סרט וראיון: ניר פרידנברג משקר בלי בושה
את "אודות א.ב. סימון" יצר ניר פרידנברג, חבר להקת "השקרנים" כניסוי בלימודיו. היום - 12 שנה אחרי - הוא מודה כי מדובר בתרמית, אף שהדמות הראשית חיה וקיימת והיא צבעונית כמו בסרט. "קולנוע הוא רמאות מתובלת בהונאה, תככים ומזימות בינלאומיות", הוא אומר. צפו בסרטו המוקומנטרי
אז מיהו א.ב. סימון? משורר, פזמונאי, סופר, או אולי הוגה דעות? זוהי השאלה בה עוסק ניר פרידנברג בסרטו המוקומנטרי "אודות א.ב. סימון" שצולם ב-2002 ברחבי תל אביב - שנראית היום כתל אביב הישנה והטובה. הדמות שעומדת במרכז הסרט החביב הזה הוא אורן בן סימון, אותו אתם אולי זוכרים כיוצר הסרט העצמאי "מחוז השפיות", שהצגנו בפניכם פה במדור "קולנואני" לפני ארבע שנים. והנה הוא פה שוב, הפעם בתפקיד עצמו - או דמות בהשראת עצמו.
"זה היה ניסיון להתחקות במשך שבוע ימי עבודה אחר דמותו של א.ב. כיוון שהייתי מודע לטיפוס ולאופיו המיוחד", מסביר פרידנברג את ההרפתקה המעט הזויה שיצר בהשראת חברו הטוב כניסוי בשיעור קולנוע דוקומנטרי במסגרת לימודיו במכללת בית ברל, "בנוסף נראה לי מאתגר יותר לכתוב תסריט דוקו מאשר לחלוב איזו דמות ולחכות עד שתספק לי חומרים ראויים".
מאיפה בא הרעיון, איך הוא מתחבר לחיים שלך?
"בנוסף לעובדה שאני ממקימי להקת "השקרנים", לימודי הקולנוע לימדו אותי בזמנו שהכול באמנות השביעית הוא רמאות מתובלת בהונאה, שקרים, תככים ומזימות בינלאומיות. רציתי פשוט להונות איכשהו את הצופים, ולהציג בפני מי שלא מכיר את א.ב, סרט דוקומנטרי פשוט על משורר כדון קישוט עכשווי הלוחם את מלחמתו. זכור לי רק מורה אחד שהבין את התרמית המוקומנטרית".
א.ב. סימון הוא דמות אמיתית-לא אמיתית. הקווים לדמותו שבסרט מבוססים אולי על האיש עצמו, אך מועצמים כדי להפכו לאיש והאגדה. בדרך לשם, נדרש פרידנברג לזרום עם השחקן בסרטו, אך גם להפעיל עליו מניפולציות כדי להוציא ממנו את המיטב. "זוהי דמותו של בן סימון, רק מוקצנת יותר", מסביר הבמאי, "כל השירים המוצגים בסרט הם שיריו, והמניירות מקוריות אף הן. כל מה שעשיתי הוא קלוז-אפ. בכל יום צילום הייתי מגרה אצלו את הדמות של א.ב במשפטי מפתח טעונים, ואחר כך נותן תיאור כללי של הסצנה שהולכת להצטלם, ומתחילים".
סרט על האיש והאגדה, ודמותו המופרכת ככל שתהיה - אין ספק שיש פה מן הנרקיסיזם, אך באופן מפתיע לא מדובר דווקא בנרקיסיזם של הבמאי, אלא של הדמות הראשית/השחקן. "דמותו של משורר אורבני היא מטבעה גם כזו", מבהיר פרידנברג, "זה כמו סם שהיא ניזונה ממנו, חוץ משירה שלה ושל אחרים. רציתי שהוא יהיה כזה, וכשהוא הלך על קטעים 'נרקיסיסטיים' זה די התאים לי ולקונספט הכללי של הדמות".
איך התנהלה הדינמיקה בינך לבין השחקן הראשי שבעצם משחק את עצמו, בפניך - חבר טוב?
"לא היה צלם, כיוון שא.ב. התנה את השתתפותו בסרט בכך שלא יהיה אדם זר נוכח בצילומים. כששאלתי אותו מי יצלם, הוא ענה: 'אז אתה גם תצלם וגם תביים'. בנוסף לכך, נדרשה גם היערכות לוגיסטית. הסיכום שלי עם א.ב היה שבמשך שבעת ימי העבודה על הסרט הוא מצטלם תמורת ארוחה אחת ביום.
"יצא שלא רק שהאכלתי אותו, גם השתדלתי לגוון ולקחת אותו בכל פעם למקום אחר. באיזה יום לקחתי אותו לבורקס ברחוב אבן גבירול, והסצנה נכנסה בסוף לסרט רק בגלל שהוא מחכה שם שהבורקס יתקרר כדי שיוכל להתחיל לאכול".
הסרט מבוסס על סינתזה בין א.ב. לרוחו של המשורר אבות ישורון שמתנחלת בדירתו התל אביבית הצנועה. בכלל נראה כי שירתו של הגיבור מתערבבת בשירתם של גדולים וטובים אחרים בסרט. לעתים קשה להבחין איפה זו נגמרת, והאחרים מתחילים. "שנינו גילינו אז את יצירתו של אבות ישורון, ותיבלנו אותה בשירתו של דוד אבידן שהכרנו. זה למעשה התמהיל שיצר את הסרט".
מלבד דמותו של א.ב. נוכחת בסרט תל אביב של לפני עשור - העיר של לפני בועת הנדל"ן. יש בה משהו מאוד ארצי, שורשי, אווירתי וקצת תמים. במובן מסוים, "אודות א.ב. סימון" הוא געגוע לתל אביב של אז, והתושבים הצנועים והיצירתיים שדרו בה אז, לפני ההגירה ההמונית של ברוקרים, נדל"ניסטים ועורכי דין.
"זה לא היה מזמן", נזכר פרידנברג, "זה נכון שלתל אביב היו אז היו שמיים ולא רצועת בטון. למבנים הישנים היה ריח מיוחד, בלטות מצוירות , ציורי קיר בחדרי מדרגות, אווירה. כשצילמתי שוטים של העיר לא חשבתי שאני מתעד משהו שייעלם כל כך מהר. עכשיו אין לי ספק שזה נעשה מתמימות קולנועית".
אגב, חלק גדול מהצילומים התרחשו בדירתו השכורה של בן סימון ברחוב כרמיה בתל אביב, שנמצאת בקרבת הדירה בה התגורר בעבר אבות ישורון עצמו. כיום, הבניין בו התגורר בן סימון מיועד להריסה לצורך בניית מבנה חדש במקומו.
יש בסרט לא רק שירה, גם המוזיקה שופעת בו.
"א.ב. ניגן גיטרה חשמלית מאז שאני זוכר ומכיר אותו. ואני הצטרפתי אליו במפוחית . תמיד ניגנו בלוז ושמענו ממאדי ווטרס ועד להנדריקס. זה עבד לנו די בטבעיות, אז יצא שלא ממש דיברנו הרבה על מה מנגנים. פשוט לחצתי רקורד וזה מה שיצא. אודי קובי, שמגלם בסרט את בעל האולפן, היה נגן מחונן שחזר בינתיים בתשובה, ונידב כמה מהלכים שאהבתי. ביקשתי ממנו לנגן אותם לפסקול הסרט. הוא שמע אז אמרסון לייק שלא הכרתי, ואף פעם לא ממש דיברו אליי במיוחד, אבל זה התאים יפה לסרט".
כבר עברו 12 שנים מאז הסרט ובינתיים הלכת לכיוון מוזיקלי יותר והקמת את להקת "השקרנים". יש לך עדיין חלומות בנוגע לקולנוע?
"באופן כללי אני חושב שכדאי שלכולם יהיו חלומות. אדם תמיד צריך לחשוב שהוא יכול להגשים את כל רצונותיו. זה מה שמניע אותי. ביימתי קליפים עד שהקמתי את 'השקרנים', ואז כתבתי וביימתי עם הסולן רוקו (הלא הוא ירון אשכנזי, שמופיע כשחקן ב"גט" של האחים רונית ושלומי אלקבץ) קליפים משלנו. יצרנו שני אלבומים - 'הבא יהיה יותר טוב', והשני 'יותר טוב מזה לא יהיה'. אולי יהיה מתישהו אלבום אוסף של השירים שלא נכנסו לאף אלבום".
בינתיים, פרידנברג לא רק חולם אלא גם עושה, או לפחות מנסה לעשות - לא דבר של מה בכך בנוף הלא פשוט של תעשיית הקולנוע בישראל. "בימים אלה אני עובד על סדרת דוקו לטלוויזיה,
שכנראה תעבוד גם בשוק באירופה ובעולם כולו", הוא מעדכן, "כתבתי תסריט לפיצ'ר ובקרוב אגיש אותו. התסריט מדבר על מרד נעורים, שיק של רוקנ'רול פאנקיסטי. סצנת הסיום בו היא של מטוס גדול ממריא ומתפוצץ לרסיסים". בנוסף, פרידנברג מספר כי הוא נמצא בעיצומה של עבודה על שירים חדשים.
יש לך עצה לסטודנטים צעירים לקולנוע בתחילת הדרך?
"לימודי הקולנוע הם כמובן מעשירים ומעניינים, ולא משנה במה אתה עוסק אחרי שלמדת. הרבה אנשים לומדים קולנוע, ומעטים יודעים איך לספר סיפור ככה שיהיה באמת מעניין ומרתק. אף פעם לא ראיתי את עצמי עושה רק דבר אחד. מבחינתי ניתן לביים או לכתוב תסריט ולעבור אחר כך לבנות כסא, אופנוע או לכתוב על זה שיר".
יש לכם סרט קצר שתרצו להציג ב-ynet? אתם מוזמנים לפנות אלינו: indie.ani@gmail.com
