פרננדו טורס ואתלטיקו מדריד - סיפור אהבה
"אל ניניו" חוזר הביתה אחרי ארבע שנים לא פשוטות בצ'לסי ומילאן. עכשיו הוא נכנס לעשור הרביעי בחייו והציפייה היא שהקאמבק לוויסנטה קלדרון והשידוך עם דייגו סימאונה יחזירו אותו אל דרך המלך
קצת קשה להאמין, אבל בדיוק לפני 6 שנים, פרננדו טורס הוכתר ככדורגלן השלישי בטיבו בעולם. רק כריסטיאנו רונאלדו ולאו מסי הקדימו אותו בשני המשאלים שנערכו בסיום שנת 2008 - "כדור הזהב" ו"שחקן השנה של פיפ"א".
טורס היה אז בשיא יכולתו. הוא סיים את עונת הבכורה שלו בליברפול עם 24 שערים, שיא לשחקן זר חדש בפרמייר ליג. יחד עם עמנואל אדבאיור הוא הוכתר למלך השערים בליגה האנגלית. ומיד לאחר העונה הנהדרת שלו במדי ה"אדומים", טורס הבקיע את שער הניצחון של נבחרת ספרד בגמר היורו מול גרמניה.
פרננדו טורס נחשב אז בעיני רבים כחלוץ המרכזי הטוב בעולם. המהירות האדירה שלו, החדות מול השער, הרעב לכבוש עוד ועוד שערים, כל אלו הפכו אותו לסנסציה. וכשהוא רק בן 24, השמיים היו הגבול עבורו.
התחושה הייתה שהוא רק יילך וישתפר. אז נכון, בשנתיים הבאות במדי ליברפול, הוא המשיך להבקיע בקצב מרשים, למרות כמה פציעות שעבר. אבל אז הכל התהפך והסתבך עבורו, דווקא כאשר צ'לסי רכשה אותו ב-50 מיליון ליש"ט, ההעברה היקרה ביותר עד אז באנגליה. רק חמישה כדורגלנים, בכל ההיסטוריה ובכל העולם, נמכרו עז אז בסכום גבוה יותר.
כדי להבין את מה שקרה לטורס מאז שעבר מהאדום של ליברפול לכחול של צ'לסי, אנחנו זקוקים לפסיכולוגים ולא לפרשני כדורגל. כי אין דרך להסביר איך אחד החלוצים הטובים בעולם, הפך לשבר כלי. לשחקן ששכח איך מבקיעים שערים, שאיבד את הביטחון העצמי, שהפך לבדיחה. ז'וזה מוריניו העדיף על פניו את דידייה דרוגבה בן ה-36 כחלוץ משלים, ושלח אותו כמושאל למילאן. והאפיזודה הקצרה והעגומה במילאן הסתיימה עם שער אחד בחצי שנה.
החזרה לאתלטיקו: עסקה הזויה או פריחה מחודשת?
אבל עכשיו הוא חוזר. פרננדו טורס סגר מעגל וחתם באתלטיקו מדריד, הקבוצה בה החל את דרכו כשהיה ילדון בן 11. הציניקנים, בעיקר באנגליה ובאיטליה, שאהבו להתבדח על חשבונו בשנים האחרונות, משוכנעים שמדובר בעיסקה הזויה. מבחינתם טורס הוא שחקן גמור. כזה שאיבד כבר מזמן את הטאץ', שאין שום סיכוי בעולם שהוא יחזור להיות מי שהיה עד לפני 5-6 שנים. אפילו לא להתקרב לכך.
בספרד לעומת זאת מסתכלים על כל העניין אחרת לגמרי. יש כמובן את הזווית הרומנטית, הנוסטלגית, הסיפור המרגש על "הבן שחזר הביתה". אבל יש גם את הזווית המקצועית. אנריקה סרסו, נשיא אתלטיקו מדריד, אמר השבוע: "צ'ולו סימאונה כמעט ולא מבקש מההנהלה שיביאו לו שחקנים מסויימים. אבל לגבי פרננדו טורס, זה היה שונה. הוא ביקש שנביא אותו כבר בקיץ, אבל זה לא התאפשר. גם עכשיו לא היה קל להחזיר אותו הביתה אבל אחרי הרבה עבודה קשה, הצלחנו. זהו יום שמח וחשוב עבור אתלטי".
כן, היה מדובר בעיסקה מורכבת שכללה שלושה מועדונים: צ'לסי, שטורס היה שייך לה, מילאן, שאליה הוא היה מושאל לשנתיים, ואתלטיקו. צ'לסי רצתה למכור, אבל אתלטיקו לא הייתה מסוגלת לרכוש אותו בסכומים שהוזכרו. מילאן רצתה לקבל את אלסיו צ'רצ'י, הקשר האיטלקי שנרכש בקיץ מטורינו ולא ממש הצליח בספרד.
בסופו של דבר מילאן רכשה את טורס ומייד השאילה אותו לאתלטיקו לעוד שנה וחצי. צ'רצ'י עשה את הדרך בחזרה לאיטליה. טורס גם הסכים להפחית באופן משמעותי בשכרו, על פי ההערכות מ-4 ל-2 מיליון יורו בשנה (שווה לשכרו של צ'רצ'י), מה שאיפשר לאתלטיקו להשלים את המהלך.
ועכשיו להסבר המקצועי: סימאונה איבד בקיץ את דייגו קוסטה, שנה אחרי שאיבד את רדאמל פלקאו. עם השניים הללו אתלטיקו הפכה בשלוש העונות הקודמות לקבוצה שמרבה להשתמש ביציאה מהירה להתקפות מתפרצות. גם פלקאו, ועוד יותר קוסטה, הם חלוצים עוצמתיים, מהירים, שאוהבים לדהור קדימה עם הכדור.
אחרי שקוסטה עבר לצ'לסי הביאה אתלטיקו במקומו את מריו מנדז'וקיץ'. החלוץ הקרואטי יודע להבקיע שערים, אבל הוא חלוץ שונה מאוד מקוסטה. הוא לא מהיר כמוהו, פחות נייד, פחות אגרסיבי ומתבסס בעיקר על מיקום מצוין ברחבה ומשחק ראש. כדי שלא לאבד מהירות בחלק הקדמי צירף סימאונה את אנטואן גריזמן ואת צ'רצ'י. גריזמן התחיל את דרכו בויסנטה קלדרון באופן מאוד מהוסס, ולמרות שהשתפר בחודש האחרון, אתלטיקו עדיין לא מספיק מהירה וקטלנית בהתקפה. צ'רצ'י, כאמור, לא הצליח להתאקלם.
הקפטן של סימאונה
פרננדו טורס, למרות כשלונותיו הרבים בשנים האחרונות, הוא עדיין שחקן עם צעד גדול ומהיר. אין ספק, הוא איבד מהמהירות הסילונית שהייתה לו בימיו הגדולים, אבל סימאונה משוכנע שהבעייה היא בעיקר פסיכולוגית, ואם הוא יצליח להחזיר לו את הביטחון העצמי, טורס יוכל לספק לו את המהירות בהתקפה שקצת חסרה כעת.
האם זה יקרה? נצטרך כמובן להמתין בסבלנות ולראות. אבל דבר אחד בטוח: בשום קבוצה בעולם פרננדו טורס לא יתקבל באהבה כה גדולה כמו באתלטיקו. בשום קבוצה בעולם לא יתנו לו אשראי כמעט בלתי מוגבל כמו באתלטיקו. וכנראה שרק בקבוצה אחת בעולם, באתלטיקו מדריד, יש עדיין סיכוי שפרננדו טורס יחזור להיות חלוץ של ממש, ולא בדיחה מקרטעת, כפי שהוא נתפס כיום בעיני מרבית חובבי הכדורגל בעולם.
כדי להבין את פשר החיבור האדיר הזה בין פרננדו טורס לאתלטיקו מדריד, חייבים להתחיל מההתחלה. הוא נולד בפואנלבראדה, עיירה קטנה שנמצאת מדרום למדריד. סבו היה אוהד אתלטיקו מדריד וממנו הוא ירש את האהדה לקבוצה. כשהיה בן 11 הצטרף למחלקת הנוער של אתלטיקו וכשהיה בן 15 כבר נחשב לאחד החלוצים הטובים באירופה לגילו.
ב-1996 אתלטיקו זכתה בדאבל בספרד, אבל שנתיים לאחר מכן היא ירדה לליגה השנייה. כשטורס בן ה-17 עלה לבוגרים, זה היה בליגת המשנה. חסוס חיל, נשיא המועדון דאז, כינה את השנתיים בהן בילו הקולצ'ונרוס בליגה השנייה "גיהנום", ומי שעזר לקבוצה להיחלץ מאותו גהינום היה החלוץ הבלונדיני הגבוה והמחוצ'קן, שזכה מהאוהדים לכינוי "אל ניניו" - הילד. גם כיום, כשהוא כבר בן 30 ואבא לילדים, מבחינת אוהדי אתלטיקו פרננדו טורס היה ונשאר "אל ניניו".
טורס היה שותף לעונת החזרה לליגה הראשונה, כשכבש 6 שערים. בעונה שלאחר מכן, הוא כבר הבקיע 13 שערים והפך לכוכב הגדול של הקבוצה. עד כדי כך שהמאמן לואיס ארגונס החליט להעניק לו את סרט הקפטן - בגיל 19.
עד כמה שזה יישמע מדהים, לצידו של טורס, הקפטן הצעיר ביותר בהיסטוריה של אתלטיקו, שיחק באותה עונה השוער חרמן "אל מונו" בורגוס, כיום עוזר המאמן. עונה לאחר מכן (2003/4) טורס היה הקפטן של "צ'ולו" סימאונה - היום המאמן שלו!
טורס סיים את אותה עונה עם 19 שערים, מקום שלישי בטבלת המבקיעים בליגה הספרדית, אבל אתלטיקו סיימה רק במקום השביעי. וזה היה בעצם הסיפור: טורס הבין שבקבוצה הכושלת והלוזרית הזו, שמחליפה מאמנים כמו גרביים, הוא לא יצליח לזכות בתארים, שאין לו ברירה והוא חייב לשחק בקבוצה גדולה ושאפתנית יותר. בקיץ 2007 זה קרה. ליברפול רכשה את "אל ניניו" ב-25 מיליון ליש"ט, וטורס נפרד מאוהדי אתלטיקו בדמעות.
"אני מקווה שזה לא 'שלום' אלא רק 'להתראות'. אני מקווה שיום אחד אחזור לאתלטיקו, כשהמועדון יהיה במעמד שמגיע לו להיות בו", אמר טורס במאי 2007, כשקולו רועד והוא אינו מצליח לעצור את הדמעות. "אני צריך להתפתח ככדורגלן בקבוצה אחרת, אבל הויסנטה קלדרון היה ויישאר הבית היחיד שלי". שבע וחצי שנים אחרי הפרידה המרגשת ההיא, הוא חוזר, בדיוק כפי שייחל שיקרה, אבל איזה הבדל.
איך שגלגל מסתובב לו
כשטורס עזב, הוא עצמו היה בקו עלייה דרמטי, בדרך להיות אחד החלוצים הטובים בעולם, בעוד שאתלטיקו הייתה קבוצה לוזרית, חסרת אופי ומאכזבת. עכשיו המצב התהפך ב-180 מעלות. בעוד שטורס נמצא במקום הנמוך ביותר בקריירה שלו - אתלטיקו חווה את השנים הגדולות ביותר בהיסטוריה שלה. מאז שסימאונה הגיע לויסנטה קלדרון, לפני שלוש שנים, היא זכתה באליפות, בגביע, בליגה האירופית, בסופרקאפ האירופי, בסופר קופה של ספרד והעפילה לגמר ליגת האלופות. בזמן קצר מאוד יחסית היא הפכה לאחת הקבוצות הבכירות, החזקות והווינריות ביותר באירופה.
טורס חוזר לקבוצה שונה לחלוטין מזו שאותה עזב לפני שבע וחצי שנים. הכל השתנה בזמן הזה, גם בקבוצה וגם בקריירה שלו. אבל דבר אחד נשאר ללא שינוי: האהבה של אוהדי אתלטיקו ל"אל ניניו", והאהבה שלו אליהם. טורס עזב את אתלטיקו כשהוא השחקן הנערץ ביותר על ידי האוהדים. במהלך 6 עונות בקבוצה, מהן שתיים בליגה השנייה, הוא הבקיע 91 שערים ב-244 משחקים. ההערצה אליו מצד האוהדים למודי הסבל של אתלטיקו לא ידעה גבול. הם גם לא כעסו עליו כשעזב, ומעולם לא התייחסו אליו כאל "בוגד". האוהדים הבינו, קיבלו, והמשיכו לאהוב אותו, גם כששיחק בקבוצות אחרות.
והאהבה הזו היא כמובן דו סיטרית. בכל מקום ובכל זמן "אל ניניו" הבהיר כי בלב שלו יש רק קבוצה אחת. "כשהייתי ילד החלום שלי היה לשחק באתלטיקו" הוא אמר השבוע. "הגשמתי את החלום. לחזור לקבוצה זו הגשמה של חלום נוסף. בכל הקבוצות בהן שיחקתי הרגשתי מצויין, אבל אף אחת מהן לא מתקרבת למשמעות של אתלטי עבורי".
כשטורס שיחק באנגליה הוא אמר: "מעולם לא נישקתי את הסמל של ליברפול על החולצה. ולא אנשק את הסמל של צ'לסי. אני אוהד רק קבוצה אחת, אתלטיקו מדריד, ורק את הסמל שלה אנשק". דייגו סימאונה, שחוץ ממאמן ענק ומוטיבטור מדהים הוא גם פסיכולוג לא קטן, מרגיש בחושים שלו שהחיבוק החם שטורס יקבל מהאוהדים ומהשחקנים, יכול להיות הדלק שיצליח להחזיר אותו למסלול הנכון. ואסור לשכוח שסימאונה הספיק לשחק יחד עם טורס ומכיר יותר טוב מכל אחד אחר את עוצמת האהבה והחיבור בין השחקן למועדון ולאוהדים.
נערץ על השחקנים
בשבוע שעבר נחשף צילום שבו קוקה בן ה-10 נראה עם פרננדו טורס, אלילו הגדול. היום קוקה הוא אחד הכוכבים הגדולים של הקבוצה ועדיין הוא מדבר על טורס כמו ילד שמדבר על שחקן נערץ. "פרננדו טורס הוא דוגמא מצוינת לכל הצעירים בקבוצה. אנחנו כל כך גאים במה שהוא השיג ואנחנו רואים את עצמנו כחלק ממנו".
את האופטימיות הלא זהירה של אוהדי אתלטיקו, אפשר להבין. הם כמובן מונעים בעיקר מהרגש, מהשמחה האדירה על כך ש"הילד" חזר הביתה. זה בא לידי ביטוי במאות האוהדים שהגיעו כדי לקבל אותו בשדה התעופה ולאחר מכן באימון הראשון. אגב, טורס נשאר אחרי האימון כדי לחתום לכל אוהד ואוהד שהגיע למתחם.
ביום ראשון בצהריים טורס יגיע למקום שמבחינתו הוא הבית – איצטדיון ויסנטה קלדרון. ראשי הקבוצה הזמינו את כל האוהדים כדי לקבל בתשואות את טורס, כשהוא עולה שוב אל כר הדשא שהוא מכיר כל כך טוב. ההערכות מדברות על איצטדיון מלא, 50 אלף אדומים-לבנים, שיגיעו כדי לומר ל"אל ניניו" את מה שהוא ברור מאליו: "ברוך שובך הביתה, ילד. אנחנו אוהבים אותך".
לצד המפקפקים באפשרות שטורס יחזור לעצמו, יש גם אנשי מקצוע שמאמינים שזה יכול לקרות. אחד מהם הוא פאביו קאפלו, מאמן נבחרת רוסיה, שאמר השבוע: "לטורס יש את כל מה שחלוץ צריך. הוא איבד את דרכו ומתקשה להבקיע שערים, כי הוא איבד את הביטחון העצמי שהיה לו בליברפול ובתחילת הדרך באתלטיקו. אני מאמין שסימאונה יצליח להחזיר אותו למסלול. אם יש מישהו שמסוגל לעשות זאת, זה צ'ולו".
אתלטיקו תפתח את 2015 בשבת אחה"צ במשחק ליגה ביתי מול לבאנטה אבל טורס עדיין לא יוכל להשתתף בו. הסיבה: חלון ההעברות של ינואר ייפתח באיטליה רק ביום שני, ורק אז יהיה אפשר להשלים את ההליכים הביורוקרטיים של ההעברה ממילאן. ולכן משחק הבכורה המחודשת של טורס במדים האדומים-לבנים יהיה לא פחות מאשר הדרבי מול ריאל מדריד, ביום רביעי הקרוב, בשמינית גמר הגביע.
"זה שהבכורה תהיה נגד ריאל מדריד, זו כנראה החלטה של אלוהים", התבדח טורס מיד עם נחיתתו בספרד. לכולם ברור, גם לטורס עצמו, שבכלל לא בטוח שסימאונה יעלה אותו בהרכב הפותח. אבל עצם הנוכחות שלו בסגל תהפוך את המשחק לאירוע מרגש ומיוחד במינו, מעבר ליריבות הענקית בין שני המועדונים. ובמיוחד כאשר המשחק הראשון בשמינית הגמר ייערך בויסנטה קלדרון.
אתמול התראיין ישראל טורס, אחיו של "אל ניניו", ואמר לרדיו הספרדי: "מבחינה פיזית הוא בכושר מצויין. הוא רק בן 30 וההחתמה שלו נעשתה רק משיקולים מקצועיים. הוא מאוד נרגש, אבל לא נלחץ מההמולה התקשורתית סביבו. הוא רגיל לכך. כל מה שפרננדו רוצה עכשיו זה רק לשחק. ואם צריך, הוא ירוץ עד לברנבאו כדי לשחק נגד ריאל מדריד".
לפנייה לכתב/ת 
