הסוד שאייל גולן לא רוצה שתדעו

יש צדק פואטי בכך שהמופע המסקרן של 2015 הוא זה של עופר לוי וישי לוי. שני ענקים, אוטוריטות של המוזיקה המזרחית, אבל גם כאלו שקיבלו את העדנה והערכה רק בשנים האחרונות לאחר שהיו מוקצים בתקשורת ובקרב חלקים מסוימים בעם במשך שנים, עקב המזרחיות הלא מתנחמדת והמוזיקה שלהם. העדנה התקשורתית, החיבוק הממסדי וההערכה המקצועית הגיעו מאוחר מאוד עבור שניהם. אבל דווקא מתוך עמדת האאוטסיידרים, הם יצרו כמה מהשירים הנפלאים במוזיקה המזרחית כך שהם לא חייבים את הצלחתם העכשווית לאף אחד.

לכן, המופע המשותף הוא הרבה מעבר לתוצאה של שיקול כלכלי או ניסיון אמנותי. הוא הצהרה - הנה, אנחנו כאן, ביחד, בהיכלי התרבות הגדולים בארץ. זה הניצחון שלנו, הם אומרים, של התרבות שספגנו בבית ואסור היה להוציא החוצה, המזרחיות שהתבקשו לטשטש, שנות האפליה. עבורם זה הגראנד פינאלה. אז תקנו כרטיסים, כי אותם לא מקבלים בחינם.

למרות כל האמור, צריך המון אומץ כדי להפיק מופע משותף של השניים כי צמד הלוויים מטורפים על הבמה ולפעמים גם קצת מחוצה לה. הם לא תמיד שולטים על הלשון, אימפולסיבים וטמפרמנטים - עד כדי כך שבתעשיית המוזיקה יש כבר מי שהפכו את שעון החול לקראת הפיצוץ הגדול בין השניים.

"רק את" סינגל הבכורה שלהם הוא יריית פתיחה מעניינת שמעידה על הצהרת הכוונות של השניים. את הטקסט כתב גיספן אבל את הלחן הוא של ארקדי דוכין. כמו בתמונת העטיפה, גם כאן מדובר בשני חצאים שמבקשים להשלים את עצמם ואולי את החברה הישראלית כולה. בלדה ייחודית שכתובה בשפה ציורית ובמנגינה שלפרקים היא מיינסטרים ישראלי ומנגד, השירה במבטא מזרחי שורשי ועליות בפזמון כמיטב הבלדות המזרחיות. אנחנו, הם אומרים, מזרח ומערב כאחד. כבר לא בשוליים, אלא חלק מהעם ושל כולם. לא שונים מיהורם גאון ולא פחות טובים משלום חנוך הם יודעים שהקהל שלהם יבוא. הפעם המטרה היא להביא את כל השאר.

עכשיו נותר לראות כמה הרצון שלהם להיות שווים יעבוד גם בחלוקת האגו בין השניים והאם מדובר באמת בתחילתה של ידידות מופלאה או בגרסה המוזיקלית של אריה דרעי ואלי ישי. מה שבטוח, משעמם לא יהיה פה.

אייל גולן בדיל לא רגיל

אייל גולן ממלא את נוקיה עם שרית חדד, אייל גולן מארח את מושיק עפיה במופע חורף, אייל גולן חוגג ברית לבנו יאן, אייל גולן משיק אוזניות. אין פעילות של אייל גולן שרני רהב, היחצ"ן שלו, לא מוציא עליה הודעות לכתבים כדי להוכיח, לכאורה, את ההצלחה "הענקית" של גולן למרות הפרשה ההיא. אבל עם זאת, בשקט בשקט, ללא שום הודעת יחסי ציבור, גולן גם עושה דברים נוספים לפרנסתו: מופיע בסופי שבוע באילת בדילים של קח חדר במלון קבל הופעה של "זמר העשור", מופיע גם ברדינג 3, אולם קטן ביחס לסטנדרטים שגולן רגיל אליהם, בדיל שכולל כרטיס + בקבוק וודקה רד בול או גריי גוס. מי יודע גם מה יהיה בקיץ כשאוניות הנופש יפליגו אל הים התיכון כשעל הסיפון יתקיימו ההופעות המפורסמות לצד חדרי הקזינו.

אבל השאלה הבאמת מעניינת כאן היא למה בעצם גולן לא מקדם את ההופעות האלו דרך יחסי הציבור שלו? האם זה קטן בשביל אמן בסדר גודל שלו ואולי פוגע באגו? זה לא נוצץ כמו נוקיה? זה מעיד על הפגיעה הקשה בהזמנת הופעות על ידי ועדי העובדים? אולי כי אלו לא במות שהוא היה מגיע אליהם בעבר בגלל שמעמדו לא אפשר זאת ועכשיו, אחרי הפרשה, כל פרנסה ברכה אבל אולי עדיף שתהיה סמויה מן העין?

אל תבינו לא נכון, לדעתי חבל שגולן לא מבין שדווקא ההופעות הקטנות האלו במלונות, במועדונים הקטנים ובבמות האינטימיות, זה בדיוק מה שהוא צריך כעת לקריירה שלו. במקום לראות זאת כמשהו שיש להצניע, היה כדאי שימנף את זה כחזרה לעם, לשטח, למפגש בגובה העיניים עם הקהל שלו, ולא רק אלו מאחורי גבו שהביטו לקהל בשנים האחרונות

אין זה סוד שהנפילה של גולן לוותה בשמחה לאיד מצד הקולגות שלו, תעשיית המוזיקה, התקשורת וחלקים רבים באוכלוסייה שחיכו לה. הם ראו בו כמי שעלה לגדולה ושכח מהיכן בא. כעת, כשהוא כבר למטה וכבר מופיע במקומות כאלו, הוא צריך לשמוח על כך וליהנות מכל רגע ומכל מפגש, לא משנה מה הנסיבות שהובילו אותו לשם. לראשונה זה שנים, גולן סופסוף מסתכל על הקהל בלבן של העיניים ונזכר איך היה לפני ההצלחה הענקית. זה שיעור גדול בצניעות וענווה, לקח אדיר בחיים לכל זמר ובעיקר הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לו. הרי במקום להסתגר בבית או לעלות על כל במה כדי להתחבר שוב לקהל, הוא בחר באופציה החכמה יותר - הופעות בגובה העיניים. אגב, אני בטוח שההופעה ברדינג שווה פי אלף מכל נוקיה או היכל תרבות. אם כבר ללכת להופעה של גולן, אז לשם.

טסי עושה מיילי

אם למדנו משהו מהצלחת "דרך השלום" של פאר טסי זה שהמדד האמיתי להצלחה בימינו הוא לא כניסה לגלגלצ וגם לא כמות הצפיות ביוטיוב. אלא יש רף חדש של הצלחה שטסי הצליח "לייבא" השנה לעולם המוזיקה הישראלי: הפיכת השיר למושא לחיקויים, גרסאות כיסוי, הומאז'ים בפייסבוק, שימוש במילות השיר כמטבעות לשון ועוד.

למיילי סיירוס זה קרה אשתקד בענק עם "Wrecking Ball" וכעת טסי הוכיח שגם שיר ישראלי יכול לזכות בהצלחה דומה בשוק המקומי. היא עשתה את זה בזכות קליפ פרובוקטיבי והוא באמצעות טקסט ממזרי. בפעם הבאה כנראה יידרש שילוב של השניים.

פעמיים בוסקילה

לא נקפח גם את הקולות הטריים בשוק. אז יש זמרת חדשה שמנסה לפרוץ. קוראים לה היילה והיא מתגאה בכך שהצליחה להכניס שיר דאנס למצעד האמריקני וכעת עשתה עלייה לישראל ומצפה להיות הכוכבת החדשה של המדינה. אז עשיתי קצת שיעורי בית על היילה (אגב, ברוכה השבה לארץ. אין צורך בדאבל יו"ד. הילה זה סבבה) ונדמה שהיא מייצגת את מה שהיה קורה למאיה בוסקילה לו הייתה עושה משהו עם הזכייה ב"לה לה לנד" ומנסה את מזלה בעיר האשליות: הרבה קוסמטיקה ושלל תמונות פרובוקטיביות בעירום חלקי. באמת חסרה לנו כאן גרסה מקומית לקלואי קרדישאן.

והשיר עצמו? עם קול צווחני, לחן משעמם וטקסט כל כך מביך שמכיל את השורות "בלילות אני משתגעת בגללך, יוצאת לי מדעת, מה נשאר שאין לי אותך, פשוט רוצה אותך". מה עם קצת העצמה נשית? אין סיבה שאישה תשיר שורות כאלו בתחילת 2015.

אין לו

עוד בחור שמנסה כבר תקופה לפרוץ עונה לשם עמוס אלגלי. בהודעה לתקשורת שצורפה לסינגל החדש שלו "אין לה" שיצא השבוע נכתב: "עמוס אלגלי, בן 26, צעיר ואנרגטי מאופיין בעיקר בזכות הלוק המאצ'ואיסטי, האופי הגברי והכריזמה הבלתי פוסקת שהפכה אותו להיות פופולרי מאוד ומבוקש בקרב הבאים לברית הנישואין". בהמשך הוא מוצג כ"ליאור נרקיס הקטן" והוא מצולם עם קעקוע, משקפי שמש ושיער שלא יבייש את שרה נתניהו אחרי ביקור בחצות הלילה אצל הספר התורן.

אז מר אלגלי, כמו הבחורה בשיר שלך, פשוט אין לך. זה לא משהו אישי, עברנו את התקופה של זמרי הפוזה והדאווין וכל הריקנות הזו ואין סיבה שנחזור לשם. פשוט לא.