יזם לקח את כספי המשקיע – ובנה לעצמו בית

איש עסקים אמריקני השקיע 6.35 מיליון שקל בהקמת כפר נופש בגליל. כשהתבקש על ידי היזם להשקיע עוד, הוא החל לבדוק לאן הולך הכסף

מערכת PsakDinפורסם: 01.01.15 , 08:43

איש עסקים מארה"ב השקיע בעשור שעבר 1.5 מיליון דולר בפרויקט להקמת כפר נופש בגליל העליון. לאחר שנדרש שוב ושוב להשקיע עוד כסף, הוא הופתע לגלות שיזם הפרויקט, מקסים רון מלכה, השתמש בכספים לצרכיו הפרטיים. בעקבות תביעה שהגיש קבע לאחרונה בית המשפט המחוזי בחיפה כי על מלכה להשיב לו את הכספים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ראשית הפרשה בסוף 2005. לורנס דינר, אזרח אמריקני, קיבל הצעה ממלכה להשקיע כספים בהקמת כפר נופש סמוך לקריית שמונה, תמורת 10% מחלקו של היזם בפרויקט, שלימים יהפכו למניות. דינר חתם עם היזם על הסכם וכך הוקמה חברת "שלום כפר נופש צפון". בשנים 2008-2006 הוא השקיע מכספו הפרטי סכומים שהגיעו ל-1.5 מיליון דולר (6.35 מיליון שקל).

תביעה

נפילת הנדל"ן ברומניה: משקיע יקבל 478 אלף

מערכת PsakDin

בעלי השליטה בחברת "טי.ג'י.איי" חויבו לשלם כחצי מיליון שקל למשקיע בפרויקט מגורים בבוקרשט. בית המשפט: נהגו בכספו כאילו היה הפקר

נפילת הנדל"ן ברומניה: משקיע יקבל 478 אלף

במרס 2009 ביקש מלכה מדינר עוד כספים, שכן לדבריו ללא מימון נוסף עתיד הפרויקט מוטל בספק. המשקיע חשש לגורל כפר הנופש ולכן שכר יועץ פיננסי שיבדוק את מצב החברה והפרויקט. כך, טען, התברר לו שהכספים שהשקיע שימשו את היזם לרכישת בית פרטי בחיפה.

הוא הגיש תביעה במחוזי בחיפה נגד מלכה, נגד החברה ונגד עורך דין המחזיק ב-90% ממניות החברה בנאמנות, וביקש להשיב לידיו את מלוא הכספים שהשקיע. לטענתו, ההשקעה הכספית ניתנה על בסיס תרמית, מצג שווא וחוסר תום לב משווע, ולמעשה מלכה הוליך אותו שולל. הוא הוסיף כי לא זכה במניות ההולמות את סכומי הכספים שהשקיע וכי רק 20% מכספו באמת שימש לקידום הפרויקט.

מלכה הציג גרסה שונה: לדבריו, דינר לא היה משקיע, אלא רכש ממנו 10% מהשותפות בכפר הנופש, ולכן הוא היה רשאי לעשות בכספים שקיבל ממנו ככל שראה לנכון. לא צוין בשום מקום שהכספים יועברו באופן בלעדי לפרויקט או לחברה. לדבריו, התובע מנסה להציג עצמו כחלש ומרומה, אך בעצם הוא ניסח את ההסכמים והיה מעורב בכל הנעשה בפרויקט.

עוד טען מלכה כי התובע הגיש את התביעה בחוסר תום לב, משום שראה שהפרויקט צובר תאוצה ודורש השקעה כספית נוספת, והוא מנסה להתחמק מתשלום נוסף.

קיפוח המיעוט

השופט ד"ר עדי זרנקין דחה את הטענות של היזם מלכה וקבע כי דינר היה גם היה משקיע. הוא דחה לחלוטין את טענת היזם שלפיה לא הייתה מניעה שיעשה שימוש פרטי בכספים, שכן כספי התובע היו אמורים להיות מושקעים בחברה לצורך קידום הפרויקט. לפיכך נקבע שהשימוש בכספי התובע לפעילויות שאינן קשורות לפרויקט מהווה הפרת חוזה המצדיקה את ביטולו.

עוד נקבע שהתובע – כבעל מניות מיעוט בחברה – גם הוכיח את טענת הקיפוח. לכן פסק השופט שאם תפורק החברה בעתיד, הנתבעים לא יהיו רשאים לפעול בשמה או להשתמש בכספיה, והכספים הנמצאים בקופת בית המשפט בשל הליכים אחרים בעניינה.

משהורה על ביטול החוזה חייב השופט זרנקין חייב את מלכה והחברה להשיב לתובע את כספי השקעתו בתמורה להחזרת מניותיו לחברה, והודיע לתובע שהוא גם רשאי להגיש בקשה לפירוק החברה. היזם והחברה ישיבו לתובע 6.35 מיליון שקל, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עו"ד של 30 אלף שקל.

לדברי עו"ד רון אבן ארי, העוסק בדיני תאגידים, אמנם לאחר שהתגלתה התרמית החל התובע לפעול במרץ באמצעות עורכי דין מקומיים תוך שימוש בהליכים שונים וטענות רבות, אך נראה כי את כל התלאות יכול היה לחסוך מעצמו לו היה מלווה מלכתחילה בעורך דין מקומי ומיומן. כך, יכול היה למנוע את הניסוח האומלל של ההסכם וליצור מנגנוני הגנה, ביקורת ופיקוח שהיו מונעים את מעללי היזם או חושפים אותם מיד. הסנדלר הלך יחף.