למי שייכות מניות של 98 קורבנות שואה מיוון?

החברה הישראלית לאיתור והשבת נכסים של הנספים נדרשה להעביר לארגון יווני רכוש של נספים שהיו אזרחי המדינה. שופט קבע שהמניות יישארו בארץ

עו"ד יואל גולדברגפורסם: 04.01.15 , 08:45

בית המשפט המחוזי בתל אביב נדרש לפסוק בתביעה שנסובה על רכוש של 98 קורבנות שואה יהודים אזרחי יוון: הארגון היווני O.P.A.I.E, המסייע לניצולים, תבע לקבל מניות שלפני מלחמת העולם השנייה היו בבעלות יהודים במדינה, וכעת נמצאות בידי החברה הישראלית לאיתור והשבה של נכסי הנספים. לאחר הליך משפטי ארוך דחה שופט המחוזי גדעון גינת את התביעה של הארגון בנימוק שהחוק הישראלי גובר על החוק היווני.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

שנים ספורות אחרי תום מלחמת העולם השנייה נחקק ביוון חוק שמטרתו לשקם את יהודי המדינה ששרדו את השואה. לשם כך הוקם ה-O.P.A.I.E, שיירש את הרכוש של היהודים שנספו ולא נמצאו להם יורשים.

תביעה

ישראלית תקבל חצי מיליון על פוליסה מ-1942

עו"ד יואב סלומון

בת ליוצא בולגריה יצאה למסע שורשים וגילתה ביטוח שערך אביה תחת המשטר הפרו-נאצי. כיצד קרה שדווקא מדינת ישראל תשלם לה את הסכום?

ישראלית תקבל חצי מיליון על פוליסה מ-1942

כ-60 שנה מאוחר יותר, ב-2006, נחקק בישראל חוק נכסים של נספי השואה (השבה ליורשים והקדשה למטרות סיוע והנצחה), שמטרתו לפעול לאיתור והשבת נכסים של הקורבנות ליורשיהם. לפי החוק, נכסים שלא אותרו להם יורשים ישמשו לסיוע לניצולי שואה ולהנצחת זכר השואה והנספים. לצורך ביצוע החוק הוקמה "החברה לאיתור ולהשבת נכסים של נספי השואה".

בין הנכסים הרבים שהועברו לחברה מאז הקמתה, היו גם אלפי מניות של חברת JCT, שנוסדה באנגליה לפני יותר מ-100 שנה ביוזמת בנימין זאב הרצל וראשי התנועה הציונית לשם מימון פעילויותיהם. חלק מהמניות נמכרו ליהודים ברחבי אירופה, שלימים נספו בשואה.

במרס 2011 פנה ה-O.P.A.I.E לחברה לאיתור נכסים בדרישה להשיב לו מניות של 98 אזרחים יוונים שנספו בשואה. הוא טען שהוא זכאי לקבל את המניות מכוח חוק הירושה היווני. אבל החברה דחתה את הבקשה בטענה שמבחינתה מדובר בנכסים שיורשיהם לא אותרו, ולכן, לפי החוק הישראלי עליה להשתמש בהם לסיוע לניצולי שואה ולהנצחה.

הארגון הגיש ערעור למחוזי וטען שחוק נכסי הנספים מתייחס לנכסים הנמצאים בישראל. ואולם, בזמן מלחמת העולם השנייה המניות לא היו בישראל, ולמעשה הן הועברו אליה רק בשנות ה-60. כמו כן, נטען, יש להחיל על הנספים את החוק היווני משום שהיו אזרחי יוון.

הארגון הוסיף כי העדפת החקיקה הישראלית – שנחקקה כ-60 שנה לאחר החוק היווני וסותרת אותו - מונעת את האפשרות לסייע לכ-200 ניצולי שואה יהודים החיים ביוון.

לשנות את החוק

השופט גינת דחה את הערעור של הארגון היווני וקיבל את עמדת החברה. גם לעמדתו, חוק נכסי נספים חל על המניות אף שהן לא היו בישראל במועד רכישתן על ידי נספי השואה או במועד מותם.

עם זאת, ועל אף שהחברה פעלה בהתאם לחוק, ציין השופט כי ראוי שתמצא פתרון שיאפשר לסייע ליהודים החיים ביוון, שגם הם קורבנות ישירים של תקופת השואה. הוא קרא לחברה ולמחוקק לשקול תיקון של החוק, כך שהארגון יוכל לקבל סיוע כספי על חשבון המניות. השופט לא פסק הוצאות מ"שיקולים אנושיים".

בלשון המעטה, נראה כי תכליתו של החוק להשבת נכסים ליורשי הנספים בשואה אינה מתממשת. לא פעם נתקלים היורשים בקשיים רבים במימוש זכויותיהם, שאותם מערימה החברה שהוקמה בחסות החוק.

יש לבדוק בדחיפות מהו המספר המדויק של היורשים שהצליחו "לזכות" בנכסים לעומת התשלומים הניכרים, לרבות השכר, המשולמים למנגנון תפעול החברה. מעניין מה יראו הממצאים ולמי שולם יותר: ליורשים או לחברה?