפעלולים בסרטים, בקליפים כמו של מדונה ובסרטוני פרסומת הם פעלולנים מקצועיים. מהות הספורט הוא לא קפיצה מגגות גבוהים, אלא אתגר פיזי".
הבעיה: אין משטחי "פארקור" מקצועיים לעומת אירופה
אז למה ילדים ונערים בכל זאת אימצו לעצמם את הקפיצה מהגגות? ככל הנראה משום שהסרטונים הכי מדוברים ונצפים והכי ויזואליים ברשת, המבוצעים על ידי "פארקוריסטים" מיומנים, צולמו על גבי מבנים בגובה רב.
נערים שמיישמים "פארקור" באופן עצמאי עושים זאת ברחוב בכל מבנה או מתקן שיש בו מעקה מתאים. הגובה והסכנה הם כנראה המרכיבים האטרקטיביים. "מי שהולך להתאמן במקומות כאלה הם ילדים שאין להם את שיקול הדעת הנכון לעשות את זה בצורה מוסדרת", הסביר רוזן. "צריך לקבל את המידע ולהתאמן עם אנשים מקצועיים ומנוסים. בכל ספורט אקסטרים יש פציעות, אבל צריך לבצע אותו בדרך הנכונה ובצורה שקולה".
קבוצת ה"פארקור" הישראלית מתאמנת באולמות ספורט בווינגייט, בהדר יוסף ובמודיעין. הספורט פופולרי כמעט בכל מקום בארץ, אבל בישראל, בניגוד לאירופה, לא קיימים משטחי פארקור מקצועיים וכאן אולי טמונה הבעיה.
"יש ברחבי אירופה משטחים שמותאמים ל'פארקור', שנקראים פארקי 'פארקור'", אומר רוזן, "ואנחנו מנסים לקדם את זה בארץ כבר כמה שנים כדי שיהיו פה פארקים מוסדרים ל'פארקור' כמו שיש משטחים לגלגיליות. זה יותר בטיחותי ויותר מוסדר".
רוזן מסביר שה"פארקור" הפך גם לתירוץ שימושי לנערים שנתפסים על גגות לאחר שהסניפו גזי מזגנים ומאחר שהם לא מוכנים להודות שזו הייתה סיבת שהותם על הגגות, הם מספרים שהיו מעורבים ב"פארקור".
לפנייה לכתב/ת 
