רוצים למגר את השחיתות? תנו למבקר שיניים
מדי שנה דו"ח מבקר המדינה מצביע על כשלים ובזבוז כספי ציבור, מרכז תשומת לב ליומיים ומיד נשכח במגירה. ביקורת שאינה תובעת לוח זמנים לתיקון הכשלים היא סתם הערת ביניים. דעה
מדי שנה חוזר הריטואל: מבקר המדינה מפרסם דו"ח ביקורת, פרי עבודה מאומצת ויסודית של עשרות ואולי מאות עובדי מדינה שחקרו ובדקו את תקינות התנהלותם של גופי מדינה שונים. כדי להציג את הממצאים, המבקר מכנס מסיבת עיתונאים ומסביר בארשת פנים רצינית את עיקרי הכשלים שמצא.
"חיובי הארנונה מסורבלים ולא שוויוניים"
"עלות שיפוץ היכל התרבות חרגה במיליונים"
המבקר: ליקויים בתהליכי הפרטת חברות
דו"ח המבקר: כך החמיץ האוצר 21 מיליארד ש'
בהמשך, כותרות שמנות מצביעות על הכשלים, המבוקרים מגיבים וטוענים ש"הדו"ח ישן", וש"הכשלים כבר תוקנו מזמן", או לחלופין קושרים את הכשלים במחסור בתקנים או בקשיי תקציב. אמנם הציבור כועס על מקבלי השכר השמן בנמלים או בחברת חשמל, אך בזה פחות או יותר נגמר העניין. באופן פרדוקסלי הכשלים הולכים ונעשים קשים יותר משנה לשנה, כשעוד ועוד כסף נבלע.
בפועל אין כל צורך במבקר כדי לדעת מה הכשלים המרכזיים במדינתנו. הצבא לא ערוך? המחסנים לא מלאים? המילואים לא מתאמנים? עבור מי בדיוק מדובר בתגלית חדשה ובלתי מוכרת?
העובדים הסוציאליים קורסים מעומס עבודה ושכרם נמוך? אין ממש צורך בחקירה מעמיקה כדי לגלות את זה. עוני? פריפריה מקופחת-תקציבים? פערי שכר? מגזר מוניציפאלי מושחת? לא גיליתם שם דבר חדש, שדורש חקירה מאומצת.
נראה כי הבדיקות האלה נחוצות בעיקר לאלפי פקידים, חוקרים ומומחים שעסוקים בביקורת כל השנה ומקטינים בכך את שיעור האבטלה; לממשלה, שיש לה מנגנון של כאילו ביקורת ובקרה - הרי האחראים מקבלים אותו בארשת רצינית ומגיבים שהטעויות תוקנו; לאזרח הקטן והתמים, שמאמין כי מישהו באמת מתכוון לעשות עם זה משהו; למבוקרים שמאמינים שהדו"ח ייתן להם תקנים ותקציבים, וגם לכל מי שזוהי שעתו להאשים בקלקולים את האחרים בהיעדר תקציבים ותקנים.
דו"חות מעלים אבק
אותה התנהלות קיימת לגבי ועדות בדיקה ממשלתיות או ועדות חקירה שקמות חדשות לבקרים. הן מקבלות תקציבים, מגייסות מומחים בשכר נאה, ועובדות קשה לחקר הבעיה. כעבור שנה או יותר הן מפרסמות דו"ח עב כרס, יוצאות בהכרזות דרמטיות, הממשלה מהנהנת בכובד ראש ומבטיחה לעיין וליישם הדו"ח. כמובן שכלום לא קורה: לא דו"ח טרכטנברג, לא דו"ח העוני של אלאלוף ולא דו"ח הבריאות מיושמים או ייושמו על ידי הממשלה. מגירות השרים מלאות בדו"חות של ועדות שאיש לא עשה דבר עם מסקנותיהן.
המבקר חייב לפרסם מדי שנה דו"ח נפרד על המבוקרים של השנים הקודמות ועל תיקון או אי-תיקון הליקויים בתוספת סנקציות. מדובר בכסף ציבורי שמחייב טיפול שורש, ואסור להשלים עם המצב שהזלזול יימשך כתמיד.
הבעיה המרכזית היא התיקון. מה הכשלים מרביתנו יודעים ומכירים מקרוב ואפילו על בשרנו. לעומת זאת, תיקון הליקויים בכל המגזרים, ללא קשר לפוליטיקה ומדיניות, חסר אצלנו באופן נואש. אם לא תיקון אז לפחות שיפור המצב הקיים.
כל שהאזרחים מבקשים הוא שאנשי הציבור יראו לנו שהם באמת עושים הכל כדי שהמדינה תהיה קצת יותר מתוקנת. זו הסיבה היחידה שהם מונו, נבחרו, או זכו בתפקיד. עשו שיהיה כאן מעט מתוקן יותר. לא מדובר במשימה קשה. זו מטרה בסיסית של חיים כלכליים תקינים והגונים.
הכותב הוא מרצה בכיר במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)
לפנייה לכתב/ת 
