אפס סובלנות כלפי מנהיגים מושחתים
שמעון ולוי, דוד המלך, אחאב - התורה לא מגלה סובלנות כלפי מנהיגים שחטאו בשחיתות שלטונית. רק חזרה מוחלטת, נוכחת וברורה ממעשיהם הרעים, עשויה לנקות את הדרך חזרה לשלטון, עבור מנהיגים שדבק בהם רבב של שחיתות
<<הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. היכנסו >>
זמני כניסת ויציאת השבת - ועוד על פרשת ויחי
התכונה הכי חשובה ויסודית של מי שחפץ "לעלות בהר ה'" היא ניקיון הכפיים. דוד איננו מזכיר את שמירת השבת - מצווה חשובה ביותר מצד עצמה, וגם לא מאכלות כשרים, אלא את ניקיון הכפיים. קו ברור נמתח מדבריו - לפרשת השבוע שלנו, "ויחי", המתארת את פרידתו של יעקב אבינו מהעולם ומבניו.
יעקב לא מתפשר על האמת
אלה הם רגעיו האחרונים של האב המכונן יעקב, שעל שם שמו השני 'ישראל' קרויה אומתנו. כל שנים-עשר ילדיו מקיפים את
מיטתו לשמוע את ברכותיו, מילותיו האחרונות. יעקב שסבל כל כך משנאת אחיו עשיו; שסבל כל כך משנאת חמיו לבן הארמי, וגיסיו, אחי נשותיו רחל ולאה. יעקב ששנות זקנתו עוברות עליו בגעגועים לא פתורים ליוסף בנו האבוד, וכל זה בשל שנאת האחים שהיה לו חלק בה, בשל העדפתו הגלויה ליוסף.
היינו מצפים כי יעקב ינקוט בגישה פייסנית, מכילה ומקבלת לכל בניו. היה מקום להניח כי ינצל את רגעיו האחרונים כדי ליצור אחדות ושלום בין בניו, כתנאי הכרחי ליצירת העם הנכסף בעתיד. אך כשהוא מגיע לתורם של בניו שמעון ולוי - הוא מטיח בהם את מה שנראה כקללה חריפה, ולא ברכה:
"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים, כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹותֵיהֶם. בְּסֹדָם אַל תָּבֹוא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי, כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹונָם עִקְּרוּ שׁוֹר. אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה. אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל".
יעקב, איננו מתפשר על האמת. מעשה הקנאות הרצחני של שמעון ולוי כלפי אנשי שכם, פסול מכל וכל בעיניו. אולי דווקא ברגע נורא ההוד של הסתלקותו מהעולם, הוא מקיא ומוקיע את המעשה מתוך הסיפור הלאומי.
"כלי החמס" של שמעון ולוי אינם ירושה, ולא יהיו חלק מהאתוס הלאומי. אלה "מכרותיהם". הם הכירו בהם, ומהכרתם אימצו את הדרך הפסולה הזאת (כדברי "אור החיים" הקדוש). יעקב מרחיק עצמו מסודם ומקהילתם. מפזר ומפיץ אותם ברחבי ישראל. לוי ושמעון לא מקבלים נחלה מסודרת בארץ ישראל העתידית.
העונש של אחאב
פרשת "ויחי" החותמת את ספר בראשית, מלמדת אותנו את סודם של הקווים האדומים. המורשת הזאת של המלחמה בשחיתות,
היא "הבריח התיכון" של התנ"ך כולו. עלי, הכהן הגדול והשופט, מהדמויות היותר נכבדות בתנ"ך כולו, מקבל עונש חמור לדורי דורות, שצאצאיו לא יאריכו ימים משום שלא גער בבניו שהיו מושחתים, וניצלו בצורה כוחנית את מביאי הקורבנות למשכן שילה, ואף עסקו בניצול מיני של נשים שהביאו את קורבנותיהן למשכן. התנ"ך לא מטייח שחיתות שנעשתה במוסד הדתי המקודש ביותר.
דוד המלך, שלוקח מאוריה את אשתו תוך ניצול מעמדו המלכותי, ושולח את בעלה למותו בקרב - נענש ש"חרב לא יסור מביתו" לדורות. התנ"ך לא מטייח את מעשיו ולא מסתיר אותם. ואולי "עונשו" הגדול של דוד המלך, הוא העובדה שהתנ"ך מטמיע את מעשהו לנצח בדברי הנביא. וכל ילד וילדה יחשפו למעשהו לדורי דורות.
השחיתות בכלל וזו השלטונית בפרט, נתפסת כנושא מכונן שחייב לעמוד בראש סדר היום הרוחני שלנו. אחאב החומד לעצמו את כרמו של נבות היזרעאלי, בסיועה הפעיל של אשתו המלכה, גם משיג אותו. איזבל בתחכומה טופלת אשמת שווא על נבות באמצעות שני בני בליעל שהופכים לעדי שקר, דינו נחרץ למוות על מרידה במלכות, והוא מוצא להורג.
עתה נפתחת דרכו של אחאב לזכות בכרם הנחשק. את תוכחתו של אליהו הנביא לאחאב יודע כל ילד לצטט: "הרצחת גם ירשת" הוא גוער בו. סופו של אחאב נחתך, ואיש האלוהים אומר לו שהכלבים ילוקו את דמו באותו מקום שבו ליקקו את דמו של נבות היזרעאלי.
רוצים לחזור לחיים ציבוריים? תחזרו בתשובה
לאליהו חשבון פתוח עם אחאב ואיזבל, עובדי עבודה זרה פעילים שרוצחים שלוש-מאות נביאי אמת. חטא נבות איננו היחיד, ואינו
בהכרח החמור ביותר. אך בעיני האלוהים חטא השחיתות השלטונית הוא החמור ביותר בשרשרת חטאיו של אחאב.
הנביאים ישעיהו וירמיהו מכוונים את נבואות הזעם שלהם כלפי השחיתות המאורגנת בממלכת יהודה. הקו הבלתי מתפשר של יעקב, אבי האומה הישראלית, כנגד החמס" ועיוות הדין והצדק, מקבל את ביטויו לאורך שרשרת הדורות, בתגובות הבלתי מתפשרות של נביאי האומה כלפי כל גילוי של שחיתות.
יש דרך למחוק את רבב השחיתות על ידי "חזרה בתשובה" שבמרכזה "הכרה בחטא" ו"הודאה" בו. את זה צריך לדרוש מכל מי שדבק בו רבב, והוא רוצה לחזור לחיים הציבוריים. חז"ל אמרו: "כל האומר שדוד חטא, אינו אלא טועה". אין כוונתם שדוד לא חטא, אלא שהוא מכיר בעובדה שחטא, מקבל את עונשו, ומתחרט מרה. עתה הוא יכול לחזור לתפקידו צח כשלג. היהדות מאמינה בתשובה, באותו להט שהיא מגנה את השחיתות. אך התשובה מהשחיתות צריכה להיות נוכחת וברורה.
