לא זוכר כלום: חקירה נגדית ל"אופנובנק 2"
הרכב השופטים במשפטו של גבי קורסונסקי, המואשם ברצח מאבטח ו-14 מקרי שוד מזוין, זעם על תשובותיו המעורפלות: "לא ענית על אף שאלה, איך אתה מצפה שנאמין לך?". הנאשם: "לא יודע, אולי כן ואולי לא". הוא שיחזר לראשונה שניים ממקרי השוד
חקירתו הנגדית של קורסונסקי בבית המשפט המחוזי בלוד הייתה מלווה באמירות שרובן לא נתנו כלל מענה לשאלות שנשאל: "לא יודע... לא זוכר... אולי כן ואולי לא... לא יכול להגיד בוודאות". הרכב השופטים לא הסתיר את מורת רוחו מתשובותיו והבהיר לו כמה פעמים את עמדת בית המשפט בעניין.
לטענת הפרקליטות, אותה מייצגים עורכי הדין אלון טנקג'י וחגית זכאי סלע מפרקליטות מחוז מרכז, קורסונסקי פעל בדפוס פעולה חוזר כשנהג לכאורה לשדוד סניפי בנק כשפניו מוסתרות, ואם היה בסניף מאבטח היה משתלט עליו עם אקדח.
קורסונסקי, המיוצג על-ידי עורכי הדין ארז מלמד וליאור שטצלר מטעם הסניגוריה הציבורית, סירב לענות על מקורות הכסף שאיתם מימן את עצמו בתקופה שקדמה למעצרו, ורוב תשובותיו בנושא זה היו "לא זוכר". כשנתבקש לספר ממי לקח הלוואות למימון סירב לענות, לטענתו מפחד.
השופטים: "לא ענית בכלל". קורסונסקי: "לא זוכר כלום"
"לא ענית על אף שאלה", זעם הרכב השופטים, "אם אתה לא תצביע על מקור למימון, בית המשפט יסיק שהמימון בא מעסקי השוד. וכדי שנאמין לך אתה צריך להגיד ממי קיבלת הלוואה. אין שום מניעה לחשוף את זה... שתדע את הסיכונים שאתה קונה בזה".
גם על כדורי האקדח שנמצאו בביתו אמר כי "לא זכר שום דבר" וזכה לביקורת מצד הרכב השופטים: "אלו כדורים. מה חשבת? הנחת אותם שמונה חודשים בצד ולא התעסקת איתם, ואתה כלל לא זוכר... אתה מצפה שנאמין לך? אתה לא זוכר שום דבר מהאירוע הכי משמעותי בחיים שלך".
התובע בתיק אלון טנקג'י עימת את "האופנובנק 2" עם העובדה שבביתו נמצאה אבן משחיזה, ולטענת התביעה הוא נהג להשחיז את הכדורים כדי שיהיה קושי לזהות את האקדח שממנו הם נורו. ברוב הזירות לא נמצאו קליעים אלא פיסות מתכת כי אלו מתפוררים. לעומת זאת בגוף המאבטח יניב אנגלר, שנורה למוות על ידי קורסונסקי לפי כתב האישום, נמצאו קליעים של 0.22 מ"מ שמתאימים לסוג האקדח שלו. כשנשאל למה הוא משחיז כדורים ענה: "השחזתי סכינים...לא שמתי לב שהכדורים גם מושחזים". "אנחנו לא משחקים בחם וקר אדוני" אמרו השופטים. "הנאשם לא עונה לשאלות, הסברנו מה המשמעות לכך".
עו"ד טנקג'י הציג בפני קורסונסקי את הקסדה שנמצאה בביתו ושימשה אותו לכאורה בזמן הרצח."הייתה לך קסדה בבית או לא?", שאל טנקג'י, שנענה בידי הנאשם כי הוא "לא יודע". "אתה יודע מה היה לך בבית באותו יום?", המשיך התובע, שנענה בידי קורסונסקי: "לא יודע - יכול להיות שכן ויכול להיות שלא".
הרכב השופטים התערב בשלב זה וציין: "תשובה מצוינת. איך אתה לא יודע? זה לא עיפרון - זה דבר גדול. וזו לא תקופה ולא תאריכים, מבלי להיות בבית אפשר לדעת אם יש קסדה או אין. אדוני צריך לדעת מה יש בבית שלו. אנחנו לא מדברים על משהו פעוט, אנחנו מדברים על קסדה!"
בהמשך ציינו השופטים כי "גם התשובות, או היעדר מתן תשובות, והניסיון להתחמק וכאילו לתת תשובות, עלול לפעול לרעתו. הוא צריך לעשות חשבון כי זו ההזדמנות שלו - כי מי שטוען לחפות, זו ההזדמנות שלו".
"שדדתי כדי לצאת מהצרות"
בחקירתו הראשית סיפר קורסונסקי על שני מקרי השוד שבהם היה מעורב, ותיאר אותם לפרטי פרטים. הוא התחיל בתיאור מצבו הכלכלי הקשה – ההסתבכויות בהימורים, ההלוואות בריבית וההחלטה להתחיל לשדוד כדי להרוויח כסף קל.
"מרוב שהייתי חנוק, אמרתי שאולי אני אבצע שוד וזה יוציא אותי מהצרות האלו". בשלב זה הוא פנה לאדם שהכיר ורכש אקדח. "אמרתי לו שאין לי כסף, אז הוא הביא לי משהו שנראה מצ'וקמק, קטן כזה עם ידית שבורה. הוא מכר לי אותו באלף שקל ושלח אותי לאיזה מקום לאסוף שקית של כדורים. לקחתי את האקדח ותיקנתי אותו עם איזולירבנד... ואז שמתי אותו בצד. לא היה לי אומץ לעשות את זה".
כמה חודשים אחרי זה מצבו של קורסונסקי המשיך להסתבך. "ואז התחיל הלחץ האטומי להחזיר כסף, והחלטתי שאני הולך ועושה את השוד." קורסונסקי העיד כי עם השלל מסניף הבנק ששדד בבת ים הוא הצליח להחזיר חלק מהכסף ללווים, ולאחר מכן קנה בגדים בחנות "ריפליי". על התחושה של מעשה השוד סיפר: "ידעתי שעשיתי משהו לא בסדר, ידעתי שביצעתי פשע והיו לי הרבה חרטות, אבל הגעתי למצב של חוסר ברירה".
מצבו המשיך להסתבך והוא קיבל פניות נוספות להשבת ההלוואות שלקח. הוא פנה שוב לבצע שוד, הפעם בסניף בנס ציונה, כי "בסניף הזה לא היה מאבטח, האזור הזה הוא לא הומה אדם ונס ציונה לא עיר גדולה".
קורסונסקי כבר ידע בשלב זה שמחפשים אחר שודד סדרתי. הוא סיפר: "לא העליתי על דעתי שאני הולך לעשות שוד או שמישהו יוכל לחשוד בי. לפני שהגעתי לסניף בנס ציונה לקחתי את הנשק מהבית ברחוב קוק. גם לקחתי כובע לבן, כי זכרתי מהפעם הקודמת שהקפוצ'ון לא מכסה לי את הפנים. לקחתי חתיכת גרב, גרביון, כפפות עליתי למונית שירות ונסעתי לנס ציונה".
לדבריו, הוא הגיע לבנק מבלי שעשה שם סיור מקדים, וראה שאין שומר. "ראיתי אבא עם ילד או שניים נכנסים וחיכיתי רבע שעה עד שהם יצאו. זו הייתה החלטה של אותה השנייה – ונכנסתי. אני לא זוכר אם יריתי בכניסה או לא, וראיתי שיש מצד שמאל אנשים שנכנסים. המשכתי לכיוון הטלרים ממול. ראיתי עמדות טלרים וכשהגעתי לשם כבר אף אחד לא היה שם. זה הכול היה בשניות. ניסיתי לפתוח את הדלת או שישר קפצתי על הדלפק, לא זוכר... היו שם מגירות של הקופות, פתחתי מגירה והיה שם כסף. לקחתי אותו והייתה דלת ממול, פתחתי, היו שם שתי קופאיות מבוהלות. עזבתי הכול ורצתי חזרה החוצה. לקחתי את מה שהיה באחת הקופות שם, לא יודע מה היה שם. יצאתי החוצה, שמעתי 'עצור, משטרה' וקפאתי במקום".
"הייתי מבולבל ושאלתי, 'את מי רצחתי?'"
"האופנובנק 2" המשיך בתיאור האירוע: "זרקתי את הנשק ונזרקתי על הרצפה. צעקו לי לשכב, נשכבתי, שמתי את הידיים על הראש, אני לא זוכר אם מישהו בא... אני חושב ששמו עליי אזיקים, אבל היה מישהו מעליי שהוא הכניס אותי לעוד יותר לחץ. הייתי גם ככה בלחץ אטומי. הוא כיוון לי אקדח לראש אמרתי לו, 'תעזוב את הנשק שבטעות לא תפלוט כדור'".
"רוב השוטרים התנהגו הכי בסדר, יחסית לא הייתה שום התנהגות מוגזמת או משהו, אבל בא משום מקום איזה מישהו שהתחיל לבעוט לי ברגליים ואמר, 'למה רצחת? למה הרגת אותו'. לא יודע, הייתי כולי מבולבל הסתכלתי עליו, אמרתי, 'את מי רצחתי? את מי הרגתי עכשיו? על מה אתה מדבר בכלל?'"
"הוא המשיך לשאול אותי, 'למה היית צריך להרוג אותו?' הסתכלתי עליו ואמרתי 'על מי אתה מדבר?' והוא שאל 'בשביל מה רצחת את המאבטח?' שאלתי אותו איזה מאבטח הוא אמר, 'המאבטח בסניף בבאר יעקב'. אמרתי לו שאין לי שום קשר לזה".
לפנייה לכתב/ת 
