אדמונית וכיפית: עוגת דלעת וגזר
ג'ינג'יות ספרותיות וקולנועיות מכל הגילאים והסוגים משלהבות את הבת של מיכל וקסמן, שמעריצה אותן בכל מאודה. עד שהיא תהיה בת 18 ותצבע את שיערה לאדום, היא מתנחמת בעוגת הדלעת והגזר הריחנית שמכינה אמא. מתכון שובב כמו בילבי ולוהט כמו לינדזי לוהן בימים הטובים
בגיל 8 וחצי, הנסיכה שלי כבר פיתחה לה תפיסה פמיניסטית רחבה ומנומקת, לפיה העולם הנשי (שהוא בעיניה, כמובן, העולם השולט) מתחלק לשני סוגים עיקריים: פקצות ושובבות כיפיות.
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
- ירון שלו מגיש: ארוחת צהריים חורפית
- טבעונות והעיר הגדולה: מסעדות טבעוניות בניו יורק
- תכנית אמנותית: הצצה אל #segevart
הפקצות, שהן הרוב, מתעניינות באורך השיער ובמידת חלקותו, שקועות רוב היום באייפון, חברות ב-8 קבוצות וואטסאפ לפחות, מעריצות את קייטי פרי, שונאות בנים, מרבות להתגנדר ומשתדלות, למרות גילן הרך, להופיע בשיער פזור, נעלי עקב, חולצות בטן, חצאיות קצרות ומדי פעם אפילו נגיעת איפור, אם אמא מרשה.
השובבות הכיפיות מעדיפות משחקי דמיון ובלשות, מטפסות על עצים סודיים, שונאות להכין שיעורי בית, אוהבות לרוץ בגשם, קוראות ספרי הרפתקאות, משחקות כדורגל מדי פעם, מלטפות בעלי חיים בכל הזדמנות, נועלות נעלי ספורט קוליות וחושבות שבנים דווקא יכולים לפעמים להיות משעשעים.
בתוך קבוצת השובבות הכיפיות, מסמנת הנסיכה שלי תת-קבוצה נשגבת ומיוחסת במיוחד: הג'ינג'יות!
כבר כמה שנים שדמיונה הפורה משיט אותה מגיבורה ג'ינג'ית נערצת אחת לאחרת: בילבי בת גרב, נוגה מקופיקו, אנני (המחזמר אותו היא מכירה בעל פה בשלוש גירסאות), האלי ואנני התאומות (שתיהן מגולמות על ידי לינדזי לוהן בימיה הטובים) מהסרט "אבא מתארס", אנה מ"פרוזן", ג'ורג' מהחמישייה הסודית של אניד בלייטון (שהיא לא ממש ג'ינג'ית, אבל יש לה אופי של כזאת) ואן שרלי, האסופית מאבונלי.
היא בולעת בשקיקה את מעלליהן, לומדת את דמותן ביסודיות ובדייקנות ומשננת בראשה הקטן את פרטי הפרטים של הופעתן החיצונית: שיער, בגדים, אקססוריז. היא יודעת בדיוק מה מעניין אותן, מה מפחיד אותן, במה הן מוכשרות וממה נמנעות. הן כובשות אותה בסערה, משתלטות על דמיונה המפותח, מככבות בציוריה ומבחינתה כל שנותר לעשות על מנת להפוך לאחת מהן - זה לצבוע את שיערה השטני, על פסי הזהב המושלמים שהשמש צרבה בו, לג'ינג'י.
"אין בעיה, עוד 10 שנים תהיי בת 18 ותוכלי לעשות מה שתרצי באיזה צבע שתרצי", אני מסבירה לה בסבלנות בניסיון להדוף את נחישותה, ובתקווה שעד אז תהיה התקופה הכתומה מאחורייה.
"אני בתקופה כתומה", סימסה לי השבוע מכיוון אחר לגמרי נטע חברתי היצירתית (אותה ואת עוגותיה פגשתם כבר פה), "יצאה לי יופי של עוגת גזר-דלעת. רוצה מתכון?". אין כמו סמס כזה, בליווי תמונה מגרה, כדי למשוך גם אותי אל עולם שכולו ג'ינג'י. רוצה. בטח רוצה.
דלעת יש לי בבית, כי עכשיו יש מהן המון בשוק והן כתומות, פריכות ומתוקות. גזרים נשלפו השבוע מהאדמה בגינה שעל הגג, וגם הם נפלאים ומלאי טעם. התפוזים שעל העץ הבשילו, גרידתם כתומה וריחנית והם מלאים מיץ. גם הכורכום הטרי בשיא עונתו, וישמח להצטרף להכתמה. זו באמת יופי של עוגה, כזאת שתשמח כל נסיכה כיפית שובבה עם חלומות ג'ינג'ים.
עוגת גזר ודלעת של נטע
עם שינויים קלים שלי והמון המון כתומים.
המרכיבים:
3 ביצים1.5 כוסות סוכר חום מהסוג הבהיר (אני השתמשתי בסוכר קנים אורגני)
1 כוס שמן זית
1 כוס גזר מקולף, מגורר בפומפייה דקה (בערך 2 גזרים לא גדולים)
1 כוס דלעת, מגוררת בפומפיה דקה (בערך 250 גרם ללא קליפות וגרעינים)
1 כפית ג'ינג'ר טרי מגורר
1/2 כפית שורש כורכום טרי מגורר (לא חובה, אבל מוסיף יופי של צבע. אם אין - פשוט מוותרים, בשום אופן לא מחליפים בכורכום יבש)
1/2 כפית אגוז מוסקט מגורר טרי
1/2 כפית קינמון טחון (נטע שמה 2 כפיות. לשיקולכם ועל פי מידת הבישום שאוהבים)
גרידה מתפוז שלם טרי מאוד ולא מדונג
מיץ מ-1/2 תפוז סחוט טרי
1/4 2 כוסות קמח רגיל
1 כפית אבקת אפיה
1/2 כפית סודה לשתיה
קורט מלח
אבקת סוכר לפיזור
אופן ההכנה:
- מרפדים תבנית בקוטר 23 או 24 ס"מ בנייר אפייה, ומשמנים במעט שמן זית.
- בקערת המיקסר שמים ביצים, סוכר ושמן ומקציפים עד לקבלת תערובת תפוחה וצהבהבה. בקערה אחרת מערבבים גזר מגורר, דלעת מגוררת, גרידת תפוז, מיץ תפוזים, ג'ינג'ר, כורכום, מוסקט וקינמון.
- בקערה שלישית מערבבים קמח מנופה, אבקת אפייה וסודה לשתיה. מוסיפים את תערובת הקמח לתערובת הביצים, ומערבבים בעזרת המטרף של המיקסר. מוסיפים את תערובת הכתומים והתבלינים, ומערבבים עד לקבלת תערובת אחידה.
- מערבבים שוב בעזרת מרית, על מנת להבטיח שהדלעת והגזר מפוזרים באופן שווה בתוך מסת העוגה.
- יוצקים את המסה לתבנית ואופים בתנור שחומם מראש ל-170 מעלות במשך 50 דקות, או עד שהעוגה מזהיבה וקיסם שננעץ במרכזה יוצא נקי.
- מניחים לעוגה להתקרר, וזורים עליה אבקת סוכר או אוכלים אוה כמו שהיא.
אם נשארה לכם דלעת, תוכלו להכין ממנה גם את המאפינס הנפלאים האלה
- לבלוג האוכל של
מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"
- לכל הטורים של מיכל וקסמן