בלי תהילה, בלי שיווק, עם כסף - ועם פחד

זה הגיע משום מקום. בלי מניעים ברורים, בלי רקע שיסביר את הטרגדיה. "איש מצחיק", תיארו אותו חבריו. בטח לא אחד שיסיים הופעה במועדון לילה ללא רוח חיים. ארבעה ימים אחרי הרצח, עדיין לא ברור מה בדיוק קרה שם בראשון לציון, בלילה שבו הזמר רומן סימחייב נורה למוות, אחרי שפרץ ויכוח בינו לבין כמה מהמבלים בקהל.

אבל בתעשיית השוליים המוזיקלית הזו של זמרי אירועים ומועדוני לילה - תעשייה שפועלת בדרך כלל רחוק מאור הזרקורים - סיפורים כאלה אינם נדירים. גם אם רובם נגמרים יחסית בשלום. "הופעתי פעם במסעדה ובליין שיכור ביקש ממני לבצע שיר מסוים", מספר זמר אירועים. "אחרי שסירבתי הוא הציע לי כסף, וכשאמרתי שזה לא עניין של מחיר - הוא החל לאיים עליי. 'אני אזיין אותך' ודברים כאלה. סימנתי לאנשי הביטחון והם ליוו אותנו לחנייה. אני משוכנע שאם לא היו שומרים עלינו, היו מחכים לנו בחניון".

"קורה שהפחד מלווה את ההופעה". רומן סימחייב ז"ל

זוהי תעשייה ענפה שפועלת בתחום הביניים של המוזיקה בישראל. כוכביה בדרך כלל לא מוכרים לקהל הרחב, ולא מושמעים ברדיו המסחרי. מצד שני, הם כן זוכים לפופולריות רבה בקרב קהל מצומצם יותר, ומקבלים אלפי שקלים לכמה שעות בערב על הבמה. רובם לא משווקים את עצמם עם יחצ"ן או מנהל אישי, אלא סוגרים הופעות מפה לאוזן. בדרך כלל זה גם מספיק להם. רובם גם עובדים בעבודה נוספת: אחת עובדת במוסד חינוכי, אחר מפיק בערוץ טלוויזיה נישתי. 

אם הם צעירים, הם אולי עוד חולמים ומתאמצים לפרוץ החוצה מהנישה הזו שכובלת אותם. אבל ברוב המקרים, הם כבר מבוגרים ומנוסים יותר, עם פחות חלומות על קיסריה ויותר התעסקות בעובר ושב. "כשאני סוגרת הופעה אני מוציאה קבלה ומבקשת את הכסף במזומן", מספרת ולנטינה אנק שוסמן, זמרת אירועים מצליחה. "יש כאלה שרוצים לדחות את התשלום, בדרך כלל אני לא מסכימה. כבר יצא לי לחכות שנתיים לכסף. זה המקצוע שלי. אני עושה את זה עשר שנים ומתפרנסת בסדר, ברוך השם".

כל עדה והזמר שלה

לפני שנחשף שמו של סימחייב כזמר שנורה למוות, הוא תואר בתקשורת כ"מוכר בקהילה הבוכרית". ובאמת, קשה מאוד להפריד את התעשייה הזו מהפן העדתי שלה. אנק שוסמן למשל, פופולרית מאוד בקרב הקהל הרוסי - היא זוכה להופיע פעמיים בשבוע, וגובה כ-2,000 שקל לערב. הקהל שלה מכיר אותה, מרעיף עליה אהבה, ומוכן לשלם לה לא מעט. מצד שני, נדיר שתמצאו אותה מופיעה בפני קהל שרובו מעדה אחרת.

בזמן שהזמרים הגדולים, אלה שפרצו למיינסטרים, פחות כבולים לנישה העדתית שלהם - זמרי האירועים בדרך כלל מוגבלים לעדה שלהם. קנובש אבבה למשל, בת 40 ואם לארבעה מאשדוד, היא כוכבת גדולה בקהילה האתיופית: כל כך גדולה שהיא מתלוננת שתקליטנים בני העדה מחזיקים הקלטות פיראטיות שלה ומשמיעים אותן באירועים שאליהם לא הוזמנה להופיע. אבבה מבהירה שהיא לא מוגבלת מבחינה גיאוגרפית - "אני מופיעה גם בצפון וגם בדרום" - אבל מודה שרוב מוחלט של הופעותיה הן מול קהל אתיופי.

הכוכבת של בני העדה האתיופית. קנובש אבבה

מוריס ג'נשוילי, לעומת זאת, בן 54, אב לארבעה וסב לארבעה, מופיע בפני העדה הגרוזינית. "העדה שלנו סגורה וכולם מכירים את כולם", מספר ג'נשוילי, שמופיע כבר 30 שנה באירועים משפחתיים. "אני מופיע באירועים רק עם השירים שלי, ברוסית, בגיאורגית ובעברית, ונחשב לכוכב בגיאורגיה". לדבריו אפילו זכה לכוכב על שמו בשדרת הכוכבים במולדתו.

טעות אחת, והערב יכול להיגמר עם אגרוף לפנים

הפרנסה אולי לא רעה, אבל לפעמים - כמו שהוכיח המקרה הקיצוני של סימחייב - את העבודה הזו עלולים ללוות חששות, תקריות לא נעימות וחיכוך עם עבריינים. "העולם הזה מחובר להרבה צינורות", מספר בעל אולם אירועים, "יש זמרים שמגיעים לפה וישר ברור לי שהם מחוברים בחבל הטבור לארגוני פשיעה - והם גם אלה שדוחפים להם הופעות".

"יצא לי להופיע באירועים של משפחות פשע", מספר גל סינואני, זמר אירועים מצליח בן 28 שגם עושה את צעדיו הראשונים מחוץ לנישה הזו. "מבחינתי זה לא עניין של פחד, אלא של כבוד. יש משפחות שאני הזמר הצמוד שלהן. כן, היו פעמים שחששתי לשלומי, ויצא שהבאתי איתי מאבטחים לאירועים. אבל זה קורה לעיתים נדירות ותמיד היו מסביב אנשים שעזרו לי".

זמר אירועים אחר מספר שאצל משפחות מסויימות, אפילו ריקוד משותף עם אישה מהקהל יכול להסתיים (והסתיים בעבר) באגרוף לפניו של הזמר. "בהחלט קורה שאני מגיע בפחד להופעה", הוא מודה. "לפעמים אתה מופיע באירועים גדולים ונוצצים ושואל את עצמך מאיפה הכסף ואז נופל לך האסימון".

גם אם רוב הזמרים לא מחוברים בעצמם באופן ישיר לעבריינים, רבים מהם מודים שעימותים מילוליים (ולפעמים אף יותר מזה) עם הקהל, הם לא ממש עניין נדיר במקצוע הזה. "הזמרים הגדולים באמת מגיעים עם אבטחה", מספר גורם ותיק בתעשייה, "אחרים צריכים להתמודד עם בקשות ותלונות מצד הקהל - שיכולות בקלות להיגרר לאיומים ובסוף אלימות. אתה יודע איך זה מתחיל, אתה אף פעם לא יודע איך זה ייגמר".