בואו נדבר על אוטובוסים בשבת

בעקבות ההחלטה התמוהה של שר התחבורה לבטל קווי תחבורה ציבורית בימי שישי בצהריים (שאותה ביטל השר ישראל כץ), ולתגובתו של יאיר לפיד - חשוב להזכיר: לא רק חיילים זקוקים לתחבורה ציבורית ביום שישי, אלא גם אזרחים רבים שאינם יכולים להרשות לעצמם רכב פרטי. ולא רק ביום שישי, אלא גם בשבת.

עוד בערוץ הדעות של ynet

נשים במפלגה? לא תודה / נעמה אליהו

דומה שמפלגות לא מעטות עוסקות כיום בנושא האי-שוויון בישראל. הגיע הזמן שיגידו בקול רם וברור - תחבורה ציבורית בשבת היא זכות בסיסית לניידות, זכות שנשללת מהציבור ומעמיקה את האי-שוויון. המציאות הזו פוגעת בעיקר באוכלוסיות החלשות, אבל גם במעמד הביניים הנשחק. דמיינו לרגע מה היינו יכולים לעשות עם אלף שקלים בחודש (לפחות!) במקום להוציא אותם על דלק, ביטוח רכב, טסט ותיקונים במוסך.

אוטובוסים בשבתות הם הפתרון, לא הבעיה (צילום: ירון ברנר)

יש שני מיתוסים בנושא התחבורה הציבורית בשבת המושרשים אפילו בקרב האוכלוסייה החילונית. הראשון הוא מיתוס מטרדי זיהום אוויר ורעש ("תנו לנשום לפחות יום אחד בשבוע"), והשני הוא מיתוס הצביון היהודי ("קדושת השבת", "איסור העסקה של יהודים בשבת"). אני רוצה להתווכח עם הרעיונות הללו.

אם נביט בתצלום אוויר על ישראל בשבת נראה שהיעדר תחבורה ציבורית בשבת ממש לא תורמת להפחתת זיהום האוויר. במקום רכבת אחת שיכולה להסיע עשרות עד מאות נוסעים - עושים זאת מאות כלי רכב. פתרון התחבורה הציבורית בשבת טוב יותר לבעיית הזיהום והרעש. מה יגרום לישראלים לוותר על הרכב הפרטי אם בשבת אנו מושבתים, או צריכים להוציא הרבה כסף על מוניות? אצל רבים מאיתנו השיקול של ניידות עצמאית בשבת עלול לגבור על השיקולים הכלכליים והסביבתיים של מעבר לתחבורה ציבורית.

לגבי המיתוס השני, אוי לנו אם הצביון היהודי שלנו תלוי בתחבורה הציבורית. יש לעם ישראל מספיק היסטוריה ומורשת המגדירים את הצביון שלנו. ובכלל, החוק במדינת ישראל קובע כי ניתן להעסיק עובדים בשבת אם השירות שלהם חיוני לציבור. אז במדינת ישראל מותר להעסיק ברמנים, מאבטחים, רופאים ועוד בעלי מקצועות אחרים - כולל עובדי רשות השידור הממלכתית - אבל לא נהגי אוטובוסים ורכבות? אם מוניות שירות פועלות בשבת (ועובדות קשה) אז מה ההיגיון לא להפעיל אוטובוסים ורכבות בשבת? במקום נהג רכבת אחד עובדים עשרות נהגי מוניות שירות. זו דוגמא לכך שתחת אמתלת אי העסקת יהודים בשבת מעסיקים יותר יהודים בשבת.

הנושא של התחבורה הציבורית בשבת מסמל את המלכודת שישראל נמצאת בה מיום הקמתה: הכפייה הדתית. הציבור החילוני אדיש לכך שנפגעת לו זכות בסיסית של ניידות כי "הצביון שלנו תלוי בזה". אותו ציבור חילוני (חלקו לפחות) יושב במסעדות לא כשרות, נוסע בשבת ברכב או במונית, רואה טלוויזיה בשבת אבל התחבורה הציבורית היא טאבו? נו באמת.

אם הציבור החילוני יצביע ברגליים, הממשלה תיאלץ להשקיע בתשתיות נאותות לתחבורה ציבורית במקום למלא את ארצנו במחלפים. דמיינו שבמקום מחלפים מפלצתיים, שממילא לא פותרים לנו את בעיות התחבורה, ניסע ברכבות קלות ובנתיבים לתחבורה ציבורית. במרחב כה קטן כמו מטרופולין תל אביב, שבו מצטופפים כשלושה מיליון אזרחים, זהו הפתרון היחיד. המרחק בין חוף הים של תל אביב לבין ראש העין שווה למרחק בין מערב לונדון למזרחה. מישהו באמת חושב שזה בלתי אפשרי לרשת את ישראל בתחבורה ציבורית איכותית?

היעדר תחבורה ציבורית בשבת פוגע בחלשים, מזיק לסביבה, לא תורם לצמצום תאונות הדרכים וגורם להעסקת יותר עובדים בשבת. הפתרון הראוי הוא תחבורה ציבורית חלקית בשבת: הפעלת רכבות ואוטובוסים בתדירות נמוכה מבימי חול. יש רק מילה אחת להסביר מדוע זה לא קרה עד כה: חלם. במחשבה שנייה יש מילה מדויקת יותר - מחדל.

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il