שופטת: 'היא לא נאנסה, היא התאכזבה מהמין'
פרסום ראשון: שופטת בית המשפט המחוזי בת"א התעלמה מהנורמות ביחס לעדויות של קורבנות תקיפה מינית ושזרה בפסק דינה התבטאויות חריגות: "התגובה הטבעית של נאנסת היא להתלונן במשטרה ולספר לקרוביה את שאירע לה"
"התגובה הטבעית של אישה בגירה אשר נאנסת היא להגיש תלונה במשטרה ולשתף את קרוביה באשר אירע לה". כך קבעה השופטת דליה גנות מבית המשפט המחוזי בתל אביב בפסק דין של תביעה אזרחית שעסקה באונס, תוך התעלמות לכאורה מהלכות המקובלות ביחס לעדויות של קורבנות תקיפה מינית. עוד בפסקת הדין שפרטים מתוכו שהותרו לפרסום נחשפים כאן לראשונה, היא קבעה בהתייחסה לעדות: מתיאורה לא עולה שהיה אונס, אלא שהיא התאכזבה מטיב יחסי המין.
השופטת התבקשה להכריע בעניין תביעה אזרחית שהגישו כמה נשים נגד גבר שלטענתן אנס אותן. רוב פרטי המקרה אסורים בפרסום. הנשים גם התלוננו בתום תקופה ארוכה אולם התיקים נסגרו מחוסר ראיות והוגש על כך ערר והוא תלוי ועומד. במקביל הן הגישו כאמור תביעה אזרחית, ובתום משפט מורכב שהתנהל במשך יותר משנתיים, ניתן לאחרונה פסק הדין - שהיכה את התובעות בתדהמה בשל ההתבטאויות החריגות של השופטת.
לפי הלכות בית המשפט העליון, נוהגים השופטים שבוחנים עדויות של נפגעי תקיפה מינית לקבל את העובדה שבעדויותיהם קיימים אי-דיוקים ולהתייחס לעדות כאל מקשה אחת. בית המשפט העליון פיתח לאורך השנים "ארגז כלים" מיוחד לאופן שבו יש לבחון עדויות על תקיפות מיניות.
כך למשל, בפסק הדין של השופט יצחק עמית נכתב: "במצב הדברים הרגיל בית המשפט 'מדקדק' בסתירות ובאי-דיוקים בדברי העדים, אך בעבירות מין הגישה היא שונה. בני אדם שנעשו בהם מעשי זוועה מספרים פעמים רבות את סיפוריהם בדרך רגשית מאוד, סותרת ומקוטעת, החותרת תחת אמינותם. כל אלה יכולים להביא לידי בלבול, אי דיוק, וחוסר עקביות בעדויות נפגעי עבירות מין. לכן, יש ובית המשפט מסתפק בגרעין האמת שבגרסת המתלונן".
אולם להלכות האלו לא היה זכר בדברי השופטת בפסק הדין. "מדובר במערכת יחסים שנמשכה ארבע שנים תמימות", הזכירה גנות ביחס לאחת הנשים, "ולא ניתן להעלות על הדעת את גרסתה של התובעת שבכל אותן ארבע שנים היא נאנסה שוב ושוב ויחסי המין נכפו עליה באלימות, מבלי שהתלוננה, מבלי שאיש ממכריה הבחין במצוקתה ומבלי שתעשה דבר וחצי דבר כדי להפסיקם".
"תיאור עקבי של האונס הוא קריטי"
"התגובה הטבעית של אישה בגירה אשר נאנסת היא להגיש תלונה במשטרה ולשתף את קרוביה באשר אירע לה", המשיכה לטעון השופטת, והוסיפה כי "התובעת לא הצליחה להסביר לחוקר מדוע לא הגישה תלונה נגד הנתבע בגין אינוסה. לא הייתה בפיה תשובה עניינית לשאלה זו לבד מתחושות בושה שחשה וכן שחשה טיפשה ומנוצלת, אלא שלעניות דעתי אין בתחושות אלו כדי למנוע מנאנסת הגשת תלונה נגד האנס".
השופטת גנות גם הצהירה כי "תיאור עקבי של התרחשות האונס הנטען הוא קריטי להוכחת התביעה, ואין כל ספק כי שינויים בסתירות ואופן הצגת הגרסה, מה גם שמדובר בעדות כבושה, אינם משרתים את מטרתה של התובעת ואינם מסייעים לה בהוכחת תביעתה". עוד היא כתבה: "הנני מקבלת את הטענה בדבר קיום יחסי מין במכונית וזאת חרף הכחשת הנתבע, אלא שבניגוד לטענת התובעת כפי הנראה התקיימו יחסים אלה בהסכמה".
אחד הדברים התמוהים בפסק הדין הוא היעדר ביקורת על הנתבע, אף שפרוטוקול הדיון משקף תמונה של עדות בעייתית וגם השופטת העירה על כך בחריפות. לפי הפרוטוקול, בחקירתו הנגדית של הנתבע עלתה חמתה של השופטת באשר לתשובותיו והיא אמרה לו: "כושר ההתחמקות שלך ממתן תשובות לשאלות הוא באמת ברמה מאוד-מאוד-מאוד גבוהה. אני שואלת שאלות הכי פשוטות בעולם, ילד בגן היה מסוגל להבין אותן ולענות עליהן, ואתה לא משום מה".
חרף זאת, בסופו של דבר קיבלה השופטת את גרסתו של
הנתבע ופסקה לטובתו סכומי עתק בגין עוגמת נפש. כל הצדדים הגישו ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. עורכי הדין שלומית הראל-שוורץ ועמוס ואן-אמדן, שייצגו חלק מהתובעות בהליך הערעור, ציינו כי "גם כעורכי דין ותיקים ומיומנים הוכינו בתדהמה של ממש למקרא פסק הדין, המגלם סטייה חדה ובלתי מובנת מההלכות כפי שגובשו ועוצבו בניצוחו של בית המשפט העליון".
"אנו סמוכים ובטוחים כי בית המשפט העליון ייכנס לעובי הקורה במהלך הדיון בערעור ויעמיד את הדברים על תיקונם", הם הוסיפו. תובעת נוספת מיוצגת על-ידי עו"ד רוני אלוני סדובניק.
עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, אמרה היום בתגובה: "כבר חשבנו שעברנו כברת דרך בטיפול המשפטי בעבירות מין והנה מגיעות אמירות שיפוטיות שכאלה המחזירות אותנו עשרות שנים אחורה. אמירות מהסוג המובא מעידות על חוסר הבנה בסיסי וחוסר הפנמה של מאפייני הפגיעה המינית. לא ייתכן שבשעה שהידע המקצועי בתחום הפגיעה המינית מעיד על כך שדיווח מאוחר על הפגיעה הוא השכיח ולא החריג, מגיעה אמירה שיפוטית שכזו אשר לא מכירה בתופעה. תחום עבירות המין דורש ידע מקצועי בנושא הדינמיקה של הפגיעה המינית, ועל כן דרשנו בעבר כי כל השופטים הפליליים יעברו השתלמויות בנושא, כפי שאכן קורה כיום. הגיעה העת לחייב את כלל השופטים שעוסקים בפגיעה מינית, לרבות אלו מהשדה האזרחי, לעבור השתלמויות בנושא".
מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "מדובר בתביעות מאוחדות שהוגשה על ידי ארבע נשים בוגרות כנגד הנתבע בטענה, כי נאנסו על ידו לפני שנים רבות. הנשים והנתבע חיים במסגרת של קבוצת נשים וגברים, במנהלת אורח חיים אלטרנטיבי, תוך ניתוק ממשפחותיהם הביולוגיות, ובניית מערכות יחסים זוגיות - לרבות קיום יחסי מין - רק בין חברי הקבוצה לבין עצמם. מהראיות שהובאו בפני בית המשפט עלה, כי סיפור האונס לא היה ולא נברא, והוא לא בא לעולם, אלא מתוך רצון לפגוע בנתבע, וזאת בשל סכסוך כספי שקיים בינו לבין ראשת הקבוצה".
לפנייה לכתב/ת 
