שי סנדיק: "הכללים לא חונקים את הרוח שבי"

תרגום שלו זכה לשבחים מעירית לינור, הוא השיג לפני כולם הבטחה ספרותית בינלאומית והוא דוגל בקידום מעמד המתרגמים - הכירו את שי סנדיק, מתרגם מאנגלית וצרפתית, שהקים לאחרונה הוצאת ספרים חדשה בשם "סנדיק ספרים".

כשברקע המשבר העמוק שנמצא בו תחום המו"לות הישראלית, מדובר במהלך מפתיע ואמיץ, והנה, בכל זאת - הוא קורה. סנדיק, בן 30, הוא מורה לאנגלית בקורסים להכשרת חרדים למעגל התעסוקה (מפת"ח), משלים תואר בהוראת אנגלית במכללת לוינסקי לחינוך, ומלבד זאת עוסק בתרגום שיווקי. ההוראה מאפשרת לו פרנסה, ואילו ההקמה של ההוצאה היתה צירוף מעניין של נסיבות.

הכל התחיל עם ג'יין אוסטן

בהשראת ההוצאה העצמאית של התרגום של שירלי פינצי-לב ל"האם" של גרציה דלדה עם אינדיבוק, החליט להוציא לאור בעצמו תרגום שלו ל"תבונה ורגישות" מאת ג'יין אוסטן, רומן אהוב עליו במיוחד. "ייעדתי להוציא אותו לקראת יום פטירתה של אוסטן ביולי", הוא מספר.

"לא חשבתי על יותר מהוצאת התרגום לאור והקדשתו לבנותיי. רציתי שיחזיר את ההשקעה ויקבל תגובות חיוביות, ובעיקר רציתי לבדוק עם עצמי אם אני ראוי לחזור להיות מתרגם ספרות, או שהתחום הזה מאחורי, על כל אהבתי אליו. עמוק בלבי חשבתי שאם זה יצליח, אולי זה יהיה פתח לעוד תרגומים שאוציא בעצמי אבל לא יותר".

אבל כמו שקורה לפעמים - הספר הצליח, הן מבחינת המכירות והן מבחינת התגובות. "רבים הופתעו מכך שלמרות שמדובר בהוצאת עצמאית, התרגום ערוך ומוקפד למופת ולא נופל מאף ספר מתורגם בהוצאות הגדולות", הוא משתף בגאווה.

"חשבתי בתחילה שאמשיך ואתרגם את שאר כתבי ג'יין אוסטן שזקוקים בעיני לתרגום חדש, אבל אז החלטתי להעז ולהוציא את 'שקשוק המפתחות' של פיליפ קלודל, סופר שזכיתי לתרגם את ספריו ורציתי להמשיך אתו. במקביל, פנו אלי המון מתרגמים ועורכים וביקשו לעבוד אתי, ובעיקר פנו אלי שאגשים להם את החלומות התרגומיים שלהם. מתרגמים ותיקים פנו אליי עם ספרים שהם חולמים לתרגם ונדחו על ידי הוצאות גדולות. לא יכולתי להיענות לכל הפניות, כמובן, אבל זה הוביל אותי להגדיל את ההוצאה לתרגומים של אחרים ולהתרחב".

עם ביסוס הפרויקט כהוצאה פעילה, הגדיר סנדיק כי הוא מעוניין להוציא לאור פרוזה למבוגרים שנכתבה במקור באנגלית וצרפתית. "לא רציתי להוציא או לתרגם ספרים שאני לא יכול לחוות במקור", הוא מבאר, "ולא רציתי להתפרש מדי לספרות מקור, ילדים ונוער וכו'".

"התפיסה היסודית של ההוצאה מתבטאת בשני דברים: בחירת הספרים - אני בוחר ספרים שנשארו אתי אחרי הקריאה לאורך זמן, שעוררו בי מחשבה או רגש ולא שכחתי אותם רגע אחרי הדף האחרון. ספרים ששינו בי משהו מבחינת ראיית העולם שאני חי בו או הציגו בפני עולם או נושא בצורה מורכבת ולא פלקטית".

"כמו כן, אני מנסה להגיע לספרות ממדינות ומתרבויות פחות מוכרות ונמכרות כמו אירלנד, שווייץ, קנדה, ויילס ולהביא קולות חדשים ובעיקר ספרי ביכורים מרעננים. בנוסף, שימת דגש על אנשי הספר כיוצרים שותפים - כמתרגם, הכרתי מקרוב את התחושה שהמתרגם "שקוף" ומובן מאליו מבחינת הקוראים ואין הכרה והערכה למלאכת המחשבת שכרוכה בתרגום ובעריכה. לכן רציתי שהמתרגמים והעורכים של ההוצאה יהיו מחוברים לספר שהם עובדים עליו ולא רק יתרגמו אותו כי כך הוריתי".

כיצד זה בא לידי ביטוי?

"אני יושב עם כל מתרגם וחושב איזה ספר מתאים לו וגם כמובן שומע ממנו מה הוא היה רוצה לתרגם ואם החלום שלו משתלב עם משהו שאני הייתי רוצה להוציא לאור. כך למשל הגעתי לספר 'מאחורי מסכה, או כוחה של אשה' של לואיזה מיי אלקוט שיצא לאחרונה.

"מאחורי המסכה או כוחה של אישה" - להגשים חלום

"רציתי לעבוד עם שירלי פינצי-לב והיא הכירה לי את הספר. עד אז, לא הכרתי יצירות אחרות של אלקוט פרט ל'נשים קטנות'. קראתי את הנובלה בן לילה ובבוקר הודעתי לשירלי שאנחנו הולכים על זה. מצד שני, יש מתרגמים שעברתי אתם כמה וכמה ספרים עד שמצאנו את ה"קליק", את הספר שיתחברו אליו. בעיני זה מהותי, כי האחריות והמחויבות שהמתרגם חש כלפי היצירה כה גדולה עד שהיא משביחה את התרגום ומוציאה ממנו את המיטב".

העבודה הצמודה והמפרה, כמו גם הכבוד שמקדיש סנדיק לשותפים לעשייה מתקיימים גם בקבוצת פייסבוק סגורה שהקים למתרגמי ועורכי ההוצאה. "אנו מתייעצים בינינו בענייני תרגום ועריכה אבל אני גם מתייעץ אתם בדברים שקשורים להוצאה - סקיצות של עטיפות, דרכי שיווק של ספר מסוים והתלבטויות לגבי דרכה.

"אני שמח לומר שהקמנו קהילה של אנשי ספר שיש בה ערבות הדדית ויצירתית בין מתרגמים ועורכים ותיקים וחדשים ואני גאה בה מאוד. בחנוכה האחרון ערכנו מפגש גיבוש ונדהמנו לגלות כמה אנשים עובדים יחד שנים ארוכות אך רק עתה נפגשו והכירו זה את זה פנים אל פנים".

ודאי משום שאתה בעצמך מתרגם חשוב לך לקדם את המתרגמים.

"בהחלט, והדבר מתבטא גם בנראות של המתרגמים - הן בציון שם המתרגם על עטיפת הספר והן בביוגרפיות של המתרגמים והעורכים המופיעות באתר. גם בדף הפייסבוק של ההוצאה אני משתף את העוקבים והקוראים שלנו בתהליכים ובאנשים הנפלאים שבזכותם יוצאים תרגומים מצוינים כל כך. נראות ואחריות יוצרים מודעות ובעיני זה דבר חשוב מאוד".

לחבר בין הספרות לשפות

התרגום, מציין סנדיק, הוא מבחינתו החיבור האולטימטיבי בין ספרות ושפות. "אהבתי לקרוא מגיל צעיר ונהניתי ללמוד אנגלית ובהמשך צרפתית בכוחות עצמי. כבר בישיבה התיכונית, הייתי מתרגם להנאתי מחזות ושירים אבל לא חשבתי שאפשר באמת לעסוק בכך. לאחר הצבא, הגעתי לאגודת המתרגמים ושם גיליתי לראשונה שמדובר במקצוע של ממש והתחלתי לעסוק בו בפועל. ארנית כהן-ברק ממודן נתנה לי את ההזדמנות הראשונה עם 'הדוח של ברודק' של פיליפ קלודל ומשם הכול התחיל".

אחד הדברים המהנים בלהיות מו"ל היא היכולת לבחור מה לפרסם. כך קורה שבימים אלו החל לתרגם את החלום שלו, "הרוזן ממונטה כריסטו" של אלכסנדר דיומא. "הספר הזה הוא אבן דרך בנעוריי וההוצאה מעניקה לי את הזכות לחזור אליו ולחוות אותו מחדש כמבוגר ולהפיח בו חיים לטובת קהל קוראים חדש", הוא מספר בהתרגשות, ולצד אהבתו להוגו, דומה כי הסופרת המשמעותית ביותר עבורו היא ג'יין אוסטן.

"היא נוגעת בי כי העולם שלה קצת מזכיר את העולם שלי", הוא מסביר. "אני אדם דתי שחי בחברה עם נורמות וכללים ברורים מאוד, אבל הם לא חונקים את הרוח העצמאית שלי ומסמאים את עיניי מלראות את פגמיה. אוסטן מבקרת את העולם שלה כחלק ממנו, לא כגורם מתריס ושובר מוסכמות, הוא בשר מבשרה והיא לא ממהרת לשפוך את התינוק עם המים.

"היא מצליחה לראות את המורכבות שבסובבים אותה, את המקומות שבהם הם נפלאים ואת המקומות שבהם הם מזייפים. האירוניה הדקה והשנינות הנפלאה שלה הם התוכחה הגדולה מכל והאמת שלה תמיד מרובדת, תמיד ססגונית ולעולם לא שחור לבן. הגיבורות שלה מיטלטלות בין החובה לערכים ולנורמות ובין החובה לעצמן, והבחירה אף פעם לא ברורה מאליה.

"אוסטן רוצה להיות גם פה וגם פה מתוך ראייה כוללת של מורכבות, לא פשרה. גם אני שואף להיות כזה, להכניס את התרבות והספרות העולמית לחיי כיהודי מאמין כנדבך נוסף ומעשיר ולמצוא את נקודות המפגש וההדהוד ביניהן".

האם כהוצאה קטנה מתאפשר לך לבנות קהילת קוראים נאמנה?

"קהילת הקוראים שלנו קטנה אך היא הולכת ומתרחבת מיום ליום. דווקא כהוצאה קטנה יש לנו הזכות והאפשרות להכיר את הקוראים שלנו מקרוב ולתת להם יחס אישי אפילו בדברים טכניים כמו הזמנת ספרים ומשלוחים. אנשים מרגישים שהם תורמים להוצאה בכל קנייה ומגיבים בהתלהבות לכל ספר חדש שיוצא.

"שקשוק המפתחות" - הצלחה בלתי רגילה

"ההצלחה של 'שקשוק המפתחות' היא ההוכחה הגדולה לכך. לפני צאתו, חשבתי שהוא לא יחזיר את ההשקעה אבל היה לי חשוב להוציא אותו מבחינה אישית. כשסיפרתי עליו למביני דבר, הם חיזקו את התחושה הזאת ואמרו שרק מעט חובבי ספרות יתחברו אליו. להפתעתי, הספרון הזה שעוסק בנושא מורכב כל כך וקשה טלטל כל מי שנגע בו.

"נקלעתי למצב שהחנויות הזמינו עוד ועוד ספרים וכבר לא היו לי ונאלצתי להדפיס מחדש. אנשים כתבו לי שמעולם לא חשבו על הכלא באופן כזה ושהספר לא יוצא להם מראש. הסיפור הוכיח לי כמה הקהל הישראלי רוצה טעמים חדשים ומאתגרים ויש לו פתיחות להכיר וללמוד עוד על העולם סביבו.

"מלבד זאת, למדתי שהקהל סומך על מי שמעריך אותו. לא תיארתי לעצמי למשל איזו השפעה תהיה למלים האישיות שהוסיף פיליפ קלודל לתרגום, כמה הן ירגשו את הקוראים. אז הבנתי שיש לנו קהילת קוראים וחשוב לי לטפח אותה.

"הופתעתי גם מכמות הקוראים שרכשה מינוי לספרים שלנו טרם צאתם לאור ואני כל הזמן חושב איך אני מספק להם חווית קריאה מעבר לספר עצמו, כמו, למשל, שותפויות עם הוצאות עצמאיות אחרות, מפגשים עם הסופרים כשיגיעו לארץ, הקדשות אישיות מהסופרים ועוד דרכים. בכלל, אני מרגיש שהחוויה הספרותית שמספקות הוצאות קטנות כמו 'זיקית', 'עוץ', 'נהר' וכמונו בשילוב החנויות העצמאיות שנותנות להן במה ומקום של כבוד היא עולם שמושך את הקוראים ומעניק להם שייכות ומעורבות בתהליך היצירה וההפקה".

לגלות את ההצלחה הבאה

בימים אלו רואה אור בהוצאה הספר "אליזבת איננה" מאת אמה הילי, שזכתה השבוע בפרס קוסטה היוקרתי לספר ביכורים ואף תגיע לישראל בחודש מאי. מדובר בספר שעורר עניין עצום ברחבי העולם, אבל סנדיק הוא שגילה אותו בארץ - לפני כולם.

"נסעתי בקיץ לחבר שלי בצפון אירלנד והיתה לי עצירת ביניים במשך כשעתיים בשדה התעופה הית'רו בלונדון", הוא מספר. "כדרכי, נכנסתי לחנות הספרים ונתקלתי ב'אליזבת איננה' שרק יצא לאור לא מזמן. הוא סיקרן אותי וקניתי אותו.

"אליזבת איננה" - חיבור מיידי שהפך להצלחה

"התחלתי אותו בטיסה הקצרה לבלפסט ולא הצלחתי להניח אותו מהיד. הרגשתי שהסופרת הכניסה אותי לעולם קרוב פיזית ורחוק נפשית, לעולמה של קשישה הסובלת מדמנציה, בצורה אמתית וכנה, בלי לייפות את המציאות ובלי לזעזע. הכתיבה היתה נוגעת כל כך ומלבד זאת, מדובר ברומן מתח מסקרן. הרגשתי כבר תוך כדי קריאה שאני חייב לתרגם את זה.

"באותם ימים, רעיון ההוצאה היה בחיתוליו אבל עוד לפני שסיימתי את הספר, חיפשתי בגוגל את הסוכנת של הילי בלונדון ושאלתי אם הזכויות בעברית זמינות. היא רצתה לדעת יותר על ההוצאה והסברתי בכנות שאנחנו הוצאה קטנה שזה עתה הוציאה את הספר הראשון שלה (שבכלל היה רומן תקופתי) אבל שאני אוהב מאוד את הספר ונתרגם ונערוך אותו בהקפדה ובמקצועיות.

"זו הייתה עסקת הזכויות הראשונה שלי ואפילו לא ידעתי שאני זה שצריך להציע מחיר וחיכיתי שהיא תנקוב בו. בסוף היא הסבירה לי בעדינות שאני זה שצריך להציע, היא קצת העלתה את הסכום, הסכמתי והיא נעלמה לכמה ימים. הייתי כבר בטוח שהיא לא סומכת עלי, ואז הגיעה ההודעה המפתיעה לפיה היא מוכרת לנו את הזכויות.

"אני זוכר שקפצתי מהתרגשות ולא האמנתי שאני באמת הולך לתרגם את הספר הנפלא הזה. חודש וחצי לאחר מכן, שני אנשים שונים מעולם המו"לות סיפרו לי שכמה ימים אחרי פנו אל אותה סוכנת כמה הוצאות גדולות וביקשו לרכוש את הספר במחיר גבוה בהרבה מזה ששילמתי אבל היא כבר סיכמה איתי והם שאלו את עצמם 'מי זה סנדיק ספרים?' התרגשתי מאוד לגלות שאני לא היחיד שחושב שמדובר בספר מעולה, ותחושת האחריות שלי כלפיו הלכה וגברה.

"בכלל, חוויית התרגום והעריכה הייתה רגשית מאוד. בפרק האחרון של הספר, בכיתי ממש עד כדי הרטבת המקלדת והעורכות חיותה דויטש ורחלי לביא היו שותפות

לכל התהליך הנפשי שעברתי עם הספר הזה".

בעידן הנוכחי, יש משמעות רבה להקמת הוצאת ספרים חדשה, ובכל זאת - רבים חוששים מכך.

"לדעתי, הקמת הוצאה לאור היא חלק קטן ממכלול פעילות גדול שיש לקדם בתחום הספרות וצריך לשתף בו את הקהל. קהל הקוראים הישראלי נבון וחד והוא יודע לזהות ספרות טובה והמהפכה שעשו ההוצאות העצמאיות ובראשן 'זיקית' רק בתחילתה.

"אנשים מאמינים בספרות הזאת ובמהלכים האלה וצריך שהממשלה תיתן לכך גב כלכלי ותשקיע יותר בתרבות בכלל ובספרות בפרט. גם אם נקבל את הנחת היסוד שאי אפשר להתפרנס מספרות לבדה, אין מצווה לרעוב בגללה או לעבוד בחינם".