"אבל לא קר לה עם סנדלים?"
"מאז תחילתו של החורף היא מסרבת ללבוש ארוך. כל שרוול שאורכו מתכתב עם קצה המרפק - נדחה על הסף. מגפיים? נעליים? לא אצלנו, ולא משנה אם הן ורודות או מעוטרות ביהלומים של 'הלו קיטי'". אורלי פופר מתמודדת עם בת 4 שמתעקשת ללבוש קצר באמצע החורף, ומבקשת מכם רק דבר אחד: תפסיקו להעיר
<<כל החדשות, הטורים, המדריכים והכתבות בעמוד הפייסבוק של ynet הורים >>
מאז תחילתו של החורף היא מסרבת ללבוש ארוך. כל שרוול שאורכו מתכתב עם קצה המרפק - נדחה על הסף. כל חצאית שמאיימת לגרד את קצה הברך - "לא נוחה לה". והס מלהזכיר גרביים, גרבונים, טייץ או שאר מריעין בישין. נעליים? מגפיים?
לא אצלנו, ולא משנה אם הן ורודות, מעוטרות ביהלומים של "הלו קיטי" או אפילו כאלה שנועלת לא אחרת ממלכת הגן העכשווית.
גם מסע קניות תחת הכותרת "תקני מה שבא לך העיקר שיהיה ארוך", או לחלופין: "אני זורמת עם כל נעל שתבחרי העיקר שתכסה את כל כף הרגל" - כשל כישלון חרוץ. כך גם מעיל בייבוא אישי מאירופה הקרה, שנותר מיותם בארון.
האם לפניי תערובת של חוסר איזון בוויסות חושי יחד עם אלמנטים מוקדמים של גיל ההתבגרות, בתוספת מאמץ לייצר מאבקי כוח, או שאולי היא דווקא נהנית מתשומת לב חורפית? מה שבטוח, העובדה שהגננת מקבלת את פניה בכל בוקר בתדהמה עם השאלה "לא קר לך?" והדיון הארוך עם הסייעות על כך שהן עם סוודר אך עדיין קר להן - ודאי לא עוזרים.
להתעקש או לא? זו השאלה
כבר הפנו אותי לקובצי ענק ברשת תחת המונח "גיל 4 האיום", מהם קיבלתי את המסר שכדאי להתעקש רק על מה שחשוב. אז האם את מאבק המאבקים בכל בוקר אני אמורה לנהל על אורך השרוול? עוד לא הצלחתי להכריע בשאלה. מה שבטוח, לא מצאתי סימוכין בעולם הרפואה לכך שילד שלבוש קצר בחורף מועד לחלות יותר או שדלקת ריאות עתידה לתקוף דווקא את מי שנועל סנדלים בטמפרטורה של מתחת ל-20 מעלות.
דווקא אגף חובבי הרפואה הסינית סיפק הסבר אחר: את חום הגוף, הם קובעים, יש לבחון במעלה הסרעפת ובעורף, כיוון שאלו האזורים שמעידים יותר מכל על תקינותו. באמת שבדקתי, וחזרתי ובדקתי, והגעתי רק לתוצאה אחת: הילדה כנראה בסדר גמור, אף שהיא מתעקשת על גופייה וחצאית בואכה הסערה העכשווית.
אבל כמו שכל הורה יודע, קשה לעמוד בלחץ של היועצים מסביב. כמי שלא סובלת קור ולבושה בשלל שכבות לפני כל יציאה מהבית, גם לי קשה לדמיין איך גוף כה קטן עומד באימת ה-16 מעלות שיש בחוץ. מצד שני, אולי הגוף הזה יודע מה הוא עושה, והיא לא מתעקשת רק כי היא יכולה, אלא כי היא באמת מעדיפה את הנוחות על פני הסרבול, ועם החום הפנימי שלה לא אמורים להתווכח?
אז האם תכתירו אותי כאם מפקירה, או ככזו שקשובה לרחש הלב של האמצעית? אין לי ממש זמן לשמוע את התשובה, היא שוב קוראת לי מארון הבגדים, "אמא, תעזרי לי לבחור!!!". האפשרויות: גופיה וחצאית, שמלה וסנדלים. שיהיה לי בהצלחה!
לפנייה לכתב/ת 
